yehezkeally@gmail.com

המודל המוצלח של מדינות בעולם הערבי הוא כווית, קטאר, ועוד שבע אמירויות שמאוחדות באיחוד האמירויות. אלה הן מדינות מצליחות, עשירות ושלוות. כל מדינה/אמירות בנויה על בסיס שבט אחד. לכן היא יציבה ושוחרת שלום. זאת, בניגוד למדינות ה'רגילות': המודל האחד הוא המדינה המודרנית הסטנדרטית, שאנחנו מכירים: עיראק, סוריה, לוב, אלג'יריה, לבנון, במידה רבה תימן, ירדן, מרוקו במידה לא קטנה… אלה מדינות, שמה שניתן לומר על כולן זה שהן כושלות, או קרובות להיות כושלות בגלל היותן קונגלומרטים. זאת אומרת, צירופים לא מלוכדים של עדות וקבוצות שבטיות; אתניות; ודתיות, שנוטות לנהל סכסוכי דמים ביניהן, וזקוקות לאויב כדי להתאחד. לכן, יש להחיל את מודל האמירויות גם ביהודה ושומרון, ובנפרד, להכיר בעזה כמדינה עצמאית.

אפקט הצופה מהצד הוא בעצם פרדוקס: ככל שכמות האנשים סביבך גדולה יותר וכל שנדמה לאנשים שיהיה מישהו אחר שיטפל בך, סיכוייך לקבל עזרה קטנים יותר!

כבר שנים רבות מוטחות באוהבי ארץ ישראל המילים: "עדיפה שלמות העם על שלמות הארץ". ההקשר מופיע בכמיהה למנהיגות שלטונית, שתפעל כנגד המתנחלים בנחישות בה פעל בן גוריון בהטבעת אלטלנה. מי שמניף את דגל שלמות העם כנגד שלמות הארץ, חותר בעת הזו ליישום גזירת חורבן וגרוש המוני לעשרות אלפים אם לא למעלה מזה. ראוי להדהד ולזעוק על איזה 'שלמות עם' מדובר? מיהו העם ומה באמת רצוי לו?

היות ותוכנן של עשרת הדברות הינו מכונן באמונה היהודית, אפשר היה לצפות שעשרת הדיברות יכבשו את המקום המרכזי בריטואל של היהודי המאמין בכל הדורות. אולם בפועל, הן הפכו לסמל של מחלוקת עזה בתוך העם והנהגתו הרוחנית…

מחאת החקלאים עוסקת באופן ישיר במאבק לשכר הוגן לעמלם. אולם רעיון היסוד להתעקשותם להגן על עתיד מפעלם, מונע על ידי האמונה כי חקלאות מקומית כאינטרס קיומי אינה רק עניין כלכלי. דווקא במדינות המערב, בגישה המתוארת במושג 'קיימות', הבנה זו זוכה בשנים האחרונות לתמיכה גוברת.

התופעה של 'דפוסים חוזרים' או 'תבניות' במערכת מורכבת מאפשרת לנו מידה מסוימת של ניבוי, גם לגבי הצלחת נישואין… איך נראים הנישואים שלכם לפי המבחנים הללו?

קראתי בתדהמה את מאמרו של אלון חכמון בעיתון 'מעריב' מאתמול תחת הכותרת "מפכ"ל המשטרה מציג: כך נמנע מראשי הרשויות לעבור על החוק". האם כולם עוברי חוק? התשובה היא חד משמעית לא! יתרה מכך, האם המצב במשטרה טוב יותר? בעבר, ובעיקר בשנים האחרונות אנחנו עדים , לצערי, לתופעות שחיתות של אנשי משטרה מהרמה הבכירה ביותר ועד לשוטרי השטח. על מי אנו מתנשאים, ולמה? מה זכותנו להדביק סטיגמה על אחרים?

לא רק בגלל מפעל ההתנחלות קשה לחלק את המרחב הארץ ישראלי. הקושי כרוך במכלול התנאים הגיאו-פיזיים: האקולוגיים, התחבורתיים, הכלכליים והחברתיים; וגם בממדיו הביטחוניים של רעיון חלוקת המרחב. בהקשר זה יש לומר, שפירוז המדינה הפלסטינית הוא בגדר פנטזיה. לכן, אם בכל דרך נכון לנו מאבק, נותר לבחור את המאבק העדיף לנו. בבחירה בין המאבק שייגזר עלינו מתוך הקמת מדינה פלסטינית בשיבה לגבולות 67, לבין המאבק על זהות מדינת היהודים בין הים לירדן, על כלל תושביה, קיימות בהתרחשויות החדשות, סיבות רבות להעדיף דווקא את המאבק השני.

המאמר מציג גוונים שונים של התייחסות מגזרים שונים למשמעותו של יום ירושלים. יום זה הפך במרוצת השנים לחג, שבו נוטלת בעיקר הציונות הדתית חלק מרכזי. הזרם הציוני החילוני אמנם מכיר את היום, אולם השתתפותו בצעידה ברחבי העיר ירושלים מצומצמת.
בין שניהם עומד המגזר החרדי, שכהרגלו אינו נוטל חלק בחגים ציוניים, אולם אין הוא יכול להתעלם מיום זה לחלוטין.