האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
במסגרת המאבק בין השמאל לימין, שתחילתו בימי עלייה השנייה. במקום שמאבקי ההישרדות יהוו אמצעי להפקת לקחים, הפכה הפרשנות למדדי הביטחון הלאומי – כלי עזר במשחק הפוליטי. לכדי כך שבלי משים, הסקרנות והספקנות נעלמו כלא היו. בעוד המחנות משמאל ומימין, מי יותר מי פחות, מתמידות בסימום הציבור, בהתאמת העובדות לצורכיהם…
רבותי, כקולקטיב אנחנו מטומטמים. זו המסקנה הבולטת שלי מה'סיבוב' האחרון שעשה עלינו ארגון הטרור הקיקיוני, הג"יהאד האיסלמי של רצועת עזה. זו מסקנה שמתחזקת ומתעצמת מכל סיבוב נוסף, שבו אנחנו מופצצים במאות רקטות…
האם אתם מפנימים? במלאת 72 שנה למדינת ישראל, אנחנו נמצאים שוב באיום קיומי, המסכן את עתידנו כאן…
ישנם כאלה, שמשהו בם מופעל אחרת: היציאה אל מרחבי אי הוודאות, בחיכוך דינמי עם מציאות בלתי יציבה, היא עבורם מרחב הנוחות. כאלה היו גיבורי התנ"ך: שמשון ויפתח הגלעדי, חריגים שנפלטו אל מרחבי הספר, ובשעת מצוקה נקראו להושיע את אלה שהשתוקקו להמשיך בשגרת מרחב הנוחות…
אין להסתנור ובטח שלא להשתכר מהצלחתה של כיפת ברזל. הכותרות בטלוויזיה ובעיתונות זועקות, כתבי הביטחון מצהירים: "כיפת ברזל יירטה ובהצלחה למעלה מ- 90 אחוז מהרקטות המסוכנות ששוגרו בסיבוב הנוכחי מעזה לשטח מדינת ישראל". ראשית אנחנו שמחים ואסירי תודה. אבל האם זו תרופת הפלא? היא שתושיע אותנו במלחמה?
סיכול ממוקד או חיסול ממוקד (Targeted killings) הוא, במקור, כינוי לחיסול או ניסיון חיסול של אדם או מספר אנשים למטרות מדיניות, אך נעשה בו שימוש גם למטרות אחרות… ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות הסיכולים הממוקדים, האפקטיביות שלהם והשלכותיהם, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה נעימה!
כדאי להבהיר שאין טעם בביטוי "מדיניות הסיכולים הממוקדים". סיכול ממוקד הוא אמצעי של הגנה עצמית; ונוקטים בו כשיש הכרח לנקוט בו, להגנה על האזרחים, החיילים והמדינה, יש אפשרות לנקוט בו, על יסוד מודיעין ברמת אמינות גבוהה, ואין מניעה לנקוט בו, על יסוד השיקולים המשפטיים והאתיים הרלוונטיים…
סוגיית החיסולים הממוקדים חזרה, ועמה הדילמות המלוות אותה. דילמות אלה הביאו לגיבוש דוקטרינה האתית שפותחה במכללה לביטחון לאומי של צה"ל בתחילת המילניום, על רקע המאבק המזוין בפלסטינים באותה עת. מפאת חשיבותם של הדברים והרלוונטיות שלהם, הם מובאים לפניכם כאן. המאמר פורסם לראשונה בכתב העת 'ביטחון לאומי', גיליון מס' 3-2, ספטמבר 2003, עמ' 12-5.
לו היו משקיעים בלייזר רק חלק קטן מהמשאבים שהושקעו בטילי יירוט, כבר מזמן הלייזר היה פועל, והאיומים הבליסטיים כלפינו היו מוסרים. לא עשינו את זה בזמנו… וצריך לעשות זאת עכשיו. מהר. מיידי. אין פתרון אחר. המשך הברבורים על למה לא, יביא אסון כבד, מחדל המחדלים, שטראומת מלחמת יום הכיפורים תתגמד לעומתו…
מקובל לומר: "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות". מקור האמירה הזו הוא של מרקוס טוליוס קיקרו, שהיה מדינאי סופר ונואם רומי שחי בין 106 ל-43 לפנה"ס (האמירה המקורית: "בזמן מלחמה נאלמים החוקים"…). אני מעז להסתכן, לסטות מהנורמה ולשאול: האם במדינת חלם אנו חיים?
