האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
בין אם חלום יעקב הוא שיקוף של הלא מודע שלו המופיע בסיפור המקראי; ובין אם המדובר בחלום עם גוון פילוסופי כדברי הרמב"ם, התוצאה מחלום זה הינה אותה תוצאה. יעקב הוא אבי האומה הישראלית, אומה שיש בה את שני המוטיבים המרכזיים הקיימים אצל יעקב. קרקע ושמיים. הישרדות ורוחניות המשמשים בערבוביה.
בפרשת תודות בספר בראשית מתאר המספר המקראי את רצונו של יצחק לברך את בנו בכורו, את עשו. יצחק כלל לא היה מודע כי עשו מכר את בכורתו ליעקב, ורצה לברך דווקא את הלא ראוי מההיבט הרוחני. רבקה ששומעת, מסכלת את המעשה תוך כדי תרמית. היא מונעת התפצלות המשפחה לשלטון דו ראשי. יש מנהיג אחד וממשיך אחד בלבד, שראוי למשרתו…
תורת ההכרה של רבי סעדיה גאון (רס"ג) כוללת שלושה מקורות ידע: החושים, השכל וההכרה; כמו גם מרכיב רביעי ומפתיע: המסורת האמתית, המבוססת על תורת משה. היא מבוססת על אירועים היסטוריים, שאינם מוטלים בספק, וגם על דעתן של שאר הדתות המונותיאיסטיות, שקיבלו את כתבי הקודש, של תורת משה ואת הנאמר בהם…
כאשר אנו בוחנים את יצירתו של ר' סעדיה גאון (רס"ג) בשירת הקודש באופן כללי, ניתן להצביע אודות מספר מוטיבים עקרוניים. מבחינת התוכן, רס"ג משקיע בשירתו אלמנטים פילוסופיים חשובים, לעומת צמצום לרמיזות מספרות חז"ל. רמיזות אלו היו לחם חוקם של הפייטנים האחרים שקדמו לו. רס"ג נחשב לפורץ דרך גם בתחום החריזה…
שאלת השאלות בעניין המלחמה היא, האם מטרה נעלה יכולה לקדש אותה? בשורת הנביא יואל קוראת לקידוש המלחמה על ירושלים. בהדגשה מכוונת הפך את נבואת ישעיהו האוטופית – "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב',ד') – באמרו: "קראו זאת בגויים קדשו מלחמה, העירו הגיבורים,יגשו יעלו כל אנשי המלחמה. כותו אתיכם לחרבות ומזמרותיכם לרמחים, החלש יאמר גיבור אני" (יואל, ד' , ט'-י')
במציאות מתהווה – בה האל עצמו מותיר לאדם מרחב לשותפות במעשה הבריאה, כשהכל נתון לשינוי גם כנגד הגמוניית הרוטינה של חוקי הטבע – כיצד יכול מושג "שלטון החוק", לחסום את דרכם של בני האדם המבקשים בירור ביקורתי של המגבלות, ברוח תפיסתם המשתנה לנוכח תנאיי קיומם המשתנים והאתגרים המתחדשים מידי יום?
ישמעאל אמנם מגורש מבית אברהם, אולם כאשר אברהם נאסף אל אבותיו, יצחק וישמעאל עסוקים יחדיו בקבורתו. האם זו הסכמה של ישמעאל למעשה הגירוש? אין לדעת. המעשה האמור רק מראה שלא שמר טינה גלויה לאביו הביולוגי…
הגישה המחויבת ומייחלת לגאולה ולישועה, מתוך עומק מצוקת ההווה, נקראת בפשטות: משיחיות. אברהם בכל דרכיו, כמאמין הראשון, היה למעשה האדם הראשון לאחר הגירוש מגן עדן, שהציב לאנושות אידאל לתיקון עולם, לקראת גאולה התלויה במעשיי האדם בעולם הזה, בהתהלכותו לפני ה' בארצות החיים. בהיבט זה, במעשיי אברהם, טמונים לדורות, כל רזי תורת הגאולה…
המלחמה הראשונה המתוארת בפסוקי המקרא, לא באה ללמד את הקורא ולהעשירו בידע צבאי שאין לו, אלה מדגישה כי מלכי הברית הצפונית יצאו למסע מלחמתי כנגד ממלכות כנען הסמוכות להן. במהלך צבאי זה, הם גם נתנו מענה הולם לאזור המרידה המשני בים המלח. זאת, במטרה ובכוונת מכוון של המספר המקראי, להדגיש את אופיו של אברהם בכלל ומול מלך סדום ושותפיו בפרט, וכבסיס לתיאור העונש הכבד שבא על מלכים אלה בעקבות התנהגותם המוסרית הפגומה.
פסוקים אלה מקפלים בתוכם קושי מוסרי עצום, היות ולפי פשט הכתוב, אברהם אומר לשרה רעייתו, כי היות ויופייה רב עד מאוד, הרי שיש חשש מהותי כי יהרגוהו ויקחו אותה תחתיו. הפתרון שאברהם מציע כאן הוא מפוקפק למדי. במקום אשתו תהפוך שרה לאחותו. האומנם זו התנהלות מוסרית ראויה, בכך שהוא בעצם מפקיר את שרה למצב של חוסר אונים מוחלט? ומה הרציונל להיות אחות, הרי גם במצב שכזה המצרים יכולים בלי להניד עפעף להוציא את אברהם להורג ולקחת את שרה, או אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
