האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
ארגון הוא מערכת של אנשים, שהתנהגותם מניעה אותו – בין היתר – להצלחה וגם לכישלון, וכדי להניע אנשים נכון צריך פסיכולוגיה. ניתוב ההתנהגות של העובדים והמנהלים בכיוון הנכון – להשגת מטרות הארגון – זו אחת המשימות החשובות ביותר של המנהל. וכדי שיצליח בכך, הוא צריך את הפסיכולוג לידו…
השימוש ברחפנים – לשימושים אזרחיים וצבאיים – החל כטרנד שהולך ומתגבר בעולם, וגם בישראל, והיום הוא משנה את עולם המלחמה.. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות רחפנים לסוגיהם, ושימושיהם השונים, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
חברי כנסת נכבדים אנא הסדירו את סכנת הרחפנים או הטיסנים…הם לא צעצועים! השימוש הפרטי והבלתי מוסדר בטיסנים אלה מעורר סוגיות משפטיות רבות וביניהן, החשש מתאונות ופגיעה בגוף או רכוש באוויר או בקרקע, חדירה לפרטיות, פגיעה בתשתיות ובמתקנים רגישים, פגיעה ביטחונית, שימוש למטרות טרור, שימושים פליליים ועוד שימושים אשר יתגלו בעתיד עם התפתחות הטכנולוגיה.
מוקדם עדיין לומר בוודאות האם מדובר בטיפול פורץ-דרך במחלת האלצהיימר, אך אין ספק שיש כאן פוטנציאל. ואולי הדבר החשוב ביותר הוא ההוכחה – פעם נוספת – שטכניקות מחקר חדשות עוזרות לנו לחשוף את הסודות והמסתורין של הפיזיולוגיה האנושית, אליהם לא היינו מודעים בעבר.
קשה לתאר את עולם העבודה המודרני ללא מהפכת הטכנולוגיה: הדואר האלקטרוני, הסמארטפונים, הוואטסאפים הצ'אטים הפייסבוק, האינטרה-נט האירגוני ודומיהם, שינו לחלוטין את חיינו, כולל את חיי העבודה שלנו: כשם שאנחנו מעצבים את הטכנולוגיה על פי צרכינו, הטכנולוגיה משנה אותנו בהתאמה. היא שינתה את דרכי העבודה שלנו באופן מהותי, ממה שאלה היו לפני עשור. כיוון ש'אין ארוחות חינם', היתרונות והמחירים שלובים זה בזה.
אחותי חלשה מאוד. היא חולה. אמי משתדלת בכל כוחותיה לעזור לילדתה היקרה המתחננת להצלה: "תעזרו לי, תעזרו לי." אנחנו מוכרות את פירור הלחם האחרון שקיבלנו. הכול הולך לרופאים והם רושמים את שם התרופה שאחותי זקוקה לה. אני מתגנבת ויוצאת משער הגטו לבית המרקחת. כשנודע לבעלי החנות שאני יהודייה הם מסרבים למכור לי את התרופה ואומרים: "אתם צריכים למות, לא נמכור לכם תרופה."
סיימתי כיתה ג', אבל לא הספקתי ללמוד בכיתה ד', משום שבאחד הימים של חודש ספטמבר (אינני זוכרת את התאריך המדויק), נכנסים הגרמנים לוולוצלאבק. אנו מבינים מיד שאין זו כניסה של ידידים. הם מתפרצים באכזריות והורסים כל דבר אשר עומד בדרכם…
עברנו כבר עשרים קילומטרים. לילה. אנחנו רק רוצים לנוח רגע. אך זה בלתי אפשרי. הולכים אחרינו גרמנים במקלות וכלבים נושכים ולא נותנים לנו לנוח. חלקנו נופלים, אך הגרמנים אינם מאפשרים לנו להרים אותם, הם דוחפים אותנו להמשיך ללכת אל תוך הלילה.
מנגלה נעמד לפנינו. תחילה לוקחים את הילדים והזקנים הצידה. את הצעירים והבריאים ואלה שנראים טוב מקבצים לחוד. אני עוברת עם אמי בשלום לצד של הבריאים. בלוויית אנשי אס-אס גרמנים אנחנו צועדות למקלחת. בדרך עוברות על פנינו דמויות צמוקות וצהובות וקשה לתאר שאלו היו פעם אנשים כמונו, לבושים ובעלי צלם אנוש…
סופרים אותנו פעם נוספת. מרחוק שומעים מוזיקה שמטרתה לטשטש את המציאות. הם מכריחים יהודים לנגן בתזמורת. אנו עוברים על פני צריפים ועוד צריפים. זו הדרך למשרפות. אני רוצה לברוח, אך מפחדת מפני הכלבים הגרמניים. כולנו יודעות לאן הולכים. כולנו בוכות. כל עוד אני צועדת – אני חיה. אני יודעת שברגע שאברח הכלבים הענקיים יאכלו אותי. אף אחד לא מעז לזוז.
