מורכבות בביטחון לאומי

הנזק המדיני בעקבות פרשת נעמה יששכר. הוא כבד ביותר ונראה כי הציבור הרחב אינו מודע לו. הפוליטיקאים כן, אבל הם נהגים כדרכם…

תרשו לי להיות אופטימי בנוגע לתכנית המאה של הנשיא האמריקני, דונלד טראמפ… אם ננתח את רוב דברי המומחים שדיברו על המציאות החדשה שנוצרה בעקבות התכנית, נמצא מכנה משותף אחד: אנחנו מנסים לפתור בעיות של איך תראה המדינה הזו שלנו, באמצע המאה ה- 21, עם מושגים מהמאה ה- 19והמאה ה- 20… צריך לשנות מערכת מושגים ולהמציא רעיונות חדשים!

המדינה אמורה לגלות מאמץ נחוש לשחרר כל אזרח ישראלי, גם אם אינו דמות מופת, מן המצוקה שבה הוא נמצא, בשבי או בכלא.
אחריות וסולידריות הן מידות מופתיות…

ראוי שכל אם עבריה תשנן את לקחי "אוסלו", המצביעים על החובה: לשמר כוח צבאי נחוש ומיומן דיו, למלחמה ולשלום…

פוטין יכול ללכת ל"יד ושם" ולהתחזות לחבר הסימפטי שלכם, בעוד שהוא מערער יום יום את הביטחון של ישראל בכך שהוא נותן אספקה לסוריה, חיזבאללה, איראן…

לאחרונה, התפרסם על פשרה שנרקמת בין עיתון 'הארץ' לענת קם (חיילת בפיקוד מרכז), שחשפה מסמכים סודיים לעיתונאי אורי בלאו (ראו הכתבה למטה). חשבתי שזה זמן טוב לדבר על כמה חשובות הדלפות, שמשרתות את הציבור, ומונעות מגופי שלטון לנצל את כוחם לרעה; ועל תופעה חדשה שאנו חוזים בה – עיתונאים שמדברים נגד הדלפות (של עיתונאים אחרים כמובן)…

אחת התמיהות הגדולות של מלחמת העולם השנייה היא הכשל הלוגיסטי של הווארמאכט בהתמודדות עם החורף הרוסי. שהרי, לא הייתה פה בעיה של זמן (הייתה שנה שלמה להכין הכל…) ובטח לא של חוסר ידע…

תכנית המאה של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ הממה הן את הישראלים והן את הפלסטינים וסופה מי ישורנה, אך אין זו הפעם הראשונה שמעמד היסטורי כמו זה מציב דילמות בפני הצדדים. גם בכ"ט בנובמבר 1947, כשהתקבלה החלטת האו"ם 181, על תכנית החלוקה, חוו – כפי הנראה – המנהיגים לבטים דומים. ברצוני לנסות לתאר ולנתח, באמצעות דילמת הפחדן ודילמת האסיר, את שתי פרשות הדרכים הללו…

הדיון החשוב שהחל באתר זה בשאלה: "מהם האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל" מחייב אולי דיון מקדים בשאלה: מדוע אין לישראל אסטרטגיה לאומית גלויה, כתובה, מפורסמת ונלמדת?