האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
בשנת 2008 פרסם הערוץ הראשון סדרה מעולה בשם: 'אור לגויים, המהווה תיעוד תמציתי, מעמיק והיסטורי של שורשי הפשע בישראל מאז הקמתה. הסדרה צולמה בתקופת בה התבוסס שלטון אולמרט בביצת השחיתות. היא בוחנת את הפשיעה בישראל על כל סוגיה, מאז קום המדינה, על רקע התהוותה של המדינה, בעיות ההגירה, האפליה, המצב הכלכלי והביטחוני, מבנה הממשל ושינוי התפיסות והנורמות השלטוניות והציבוריות עד היום. היא מובאת פה בפניכם.
מרדכי 'מנטש' צרפתי – יליד 1917 בסלוניקי, פעיל במפא"י, בעל קשרים בצמרת השלטון, הצבא והמשטרה, שעסק בעסקי הובלה – מעולם לא הורשע בפלילים. את חיבור התודעתי לפשע המאורגן רכש עם פרסום 'רשימת ה-11', שבה סומן כיעד מספר אחת של משטרת ישראל, עם עוד 10 דמויות שנחשדו על ידי המשטרה, כראשי הפשע המאורגן בישראל. הרשימה הודלפה לתקשורת ב- 1977, והרסה את מעמדו הציבורי. הוא מת משברון לב בשנת 1991, כשהוא בן 74 שנים…
בארגוני משטרה נפוצה ושכיחה התרבות של גיבוי וחיפוי הדדי , ותרבות של שקר, שזכתה לכינוי "חומת השתיקה הכחולה" או בקיצור, 'החומה הכחולה' (Blue wall of silence או The Blue Code of Silence). הכינוי הזה מזכיר את הביטוי המוכר ב'שלושת המוסקטרים' של אלכסנדר דיומא: "כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם"…
בצלאל מזרחי היה טייקון במונחי הימים ההם: קבלן, מלונאי ואדם מקושר מאוד בגיל צעיר מאוד. בין היתר, ידיד קרוב של רחבעם זאבי ואלופי צה"ל נוספים. שמו קושר לפשע המאורגן בישראל עם פרסום רשימת ה-11 שנחשדו על ידי המשטרה, כראשי הפשע המאורגן בישראל, שהודלפה לתקשורת ב- 1977. הוא נפטר בפברואר 2013. האם היה אחד מראשי הפשע, כפי שנטען? האם היה קרבן?
עבריינים בכירים היו אמורים לעורר בנו דחיה לכאורה, אבל אנחנו נמשכים לסיפוריהם ולדמויותיהם כמו פרפר לאש… במאמרים המפורטים למטה, אביא בפניכם את ההיסטוריה של הפשע בישראל, דרך דמויותיהם של האנשים שעיצבו אותו בעבר, ושל אלה שעדיין מעצבים אותו היום. אתם מוזמנים לכתוב ולהוסיף…
יחזקאל אסלן – המלך הבלתי מעורער של שכונת 'התקווה' – היה שייך לדור העבריינים הישן מ"העידן הרומנטי" לכאורה של הפשע בישראל: מעין 'דון' שכונתי – אהוב מאוד – שהגן על התושבים, עזר, תמך ומימן עשרות משפחות של נזקקים ואין ספור מוסדות ציבוריים…
גד 'שץ' פלום – מהאכזריים והקטלניים שבעבריינים – מהווה חולייה מקשרת בין דור העבריינים הישן מ"העידן הרומנטי" לכאורה של הפשע בישראל – בשנות השבעים של המאה הקודמת; לבין דור משפחות הפשיעה המאורגנת ותופעות 'הפיגועים הפליליים'. הוא החל את פעילותו בצד עבריינים כשמעיה אנג'ל, הרצל אביטן ויורם לנדסברגר, אבל הידע רב שלו בתחום החבלה כבר שייך אותו לעידן אחר. הוא היה מהראשונים לחסל את יריביו באמצעות הטמנת מטען למכוניתם והפעלתו (מיוחסות לו כעשר רציחות). החיסולים שביצע הביאו עליו לבסוף את חיסולו, בגיל 51 בלבד.
ב- 21 במרץ 2019 העלה כתב הפלילים המיתולוגי, בוקי נאה, פוסט בדף הפייסבוק שלו, ובו תמונה מדהימה: יורם לנדסברגר – שכונה "יורם היפה" ו"החתול המטפס" – עבריין מפורסם שהפך לסלב; ב"עידן הרומנטי", לכאורה, של הפשע בישראל – שמחופש לדמות מיתולוגית אחרת: קצין המשטרה אפרים ארליך (קרמשניט)…
מתי יש חשש סביר שבעלים מתעללים ירצחו את ילדיהם כנקמה באשה, קרבן ההתעללות? בדרך כלל, כשמתקיימים שני סימנים מעידים יחד, גדל מאוד הסיכון לילדים: הראשון, שהמתעלל לא פתח אמפתיה משמעותית לילדיו; ושהשתמש בהם גם בעבר ככלי סחיטה מול אשתו/בת זוגו. השני, כאשר האשה עזבה את המתעלל; או כשהיא נחושה, לדעתו, לעזוב.
בעוד ש'שיטור הנקודות החמות' הוכיח עצמו כאפקטיבי במניעת פשיעה, הלך והתפתח נרטיב האומר, שגישה זו יחד עם גישות אחרות של פיקוח על הפשיעה הן בלתי הוגנות ואף ברוטליות. במאמר זה בוחן פרופ' דויד וייסבורד – חתן פרס שטוקהולם (הנובל של הקרימינולוגיה) נרטיב זה, שהולך ונעשה מקובל, ומאתגר כמה מהנחות היסוד שלו, ומציע נרטיב נוגד שבבסיסו ההנחה שניתן לשלב שיטור 'נקודות חמות' יחד עם גישות המעודדות הערכות חיוביות של הציבור את לגיטימיות המשטרה.
