האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
המקרא מצווה אותנו על כך שיש לאהוב את רעך כפי שאתה אוהב את עצמך. צו זה קשה לביצוע, בגלל שהמדובר במצווה שחלה על רגש האדם ולא על מוטיב רציונלי. בנוסף, האגו האישי בולם לא פעם את יישומו של צו זה. בדוקטרינה הבודהיסטית נוצר זרם שלם שעוסק בתחום אהבת הזולת ושחרורו מסבלו. אין המדובר רק ביחס למין האנושי, אלא על כלל היצורים החיים בטבע…
גם אדם שנחשב נחות – מצורע בתיאור המקראי, שהוא נטול מעמד חברתי, בגלל מצבו הכלכלי או האישי, שהם כאמור, בני דמותה של הצרעת המקראית בימינו – אין הדבר פוסל אותו מלהשמיע את דבריו מחד גיסא, ואין לנו לדחות את דבריו על הסף מפאת מעמדו, מאידך גיסא.
צרעת היא אחת המחלות המעניינות ביותר מנקודת מבט היסטורית, ונטלה חלק משמעותי בתולדות האדם, העסיקה רבות את דמיונו ובאה לידי ביטוי רב באמנות. המילה "צרעת" ו"מצורע" מרתיעה רבים עד עצם היום הזה. להלן כל המאמרים שפורסמו בסוגיה זו, באתר 'ייצור ידע'
מותם של נדב ואביהוא שני בני אהרון בחנוכת המשכן, כמו גם מותו של עוזא שהומת בגלל ששלח ידו אל ארון ברית ה' שלא ייפול מהעגלה בו הוא נישא, הם מהדברים הקשים והסתומים במקרא. כל תירוץ שנאמר בהם, לא נותן הסבר ראוי וקוהרנטי מדוע מוות זה קורה דווקא ביום שמחת העם.
הדיבור על גישות לגאולה מסביר גם את ההבדל בין המגמה המהפכנית, מלאת האמונה, של חלוצי מפלגות הפועלים; לבין חסידי ז׳בוטינסקי. בניגוד לחלוצים הפועלים, לז׳בוטינסקי – וגם לבנימין נתניהו, כאדם אירופי נאור משכיל ומודרני – לא היה מקום לרעיון הגאולה. אצל בן גוריון הכול סובב סביב קוסמולוגיה של גאולה…
בליל הסדר אנו לא רק מספרים היסטוריה, אנו הופכים אותה להווה; כי מי שזוכר מאין הוא בא, מחזיק בידיו את המצפן המדויק ביותר אל עבר עתידו. לקראת חג הפסח ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות הפסח, יציאת מצרים, משה וכדומה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה…
לכל עם יש סיפור היסטורי המכונן זהות לאומית. עם ישראל אינו ייחודי בעניין זה. מה שייחודי הוא הסיפור והאופן שבו קבעו לספר אותו: "זהו לחם העוני שאכלו אבותינו במצרים…השנה כאן לשנה הבאה בארץ ישראל, השנה עבדים לשנה הבאה בני חורין." אלה מילים פשוטות המזמינות שאלות: האם עודנו עבדים? האם איננו בארץ ישראל? …
לטכנולוגיית הדפוס הייתה השפעה אדירה על עולם הידע היהודי כבר מימי ערש הולדתה, מאחר שהיא אפשרה את שימורו, האחדתו והפצתו של קורפוס הטקסטים הקדום האוצר בתוכו את ליבתו של עולם הרוח היהודי. בסוף המאה החמש-עשרה הובאו לדפוס שלושה סוגים של חיבורים בעולם היהודי: חיבורים קלאסים, חיבורים ימי בינימים פופולריים, וחיבורים חדשים…
זהו חלקו השני של המאמר, שבו פרשתי את הפיוטים של הגדה של פסח בנוסח האשכנזי שאני אמון עליו. בזמנו היה רעיון שהייתי שותף לו, להוציא הגדה של פסח מסורתית וארץ ישראלית, שתכיל את כל המנהגים העיקריים של כלל העדות. רעיון זה לא צלח, בגלל ההתנגדות הרבה לשינוי, בבחינת מנהג ישראל דין הוא, או אין משנים מן המנהג. כך יש מקום למנהגים יפים אבל גם למנהגי שטות רבים שיש להעבירם מהעולם…
המאמר עוסק בחלק המסיים של ההגדה, שבו מרוכזים פיוטים שונים שלא כולם קשורים קשר ישיר לחג הפסח. הפיוטים הללו נמצאים בעיקר בהגדות נוסח אשכנז, ולא בכתבי הגאונים,או במחזור ויטרי, ואף לא בהגדות נוסח ספרד או תימן. פיוטים אלה, על פי הידוע כיום, לא נאמרו על שולחן הסדר לפני המאה ה-12…
