האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
ההתשה מילאה מקום מרכזי בחייה הביטחוניים-לאומיים של ישראל; ובניגוד לדעה הרווחת, ואולי אף בניגוד לציפיות, נראה, שדווקא "הסתדרנו" עם דפוס ההתשה. ישראל לא רצתה להגיע למצב שכזה אבל למדה לתפקד היטב במציאות. אנחנו מחויבים למחשבה מחודשת על המושג, מחשבה מורכבת יותר מזו שהורגלנו אליה בעבר…
אסטרטגיית ההתשה בעימות מוגבל – בחירה או כורח, היא החוברת הרביעית של כתב העת עיונים בביטחון לאומי, שראתה אור במרץ 2003 במכללה לביטחון לאומי, צה"ל. היא מבוססת על יום עיון משותף למרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה, ולמכללה לביטחון לאומי, צה"ל, שהוכן והובל על ידי אלוף משנה במילואים גדעון טרן…
ספר ויקרא בכללותו ופרשת ויקרא עצמה, עוסקים בתורת הקורבנות המקראית. הקורבן הוקרב בדרך כלל לשם כפרת חטאיו של האדם ולמירוקם אבל לא רק. בתרבויות המזרח הקדום אנו מוצאים קורבנות דומים בעלי זהות שמית וערכית אולם הדבר המבדיל בינם לבין המקרא היא העובדה שבתרבויות הקדומות האלים היו תלויים בהקרבת הקורבן של האדם ואילו התפיסה המקראית אינה חושבת באופן זה…
על כך יאמר, שמעולם לא נשמעו אמירות חריפות שכאלה מפיו של רמטכ"ל, על חוסר הכשרות המבצעית של כל חטיבות היבשה. שהרי עסקינן בחטיבת הצנחנים, הנחשבת ליחידת עילית. וכאן המקום לשאול – "אם בארזים נפלה השלהבת,מה יגידו אזובי הקיר"?
עם ישראל אף פעם לא ידע להתנהג ככובש במובן המלא של המושג. אם ניקח לצורך השוואה את כיבושי ג'ינגיס חאן המונגולי, הרי ישראל רחוקה מכך שנות אור. גם כיבוש הארץ בהנהגת יהושע לא תמיד עמד במבחן הציווי האלוהי, שדרש כיבוש מלא חסר רחמים; אי הזדהות עם תרבות העמים המקומיים; ובמקרה של עמלק, אף נדרשו העברים לבצע רצח עם טוטלי; וגם פה ניכשלנו ונענשנו קשות…
רק 25% מרבי הסרנים בצה"ל הן נשים; רק 8% מקרב אלופי המשנה הינם נשים; רק 8% מקרב תתי האלופים הינם נשים; ועד היום מונתה אלופה אחת (אורנה ברביבאי). מדוע קשה ומורכב לאישה להתקדם במערכת הצבאית? איך יכול להיות, שעם אותם נתונים, ולפעמים אפילו גבוהים יותר, יש כל כך מעט נשים בקצה הפירמידה?
אם כבר האדם רוצה לזבוח – כלומר, לשחוט בעל חיים ולאכול אותו – הוא צריך לעשות את זה בעצמו. לא רק זאת, הוא צריך לשים את ידו על ראש הקרבן, ממש להרגיש אותו, ורק אז לשחוט. כמה אנשים היו הופכים לצמחוניים, אם המצווה הזו הייתה מקוימת כלשונה? להערכתי רבים מאוד ובוודאי אני…
רב ניצב ואלוף במיל', הרצל שפיר, מביא ניתוח תורתי יסודי של סוגיית ההכרעה. כיוון שהכרעה מוחלטת אינה רלוונטית לדעתו למציאות הישראלית, הוא מציע שני מושגים נלווים: 'הכרעה הכרחית' לעומת 'הכרעה מספקת'.
במסגרת מאמצי מזה שנים, להעלות לדיון ציבורי את כשרות צה"ל. בולטת לרעה הרדידות הלאומית השלטת בסוגיות הביטחון. זהו מצב מוזר, נוכח העובדה שמיום היווסדה, נאלצת ישראל להילחם מול אויביה; לא כל שכן, כאשר רוב תושביה נקשרו/ ואו עדין קשורים לעבודת הצבא, בסדיר, בקבע ובמילואים…
אני עדיין מחכה להצהרת המפלגה שאני מתכוון להצביע בשבילה. המפלגה שתצהיר שתלחם בחוק הטיפשי של הפללת צרכני זנות. כשקבוצה של נשים מתוסכלות קובעות לנשים אחרות לפעול על פי ההשקפה שלהן, זה לא פמיניזם. זה טרור!
