האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
המאמר הזה נכתב בהשראת הגילוי התופעה של קבורת כלבים בבית הקברות העתיק בפראג. כאשר בחנתי את המקורות השונים שרק מיעוטם הובא כאן מקוצר היריעה, עולה בבירור כי היחס הן של המקרא, והן של חז"ל לכלבים בכלל ולגידולם בפרט הוא יחס שלילי. מהיכן נבע יחס זה, ומדוע הכלב "זכה" ליחס שכזה, למרות סגולותיו הרבות?
חרף העובדה כי יצחק היה פעיל פחות מהאבות האחרים, בנושא ירושת הארץ הוא המשיך באופן ישיר את פועלו של אברהם, וביתר שאת. בנוסף, יצחק מלמד אותנו לקח שיושם החל מתקופת העלייה הראשונה ואילך משנת 1882. אסור להיכנע לגורמים שליליים בשולי החברה המשפיעים על חיינו, או הרוצים להרוס ולעקור את היישוב היהודי באשר הוא שם בארץ ישראל. אם נכנעים לאותם כוחות שליליים, ידם תהיה על העליונה. יש לעמוד איתן כנגדם ולחולל חברה וסביבה מוסרית וצודקת, בניגוד לחברה כוחנית ולא מוסרית מכל סוג שהוא.
לנוכח התבוננותנו בהתהלכותו של אברהם, בהכרת חובתו לפעולה בארץ, ההתנגדות החרדית לציונות מעוררת תמיהה. ראוי לבחון, עד כמה ההתנגדות רבת השנים, במיוחד במגמה הליטאית, סובלת מסירוב מתמשך לחיבור, בין הכרת חובתם לאלוהי השמים לבין הכרת חובתם לאלוהי הארץ…
המקרא מתייחס פחות ליחסים בין רבקה ליצחק, אלא מברר דרכם את יחסו של יצחק לשרה אימו, ולעובדה כי לאחר מותה יש לה תחליף הגון. במקביל, מברר המקרא אודות דמותו של יצחק, שכאן מקבל את זהותו שתלווה אותו בהמשך, דמות פסיבית, שאינה עסוקה בשינוי סדרי עולם.
המקרא אינו מתאר בדרך של שגרה מצבי רוח של צחוק. אולם בפרשת לך לך ובפרשת וירא בספר בראשית המקרא חורג ממנהגו ומתאר פעמיים ובפירוט רב את צחוקו של אברהם וצחוקה של שרה. אין זו חזרה סתמית. יש כאן בידול עמוק בין צחוקו של אברהם הנובע מתוך שמחה לבין צחוקה של שרה, הנובע ככול הנראה מלגלוג. הצחוק הזה מזכיר שני סוגי צחוק נוספים ומוכרים, המאוחדים לרעיון אחד. הצחוק של החתול ללא פנים וגוף בספר עליסה בארץ הפלאות, וצחוקו הדק של בודהא…
"שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים"… השלושה הראשונים נפלאים מאתנו: (1) דרך נשר בשמים. (2) דרך נחש עלי צור. (3) דרך אניה בלב ים. הרביעי, "דרך גבר בעלמה", נראה אמנם מפליא כיתר קודמיו, אבל חורג מהם במשהו שעושה אותו לא רק למפליא אלא גם לבלתי ניתן לידיעה.
באוגוסט 2017 דחה בית הדין הרבני בתל אביב, בהרכב מיוחד, בקשה של זוג יהודים משיחיים לערוך חופה וקידושין "כדת משה וישראל". הפניה והדחייה של בית הדין הרבני, חשפו לאור הזרקורים תופעה הרחוקה בדרך כלל מהשיח הישראלי, את תופעת היהדות המשיחית (Messianic Judaism). הצצה קודמת לקבוצה הזו הייתה ב- 2014, עת זכתה שי סול, שנמנית עם היהדות המשיחית בהצלחה בתכנית הטלוויזיה 'הכוכב הבא'… מיהם היהודים המשיחיים? זרם ביהדות או קהילה משיחית?
הסיפור המקראי אודות ישמעאל – והלגיטימיות שלו כיורש – הינה עלילה סבוכה למדי. יש בה את כל הפרמטרים לטלנובלה של ממש, עד שהאל בכבודו ובעצמו מגדיר כי ישמעאל אינו יורשו הלגיטימי של אברהם. ספר היובלים, בן המאה השנייה לפני הספירה, מפשט את הסיפור לחלוטין. שרה והגר לא מופיעות בו כיריבות, וישמעאל ואימו יוצאים מבית אברהם בהסכמה מוחלטת, על כך שאין הם יורשיו בשום דבר ועניין…
אבן טופיל – מחבר הספר חי אבן יקטאן – ראה בדת האסלאם את האפשרות הטובה ביותר לחנך את כלל החברה האנושית לגווניה. התנועה לה השתייך, האלמוחדון, ראתה בעצמה תנועה שתפקידה להחזיר את הסטייה הזמנית כל היהודים והנוצרים כאחד לחיק האסלאם. דבר זה נעשה כידוע לא רק בדרך של שכנוע פילוסופי אלא באמצעות כוח הזרוע, וזה אחד המוטיבים הראשיים בניסיון המוסלמי לכבוש את ספרד מידי הנוצרים. אמנם תנועת האלמוחדון לא קיימת עוד, אולם התפיסה שלה לא נמוגה ואנו רואים כיום רצון מוסלמי גובר והולך להחזיר את הנוצרים והיהודים לחיק האמונה המוסלמית.
השוואת הסיפור המקראי של נח אל מקבילותיו העתיקות, בעיקר באתוסים של מסופוטמיה, מלמדת ככול הנראה על שיתוף של מסורות מכאן ועל ייחודה של המסורת המקראית מכאן. עם ישראל הקדום לא היה מבודד לחלוטין מסביבתו התרבותית הקרובה, אולם גם כשנטל חלק במסורות של העולם הקדום, הוא ידע להטמיע בהן את המאפיינים של אמונתו הייחודית הנשענת על אדני המוסר והצדק.
