האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
אין במקרא התייחסות לנושא האהבה בכלל, ולאהבה רומנטית בפרט. ט"ו באב משמר ככול הנראה מסורת עמומה של חג חקלאי קדום, שעליו הולבש בעל כורחו עניין חזרתו של שבט בנימין לחיק העם. יתכן שבעת החדשה – עת הוחל לפרש את המקרא בעיניים ביקורתיות – היה רצון לציין בלוח העברי חג הקשור לאהבה רומנטית, שלא היה בנמצא קודם לכן.
כאשר מתבוננים על הטבח ביישובי 'עוטף ישראל' ב- 7 באוקטובר 2023, קשה להימנע מן השאלה, מה ביקש להשיג ראש ממשלת ישראל אריאל שרון בהחלטתו על ההתנתקות מעזה. אין תשובה אחת. בניגוד לבן גוריון שנתן לשיקוליו האסטרטגיים ביטוי ותיעוד מפורט – בנאומים ובכתיבה סדורה – שרון לא הותיר לנו טקסטים מתעדים מסוג זה.
מבין שלל הספינים שהעסיקו אותנו בהם בעת האחרונה, ספין אחד ראוי, בכל זאת, להתייחסות אמתית: זה שמציע להימנע מלחשוף ראש ממשלה מכהן לחקירות משטרה במהלך כהונתו! מבט על הנימוקים שבשני צידי המשוואה, בצד הידיעה – שהמצב החוקי בישראל בהקשר זה, לא ישתנה בזמן הקרוב – מובילים למסקנה הבלתי נמנעת, שהשיקולים להשארת המצב הנוכחי כמות שהוא אינם רציונליים, וקשורים איכשהו למאבק המטופש בין שתי קבוצות יריבות, העוסקות בפוליטיקה כאוהדי כדור רגל… שהרי, הטענה שנהג האוטובוס הוא בסך הכל עוד נוסע באותו אוטובוס היא אווילית: חייהם של כל הנוסעים תלויים באותו נהג ובמידת ריכוזו בנהיגה…
ברומי העתיקה, היה הקיסר מספק להמונים את ה'סם' הקבוע בדמות קרבות הגלדיטורים, וכמידת הצורך בהסחת דעת (מתבוסות במלחמה, משערוריות שחיתות במשפחות האצולה, מהצורך להעלות מחירי מוצרים וכדומה…) כך מידת הדם שנשפך … זה עובד בדיוק אותו הדבר, גם היום, רק שאת המסכנים – שנאלצו להילחם בזירה, לחיים או למוות – מחליפים ה'ספינים'. מציפים אותנו ב'ספינים' – כמסך עשן – כך שבזמן שדעת הקהל עוסקת בטפל, מעבירים את הדברים החשובים באמת, 'מתחת לרדאר'…
תוך פחות ממאה שנה, הפכה בעולם המערבי התופעה הקרויה, 'ענישה גופנית משמעתית' משגרת חיים לטאבו. שיטות של ענישה פיזית היו שכיחות – בנוסף לתא המשפחתי – גם במוסדות אחרים שבנויים על ציות, כמו בתי ספר, מסגרות צבאיות, בתי כלא, וכו'. כך למשל, ענישה גופנית בבתי ספר הייתה קיימת וחוקית כמעט בכל מדינות העולם, עד אמצע המאה העשרים. עוד בשנות השמונים של המאה הקודמת בחר המורה המוערך, טוביה דרורי – שנשפט כי סטר לתלמידו – ללכת לכלא, כי האמין שזו הדרך הנכונה. הנושא של ענישה חינוכית עבר מהפיכה, מקיצוניות אחת לשנייה, והשאלה היכן עובר הגבול נותרה פתוחה…
חוקי המערב הפרוע אינם מצב רצוי במדינה דמוקרטית. אולם, אנרכיה וחוק שמשרת עבריינים; וטרוריסטים ומערכת אכיפה מהאו"ם, גרועים מהם עשרות מונים. באמנה חברתית הפקידו אזרחים את זכויות הפרט שלהם בידי המשטרה בתמורה לביטחון. אבל המשטרה החליטה שלא לספק את הסחורה. היא בגדה בבעלי הבית האמתיים שלה. אוכלוסיות שלמות חיות בתוך אנרכיה, וכשהם כבר רואים משטרה, אלה אינם שוטרים אמתיים, אלא חיילים מהאו"ם…
זהו מאמר המשך למאמר שכתבתי לפני שבוע ועסק במאבק על מסקנות ועדת ביטון – תחת השם "זה מאבק העוצמה, טמבל". במאמר זה אני מבין שלוש דוגמאות להדרה של נושאים מסויימים מהאתוס הלאומי, שנעשו על ידי "האליטה הקודמת": עליית תלמידי הגר"א, עליות התימנים והדרתו מהזיכרון הלאומי של גואל הקרקעות, הרב דוד צבי אריה שניאורסון. אני מקווה שדי בכך כדי לשכנע, שאין פה מאבק על האמת. בעובדה, הסיפור המרכזי הוא מאבקי העוצמה בין קבוצות בחברה, על הגמוניה. התכנים הם רק אחד מכלי הנשק, והאמת היא רק סיפור אחד במגוון של סיפורים!
קיימים משתנים נצחיים בחיי אומות המשפיעים באופן קבוע על מעמדן הבינלאומי, על תרבותם ועל מסורותיהם. גם הדינאמיות המואצת אינה מסיטה את מהימנות הדפוסים, שחוזרים על עצמם שוב ושוב. אלו הם הגאוגרפיה והדמוגרפיה, שכמעט ואינם משתנים. הם הקובעים עבור עם את גבולותיו, את אויביו, את רמת החשש לעתידו ואת הפעולות האלימות שתתרחשנה לצורך הגנה עליו. הם מעניקים מנופי כוח לאומות מסוימות ומונעים אותם מאחרות. כיוון שהמתווה הגאוגרפי הוא קבוע, הרי שההתנהגויות שנובעות ממנו הנן דפוס המאפשר חיזוי! זה הבסיס לגישה הגאוגרפית ביחסים בינלאומיים.
עברו הזמנים בדיפלומטיה הישראלית שחשנו כי "כל העולם נגדנו", חלפו העתים שדיפלומטים זרים היפנו לנו עורף בקבלות פנים ובארוחות ערב רשמיות, עת ראו כי בקרבת מקום מסתובב דיפלומט מארצות ערב… כיום אנו מוערכים יותר כי המצב הגיאו-פוליטי באזורנו השתנה. אפילו דיפלומטים סינים מפנים לעתים עורף ליפנים ומבקשים את קרבתנו הפיזית באירועים חברתיים, כי הסכסוך בין שתי מדינות אלה (על טריטוריות בים) נראה חשוב יותר מהסכסוכים במזרח שלנו…
האם תוכל להבנות זוגיות מינית עם רובוט? שאלה זו לא נשאלת לשם ההתרסה, אלא נושאת בין גליה בקבוק עם מסר אפלטוני חבוי – האם האהבה האפלטונית, האהבה האמתית ונטולת היצר המיני, תתאפשר כאשר הרובד המיני יותר לאנשים המכניים, הרובוטים? יתר על כן, האם מוסר דיני נפשות חל על יציר כפיו הרובוטי של האדם?
