אימונים

התכנית הכי טובה – שלא הורדה לדרגי הביצוע לשם תכנון פרטני; קל וחומר, כזו שאיננה מתורגלת מדי זמן – איננה בחזקת תוכנית לביצוע, אלא מבוא ביום פקודה – לאלתור ולשליפה מהמותן!

לאחר שרא"ל כוכבי הגדיר כ"נפיץ" את המצב הביטחוני, עדיף להימנע מרפורמה, שתחילת מימושה בעוד שנים; ועדיף לבצע, במידי, רפורמה בתפיסת האמונים, שעקרה: הטלת משימת המוכנות, על כתפיהם של מפקדי השדה; שהרי לא המטכ"ל; אלא הם – באומץ לבם – יקבעו ומן הסתם יקבעו את תוצאות המלחמה הבאה עלינו לרעה…

מזה ארבע עשורים אני מחפש "משוגע", במובן הטוב של המלה. כדי שיצליח במה שנכשלתי: להטמיע ב"צבא הירוק" כמה שינויים הכרחיים. בראשם, שינוי תוכנית העבודה השנתית; ובצידה, השרשת שיטה שונה לאמוני הגייסות; כולל שיטה ייחודית, לאימון והכשרת מערכת הפיקוד והשליטה (הפו"ש). את אלה צריך לחתום נוהל מחייב, להגדרת לקח צבאי ודרכי הפקתו…

זהו מאמר המשך למאמר: "להרוס אוגדה ולנוח"; ובו אציב שלשה סימנים למעמדה הרעוע של ההדרכה בצה"ל; ולכך, ששיטת האימונים ביבשה ובכלל, מכרסמת בהתמדה בביטחון…

על שלשה יסודות פועל המפקד במלחמה: הבקרה, החניכה והשפיטה. למרות חשיבותם של יסודות אלו, ומהיותם המפתח לשפה המבצעית בין דרגי הפיקוד, מעלימה שיטת האימונים המתקיימת בצה"ל את שלשתם, בהפקעתם מהמתאמן והעברתם למאמן, ולא בכדי…