האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
איום דמוגרפי אינו מפלצת – זו סוגיה בת פנים רבות הנתונות בידינו. השאלה, שוב, איננה מה כמה יולידו הפלסטינים, ואף לא כמה יולידו היהודים במרחב, אלא האופן שבו נעצב את המרחב העתידי. בהיבט זה הדיון, לצערי, טרם החל, ונביאי הדמוגרפיה מקשים עליו להתקיים.
עקרונות המלחמה לא השתנו מאז ימי המצור של אלכסנדר הגדול על צור בשנת 332 לפנה"ס (שנתיים לאחר קרב גרניקוס), אבל דומה שבישראל, בשנת 2017 – למרות כל ה'שעורים' שאנו מקבלים מהלוחמה המתמשכת במזרח התיכון – עדיין לא מעכלים את העובדה, שבלחימה המודרנית, לא ניתן להפריד מלאכותית בין האוכלוסייה האזרחית לכוחות הלוחמים…
איום הגדול יותר לקיומה של מדינת ישראל, אינו איום מליציות שיעיות בגבול רמת הגולן, גם לא איום הגרעין האיראני, הנושאים אופי צבאי פיזי גלוי, אלא זה הטמון במדינה פלסטינית במתווה תכנית קלינטון, המוביל לחלוקת ירושלים ולנסיגה לקוי 1967. הימנעות ממשלת נתניהו מבנייה בירושלים בשטחי מפתח כמו גבעת המטוס, בחיבור בין ירושלים המזרחית לשכונת בית צפפא, מבטאת הלכה למעשה, עד כמה למרות חילופי השלטון בבית הלבן, קווי המתאר להסדר ישראלי פלסטיני, ממשיכים לראות בחלוקת ירושלים הנחת יסוד להשגת הסדר…
המושג עליונות לבנה החל לתפוס תאוצה בארצות הברית רק בשנה האחרונה, ובמיוחד, בתקופה שלאחר הבחירות. מדוע? בתחילת השנה החדשה מותר גם לי לחטוא בקונספירציה…
לא נותרו בארץ ישראל יותר מאלפיים חקלאים יהודים פעילים, רובם עברו את גיל 60… "אם חקלאות כאן מולדת כאן" הכריז לפני למעלה ממאה שנה איש רחובות משה סמילנסקי (ראו תמונה משמאל). גם במערב אירופה מובן כיום כי חקלאות היא הרבה מעבר לעוד ענף יצור למטרות רווח כלכלי. כאשר גרביים מסין זולות יותר, ניתן להצדיק כלכלית סגירת מפעל טקסטיל, במאמץ להעמיד במקומו מפעל אחר רווחי יותר. לא כך הדבר בהוויה החקלאית…
חיפשתי זווית ראיה, רעננה אך משקפת, על המלחמה הקשה ההיא, ועל התקופה שניתבה אותנו אליה. בחרתי בשתי אמירות, המופיעות בספרו של ד"ר אורי מילשטיין, "קריסה ולקחה", משנת 1993: האחת היא של ראש מחלקת הלוחמה הפסיכולוגית בצבא המצרי, ב- 1973, גנרל עבד אל-רחים; והאחרת היא של מילשטיין עצמו…
מה מטרת הסיפור של רצח גדליה? ניתן לחוש כי המסַפר המקראי מעביר ביקורת קשה אודות התנהגותם של אנשי יהודה לאחר חורבן בית המקדש הראשון וחורבן הארץ. אנשי יהודה לא למדו את הלקח של חוסר האחדות ביניהם, ובשל רדיפת כבוד ושררה הרסו את סיכוייהם לחיות בארץ תוך הרג אנשים חפים מפשע…
את המתח בין השאיפה לכינונה של אומה מלוכדת, לבין שימור העושר הטמון במאפייני גיוון רב-תרבותיים, מומלץ לתפוס כיתרון מבורך. במתח מתמיד זה – המתקיים בעם ישראל מאז היווצרו – מצוי גם ייחודו, כפי שהיטיב להסביר הרב יהודה ליאון אשכנזי- הידוע בכינוי הרב מניטו: "היהודים אוחזים בזהותם הייחודית ויחד עם זאת מלקטים את הזהויות של כל מקום ועוטים אותן על עצמן. הם בעת ובעונה אחת בני אדם לפי דרכו של אברהם ובני אדם לפי דרכן של צרפת, ליטא ומרוקו. כאשר הם מתקבצים לירושלים, הם מאחדים את כל הזהויות האנושיות, ומאחדים את האנושות כולה מחדש עלפי דרכו של אברהם."
מיליציה היא כוח צבאי, המורכב מקבוצת אזרחים שאינם משתייכים לצבא סדיר.
בעת האחרונה גבר בישראל השימוש במושג זה, על רקע השתוללות הקבוצות החמושות היטב, במגזר הערבי; והחשש המתגבר, שזה רק עניין של זמן, עד שהמיליציות הללו תכפנה על ישראל מלחמה פנימית, על הצירים, בישובים מבודדים ובערים המעורבות…
בתוך המערבולת הפנימית של תהליכי שינוי מואצים, קריסת ההנהגה ואבדן סמכות רבנית, יש מי שמשליך מבחוץ 'בלוני חמצן' להנהגה הטובעת, ומאריך את חייה – למשל, אותם פוליטיקאים שמיהרו לקפוץ על החלטת הסרק של בג"ץ בעניין הגיוס (מישהו באמת חושב שהחרדים יתגייסו? …) – למרבה הפרדוקס, מדובר דווקא באותם פוליטיקאים שהמגזר שלהם ירוויח באופן המיטבי מההתפוררות הזו…
