חגית לרנאו: דלת קדמית ודלת אחורית – תורת משחקים חדשה במדיניות הענישה
מספר וזהות האסירים כבר לא ייקבעו לפי הביקוש לכליאה – כלומר, לפי מספר האסירים שבתי המשפט ישלחו לכלא – אלא על ידי ההיצע: מספר מקומות הכליאה העומדים בתקן הכליאה החוקתי שקבע בג"צ!
האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
מספר וזהות האסירים כבר לא ייקבעו לפי הביקוש לכליאה – כלומר, לפי מספר האסירים שבתי המשפט ישלחו לכלא – אלא על ידי ההיצע: מספר מקומות הכליאה העומדים בתקן הכליאה החוקתי שקבע בג"צ!
חוקרים בחברת דיפמיינד (DeepMind) הריצו רשת עצבים מלאכותית, ודרשו ממנה להשלים בהצלחה מטלות ניווט בסביבות וירטואליות. הם גילו שבתוך הרשת מתפתחים באופן ספונטני אזורים הפועלים באופן דומה לתאי הרשת. תאי רשת וירטואליים אלו אפשרו לבינה המלאכותית לפתור בהצלחה חידות מבוכים פשוטות במהירות וביעילות – ולפי החוקרים, "ברמה על-אנושית"…
נניח שקיבלנו את ההצעה לכבוש את עזה, למוטט את שלטון החמאס ולהעביר אותה לידי הרשות הפלסטינית: "רשות אחת , חוק אחד, נשק אחד". האם זה רצוי למדינת ישראל? הברור מחייב התייחסות לשלוש שאלות: שאלת העיתוי; שאלת יכולת המימוש; ושאלת ההתאמה לאינטרסים הישראליים הגלויים והסמויים…
מעשה הרוסטרטוס הוא מעשה פשיעה של אדם לצורך פרסום עצמי. כזה, שהחליט להתפרסם בזכות פשע גדול שיבצע. זה שנתן את שמו לתופעה (וזכה בפרסום עולמי) היה סוחר פשוט, ששרף – ב-20 ביולי של שנת 356 לפני הספירה – את מקדש האלה ארטמיס…
יסלח לי תמיר פרדו על דברי, אבל, הוא שנים ארוכות מדי חלק מחבורה, שבטוחה שהשמש זורחת לה מהישבן, והדרגות עלו לה על ראש שמחתה… שהרי, מה הייתה פרשת הרפז, אם לא ניסיון של קצינים, להכתיב לדרג הנבחר את התנהלותו, בכל מחיר ובכל דרך!
הפרשות הללו – שחוזרות שוב ושוב – מחזירות אותנו לדיון במדע המדינה על ההבדלים בין נבחרי ציבור לעובדי ציבור, ואם עובד המדינה הבכיר יכול להיבחר רק על סמך כישורים, או גם על בסיס השקפה פוליטית וזהות רעיונית עם הקברניט. דומה שהתשובה ברורה!
חובה להנהיג התרעת "צבע אדום" למטיילים באזורי סיכון לשיטפונות. כפי שמי שנמצא בעוטף עזה מקבל לסלולרי שלו התרעה על ירי רקטות, כך כל מי שיטייל באזור שיש סכנה שיתחולל בו שיטפון יקבל התרעה. ההתרעה לירי בעוטף עזה היא של דקות ספורות, בעוד ההתרעה לשיטפונות עשויה להתקבל עוד לפני ירידת הגשמים. כפי שזה עובד מצוין בעוטף עזה, זה יעבוד היטב גם כאן ויעניק די ויותר זמן למטיילים לצאת מהוואדי!
אחרי אופוריה של מספר שנים לגבי מצב המים של ישראל – שכללה ביטחון עצמי מופרז של מקבלי ההחלטות, הורדת מחירים והגדלת צריכה – שוב הביאה החלטה אחת של האוצר את מדינת ישראל לסכנה של הפסקת הזרמה סדירה של מים בברזים. מחדל? טעות לגיטימית? במה בדיוק טעו בקבלת ההחלטות? זהו מקרה בוחן קלאסי ללימוד סוגיית קבלת ההחלטות, ובו יעסוק המאמר הנוכחי.
"… למרבה הצער, אין זו הפעם היחידה שבה מוגשים לבית המשפט כתבי אישום, הכוללים טעויות גסות בניסוח העובדות, בציון הוראות החיקוק שבהן מואשם הנאשם, בהכללת פרטיהם האישיים של עדים, אשר על פי החוק אין להכלילם או שיש מקום לשקול הימנעות מהכללתם בכתב האישום, ולמגינת הלב, גם שגיאות ניסוח ודקדוק. האופן המרושל שבו נוסח כתב האישום מותיר תחושת חמיצות לנוכח קלות הראש העולה ממנו בעניינים הנוגעים לחירותו של אדם"…
מהסיבות הלא נכונות, הביאה השתלטות חמאס על עזה למתנה הגדולה ביותר שקיבל הביטחון הלאומי הישראלי מאז הסכמי אוסלו: לפיצול העוצמה הפלסטינית לשתי ישויות יריבות. ובנוסף, קיבלנו מעין ניסוי מעבדה של שני מודלים, שמאפשר לנו לבדוק, היכן המצב טוב יותר בתנאי מחיה ובזכויות אדם, לשני העמים: במודל העזתי או בזה שביהודה ושומרון…