מורכבות בביטחון לאומי

פרדוקס החופש: ביקרתי היום במעבר קלנדיה. לרגל יום שישי של הרמדאן נעשה מאמץ מיוחד להקל על מעבר פלסטיניים לתפילת יום שישי באל אקצה. איפה תנאי החיים עדיפים? איפה החופש גדול יותר? למה?

לאורך שנות כהונתו של ברק אובמה, הוא הרבה להשתמש בסוכנויות המודיעין האמריקאיות ככלי נשק, כדי להאזין לעיתונאים, לחברי קונגרס ולמנהיגים זרים. אינני מבין מדוע לאנשים כ"כ קשה להבין שהוא אף עשה זאת כנגד יריב פוליטי בשביל רווחים פוליטיים!

מאמר זה סוקר את קורות יהודי צ'כוסלובקיה, מהמאות ה- 16 עד ה- 18, ימי מלכויות בוהמיה והונגריה, ועד כיבושה של הארץ בידי הווארמאכט, במרץ 1939

אחד מגדולי הפרשנים (במינוי עצמי) לנושאי ארה"ב, העריך היום שחקירת התובע המיוחד, רוברט מוהלר (Robert Mueller) תגיע לקיצה בראשון לספטמבר 2018. 479 יום לאחר שנפתחה החקירה. האמנם?

השימוש המשולב – שאנו רואים על גדר רצועת עזה – בין אזרחים במאמץ עיקרי גלוי, לבין המערכת הצבאית במאמץ משני שתומך בממד הסמוי, הוא שיצר מאפייניה החמקמקים של סוג הלחימה הזה. במערב מתארים גישה זו במונח "לוחמה היברידית". בחשיבה הרוסית – השילוב בין אזרחים לחיילים ומיצוי העמימות נראים עניין טבעי –  המלחמה החדשה מכונה בפשטות במונח: "מלחמת הדור החדש".

מאפייני המצוינות בדימויים המקובלים, מקשים על היכולת להסתגל למאבקי החיים. קיים קשר סיבתי, בין ההטפה למצוינות במכלול ביטויה ההולכים ומשתכללים, לבין התופעה הסוציולוגית המוכרת כיום של העדר מנהיגות. נטלי פורטמן כמקרה בוחן…

סגן שר החוץ הרוסי סרגיי רייבאקוב הצהיר "כי בלתי אפשרי לשמר את הסכם הגרעין, בלי שטהרן תעשה וויתורים; וכי אפשר לדון בעתידה של העסקה בלי מעורבות אמריקאית". התרגום הישראלי – מאוד איך להגיד, לא מדויק…

מקור הלגיטימציה הבינלאומית הוא העוצמה ולא הריבונות! מה שקובע הוא, אם אני חזק; ולא, אם אני צודק! הריבונות יכולה להיות סיבה טובה, רק כשנוח לבעל העוצמה להשתמש בה, וכל עוד סיבה זו אינה סותרת אינטרסים הלאומיים של קבוצת מדינות בעלי עוצמה לאומית זהה או גבוהה יותר. אם מישהו מתכוון לחלל את ריבונותך, ויש לו העוצמה, הוא יעשה זאת, וגם יוכל להשיג לגיטימציה לפחות מחלק מה'שחקנים' בזירה הבינלאומית…