האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
פתחתי את ישראל היום אתמול, ולבי התרחב… כותרת מאירת עיניים (ראו למטה) צועקת בגאווה: "מוסר ללא גבול" וקצינה מגישה כוס מים לילדה סורית… ומוסיף וכותב חיים שיין: "בזמן שבעולם ובישראל מתנהל ויכוח על ערכי צה"ל, הוכח שוב שחיילי ישראל עומדים על משמר ארצנו, ולרגע לא זונחים את הערכים המלווים אותנו כאומה, כבר אלפי שנים…". ומוסיף העורך כותרת לתמונת דובר צה"ל: "עוצמת הרכות"… יש רק בעיה אחת: אין מוסר ביחסים בין לאומיים…
אלה שדאגו לייצר את מסמך יצחקי בחדרי חדרים, ואלו שהדליפו, הם האחראים על אכיפת החוק, על חקר האמת, וגם על חקירות תיקי 1000, 2000, 3000 ו־4000. אלה שחובה לחקור אותם ולדרוש את פשר מעשיהם – באים לחקור אותנו! בבחינת המותר למלך, אסור על העבד. אז מי ישמור על השומרים? מי יפקח אחר המפקחים ויסתום את החורים?!
כשאומרים על בנימין נתניהו שאין לו אסטרטגיה לעזה זה לא נכון. הוא רק לא חייב לספר אותה! לעתים, יש היגיון רב בשמירת עמימות אסטרטגית! השינוי הדרמטי של השנים האחרונות באסטרטגיה הישראלית, הוא ההבנה הבסיסית, שרצוי לנו לשמר את ההפרדה – שנוצרה אחרי ההתנתקות ועליית חמאס בין יהודה ושומרון לעזה, וזהו אינטרס ישראלי למנוע מאבו-מאזן לחזור לעזה!
כבר שנים, סיווג תיקי חקירה בעילות שונות, למעט "חוסר אשמה", מותיר כתם במרשם הפנימי המשטרתי – זה המנוהל על ידי המשטרה, על פי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים. כתם מיותר ונוראי, שמאחוריו רק משחקי סטטיסטיקה של המשטרה, המנפחת, באופן מודע ומלאכותי את הישגיה…
מכל המאבקים של הקהילה הגאה, הפונדקאות היא המאבק הצודק ביותר. אין שום סיבה או הצדקה שגברים ישלמו הון עתק על הזכות הבסיסית להיות הורים; שההורות תוענק רק לעשירים בקהילה הגאה. ההתמודדות של דתיים בכל העולם עם זוגות חד מיניים תימשך עוד שנים רבות. אין לזה פתרון. ההתמודדות של מדינת ישראל עם זכויות הגברים להיות הורים צריכה להסתיים.
'טיפשות לפי הנוהל' או 'טיפשות נוהלית' היא תסמונת מוכרת ושכיחה מאוד בקרב ארגונים ביורוקרטיים, הסובלים – כמו המשטרה – ממה שמכונה 'שלטון הביורוקרטיה' ו'שלטון הנהלים'. תסמונת זו מתארת מצב, שבו פקיד בארגון ביורוקרטי – עתיר נהלים – גורם נזק לארגונו ולציבור, דווקא כיוון שפעל לפי הנהלים. הוא לא הפעיל שיקול דעת, ולא הבחין – אם מתוך הרגל ואם מסיבות של כסת"ח – שהנוהל איננו מתאים לאירוע הספציפי…
חמאס מצליח להלך בין הטיפות, על סף הכאוס, במיומנות מעוררת התפעלות: לוחץ, וכשהוא מרגיש שהלחץ מתקרב לנקודת הפיצוץ, הוא נסוג לאחור, ממש כמו בוואלס. בכך, הוא משרת מטרה איראנית, למשוך את הקונלפיקט כמה שיותר זמן לפני הפיצוץ הבלתי נמנע; כדי להסב את תשומת הלב בישראל דרומה, ולאפשר לאיראן להתבסס בסוריה, עם כמה שפחות הפרעות.
אז, יש דבר כזה – מוסר ביחסים בין לאומיים? התשובה על השאלה הזו היא כמובן שלילית. זאת למרות, שהוויכוח – הנדוש והאווילי – על מוסר ביחסים בינלאומיים יישאר פה עוד שנים רבות…
בדיסציפלינה – העוסקת בהשפעת הבדלי התרבות על משא ומתן בין לאומי – קיימת אבחנה בין ממדי תרבות שונים, המאפיינים לאומים כמו אינדיבידואליזם לעומת קולקטיביזם ואחרים. אחד המאפיינים המעניינים הנגזרים מכך הוא ההבדל בין 'תרבות אשמה' המאפיינת בעלי חשיבה מערבית; לעומת 'תרבות בושה', המאפיינת בעלי חשיבה מזרחית…
אחד הסעיפים היותר מבדחים בחוק הלאום הוא סעיף 11. סעיף 11 קובע, שלוח השנה הרשמי של המדינה הוא הלוח העברי. מישהו בכלל זוכר את חודשי השנה העבריים ע"פ שמם העברי?
