האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
תחום העיסוק הבעייתי ביותר במשטרה הינו המודיעין! במהלך השנים, עשרות אנשי המודיעין 'חצו את הקווים' והפכו לעבריינים. תופעה זו היא היא בלתי נתפסת ממש. לא אגזים אם אומר כי המודיעין המשטרתי הפך לבית ספר לעבריינים בכירים ולכשל מערכתי מהמעלה הראשונה… המאמר הזה מספק תשובות מדוע!
לפי השמועות, עומד אגף החקירות להיחצות לשניים: חלקו האחד – להב 433, שגם בראשו עומד ניצב, כמו בראש אגף החקירות – יוכפף ישירות למפכ"ל כמעין אגף בפני עצמו לחקירות ברמה הארצית. האגף המוקטן יתמקד בשליטה מקצועית על יחידות החקירה בשטח, וימונה אליו כפי הנראה מינוי חיצוני: שופט מחוזי לשעבר או פרקליט מחוז, מחוץ לשורות המשטרה… גם אם הרפורמה הזו היא בדיה ולא תבוצע, היא משקפת לנו נאמנה את נקודות התורפה של המשטרה, ואת הסיבות שהגיעה למצבים של פער רלוונטיות עמוק שכזה עם המציאות. אם תבוצע ותצלח, יתקדם המפכ"ל שלב נוסף ברפורמה שלו להצלת המשטרה מעצמה!
יש אומרים כי גדר הביטחון של ישראל ביהודה ושומרון מונעת פיגועים על ריכוזי אוכלוסייה. אבל כאשר הפלסטינים הם מעברו השני של הגדר, נוצר בעצם מצב ביטחוני גרוע יותר. הגדר היא 'מערכת סגורה'; הגנה עליה מחייבת סיורים ומערך מצלמות שיגרתי. לכל מערכת מכנית יש נקודות שאותן ניתן לעקוף (למעשה, הסיבה לעיכוב בבניית הגדר בדרום הר חברון היא כי חלקים ממנה נגנבו). אויב שמבין מערכת הגנה כזו, יכול לעקוף אותה.
בעולם החדש ייאלץ הצבא האמריקני להסתגל לאבדן היתרונות שליוו אותו שנים רבות. היתרון הטכנולוגי האדיר ממנו נהנה הצבא האמריקאי ב-70 השנים האחרונות הולך ונסגר במהירות והוא עומד לפני אתגרים מהותיים בכל מתווה של לחימה עתידית. גם העליונות האווירית ממנה נהנה מאז ימי נורמנדי – תעלם, והוא ייאלץ לפעול ללא עליונות אווירית… ובעולם הזה עולה כוח חדש וחזק שכמוהו לא נראה קודם – סין… ".
מתוך הבנת ייעוד המשטרה ותפקידיה, ומתוח אבחון האופן שבו היא בנויה בשטח, ניתן לקבוע, ללא ספק, שעל מנת שהמשטרה תהיה 'ארגון בריא', האגף הדומיננטי ביותר צריך להיות אגף הסיור. אבל אופס… אבל אין אגף כזה. מעולם לא היה (אגף המבצעים איננו אגף סיור!). מישהו דואג שלא יהיה ושלא יתפוס עוצמה. הסיור הוא התחום הזנוח במשטרה ותורת ההפעלה שלו לא התעדכנה במהותה מעולם הוא נשאר חלש, מנוון, סובל מבעיות של איכות כוח אדם שבחלקה אינה מתאימה, ומאי התאמת תפקידיו למציאות משתנה!!
ונתנה תוקף הינו הפיוט המפורסם ביותר הנאמר בימים הנוראים גם בקהילות האשכנזים וגם בחלק מקהילות הספרדים (במחזור התימני הוא אינו בנמצא). בפיוט זה מתואר יום הדין בצורה תמציתית ונוקבת: האל מתואר כדיין היושב על כיסא המשפט ודן כל אדם לפי מעשיו וקוצב גורלו לשנה החדשה. מחברו, על פי המסורת העממית, הוא ר' אמנון ממגנצא. ברם, הפיוט נמצא בגניזת קהיר והוכח מעבר לכל ספק, כי חובר הרבה שנים קודם המאה העשירית.
במשטרת ישראל התגלו סימנים – המעידים על קיומה של שחיתות – כבר בתחילת שנות ה- 2000; והם מרוכזים בעיקר במגזרי החקירות, המודיעין והתנועה. עובדה זו כשלעצמה איננה צריכה להפליא. איפה שיש כסף יש שחיתות, ושוטרים הם בני אדם, שחולשותיהם – לצערנו – אינן שונות מאלה של עובדי ציבור אחרים. לכן, שחיתות משטרתית היא תופעת לוואי של כל משטרה מערבית; והשאלה שצריך לשאול איננה אם יש שחיתות, אלא כמה. מה מפלס השחיתות שלנו ביחס לאחרים. הבשורה הטובה היא שלפחות ביחס למשטרות בערים הגדולות בארצות הברית, מפלס השחיתות במשטרת ישראל נמוך מאוד…
כדי להתחיל במהלך מחולל שינוי, חייב אדם קודם כל להכיר בפער בין מה שהוא באמת רוצה שיקרה לבין מה שקורה. ואז, נדרש האדם למאבק ולאמונה. אם האדם מקבל את הנסיבות כמצב קבוע, שאין בידיו לשנותו, אז המצב הנתון אכן מקבע גם את תודעתו. אך אם אדם בוחן ללא הרף, כיצד יש בידיו לשנות את הנסיבות, כאן טמון המפתח לשינוי. כאן מתחילה הישועה ונפתחת הדרך לגאולה. לגישה כזו, קוראים בפשטות משיחיות: האמונה שלמרות הסבל והקשיים הקיימים, הכל יכול להתהפך לטובה.
יחסים רומנטיים בין שני המינים במקום העבודה תמיד יהיו, קל וחומר בארגונים טוטאליים – כמו המשטרה – שבהם שעות העבודה מתמשכות מעל ומעבר, והלחצים קשים. כל מי שעובד במשטרה מכיר זאת היטב. זהו מצב טבעי, שאנו עדים לו הרבה גם בסדרות הטלוויזיה הבנויות על אמיתות מ'העולם האמתי'. אבל, היחס שהמשטרה נותנת היום למקרים כאלה, מלמד על גישה פוסט טראומטית למצב שאליו נקלעה בשנים האחרונות…
אם מישהו נזקק להוכחה, שישראל איננה מבינה את כללי המשחק ב'שכונה' שבה היא חיה, הרי הלוויית שמעון פרס באוקטובר 2016, יכולה לשמש מקרה בוחן מצוין לכך…
