מורכבות בביטחון לאומי

ההצבעה על ההתנחלויות בעצרת האו"ם מילאו את הרשתות החברתיות בפוסטים רגשניים, מימין ומשמאל: הימין מלין על האנטישמיות של אובאמה וחוזר לכנותו "אוסאמה". השמאל טוען לנקמה בראש ממשלת ישראל. אבל האמת היא שאובמה כמו אובמה, מקדם את המדיניות בה הוא מאמין ולא עוסק בענייני נקמה. אובאמה התנהל גם הפעם כמו שהתנהל לאורך שמונה שנות כהונתו: בהעדר יכולת פנים אמריקאית לקדם את עניניו – השתמש בקהילה הבינלאומית על מנת לקדם את מטרותיו הפוליטיות.

הנוצרים במזרח התיכון, שהיו חלק מהמרקם החברתי והתרבותי של האזור במשך מאות שנים, מתמודדים בעשורים האחרונים עם אתגרים קשים שמסכנים את קיומם ההיסטורי. חלקם היגרו, חלק גדול אחר עבר רצח שיטתי וטרנספר. עוד מספר עשורים ישארו נוצרים במזרח התיכון רק בישראל. מאמר זה מוקדש לטרגדיה של הנוצרים במזרח התיכון: להיסטוריה שלהם, להתנגדות החברתית והפוליטית שהם חווים, ולתופעת הטרנספר שנוגעת לגירוש מכוון של הקהילות הנוצריות מהאזור.

המאמר מתאר – אלה מול אלה – את הצבא הסלווקי ואת המחנה היהודי ובעלי בריתו, בניצחון החשוב ההוא של המכבים על הממלכה הסלווקית.

בימים האחרונים, לקראת הכינוס הרשמי של האלקטורים מחר – ה- 19 בדצמבר 2016 – והצבעתם על זהות הנשיא האמריקאי הבא, חזרו הספינים, על השפעת הרוסים, לכאורה, על מערכת הבחירות האמריקאית, לככב בכותרות הראשיות של אמצעי התקשורת השונים. תאוריית המעורבות הרוסית הצליחה לקנות לעצמם לא מעט אוהדים. אינני יודע אם יש בה אמת, אבל גם אם כן, היא מחווירה מול היקף ההונאה הציבורית שנוצרה בבית הלבן בשמונה שנות כהונתו של הנשיא אובאמה…

משהו מהותי השתנה בתופעת הבחירות: מה שעומד להכרעת העם, הולך ונעשה מהותי ממה שהכרנו בעשורים האחרונים. מדובר בבחירה לא רק בין שתי דרכים, בין שתי דמויות מנהיגותיות, אלא בין שתי מערכות ערכים, שאינן מתיישבות יותר זו עם זו. שתיהן מוכוונות אל העתיד אך תופסות אותו לגמרי אחרת.

בפגישה מקרית על אם הדרך עם אביחי בוארון מזכיר עמונה, הצעתי לו, לחשוב איך מנצחים במאבק על עמונה גם אם מפסידים. המלצתי לו ללמוד מחכמת הערבים: כיצד בכוח אמונתם, גם מהפסד בקרב, מבקשים למצות פוטנציאל לניצחון. אבל למה לא ללמוד ממורשתנו? קרב תל חי, י"א אדר תר"פ, יסודו בכישלון טקטי. בכל זאת, בהיבט האסטרטגי, ההתעקשות להיאחז במקום למרות הסיכוי הדל להצליח, הסתיימה בניצחון…

הכריזה בערבית באוטובוסים בבאר שבע היא רק הסימפטום לכך, שבאר שבע עוברת תהליכים מואצים להפוך מהר מאוד לעיר דו לאומית. התהליך הזה מתקיים באינטנסיביות 'מתחת לרדאר. יש בו אלמנטים טובים, וגם רעים. איש אינו מנווט אותו. כולם מחרישים ונותנים לזמן לעשות את שלו, והזמן כידוע, איננו חבר של אף אחד…

האם יכול, באמת, להיות חוק אחד לעיר ולפריפריה? על פי האמנה שבין המשטרה לאזרחים בחברה דמוקרטית, הם העניקו חלק מחירויותיהם למשטרה כ"הלוואה מתמדת" ("Perpetual Loan"). בתמורה הם אמורים לקבל סדר ובטחון. אבל, מה אמורים לעשות אזרחים, כאשר השלטון (באמצעות המשטרה) אינו פורע את ההלוואה?