האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
אחד המאפיינים המובילים, ברדידות הקולקטיבית של החברה הישראלית ומוסדותיה, בעשור האחרון, הוא חוסר המקצועיות המופגן של רבים מאנשי התקשורת. אחד המאפיינים הללו קרוי בלעז: Irresponsible Panic Bullshit Journalism: עיתונאות בולשיט המבוססת על יצירת פניקה לא אחראית. עיתונאות הבולשיט הזו באה לידי ביטוי ב"יצירת חדשות": לוקחים, למשל, משרת ציבור וצולבים אותו בתקשורת. אברי גלעד כינה את התופעה הזו בתכנית הבוקר שלו בערוץ 13 כ"שפיכת דם לשם השעשוע"…
"באיחוד האמירויות ובחלק גדול מהעולם הערבי, היינו רוצים להאמין שישראל היא הזדמנות, לא אויב"… דבריו של השגריר יוסף אל-עוטייבה בפנייתו הישירה אל הציבור הישראלי מעל דפי העיתון הישראלי (ראו המאמר למטה), הם חלק מההתפתחויות החשובות ביותר בזירה הים תיכונית מאז ביקורו ההיסטורי של נשיא מצרים אנואר סאדאת (1977) בישראל, שהבקיע את מחסום "שלושת הלאווים" (ועידת ח'רטום 1967) ביחסי מדינת ישראל עם העולם הערבי במזרח התיכון…
אם אתם מבקשים מקור לרעיונות טובים, אפשרו העלאת רעיונות רעים!
קינת איכה הרביעית, נבואת ישעיהו, נבואת ירמיהו, נבואת יחזקאל, כולן התגשמו בימי בית ראשון; וכולן בדרך להתגשם גם בימי בית שנות 2,000.
זה עוד לא מאוחר. אפשר לתקן. תשאלו את ישעיהו כיצד: כז צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה׃
בירי ברישארד ברוקס באטלנטה, השוטרים פועלים נכון בהתאם להוראות משטרת אטלנטה. מי שלא רוצה למות, שלא יברח לשוטרים אמריקאים. מי שרואה כאן אירוע גזעני, רבותי, כדאי שייגש למראה. הגזען מציץ לכם!
להערכתי בעוד כ 3-5 שנים וזה קרוב, נוכל לצפות בארה"ב ולאחר מכן בישראל ובמדינות נוספות, במטוסים מבצעיים חמושים בתותחי לייזר. יהיו אלה תותחי לייזר מעופפים שיירטו טילי שיוט מנמיכי טוס ומזל"טים ובעתיד הרחוק יותר גם טילים בליסטיים…
בניגוד למדיניות החוץ המערבית, המתמקדת בהערכת התנהלות עתידית של המדינה הפלסטינית, מדינות ערב מעניקות חשיבות מכרעת להתנהלות הפלסטינית בעבר כסמן להתנהלותם בעתיד…
מי שחושב שלהתנהלות – של המושלים והפוליטיקאים הדמוקרטים, הנחשבת בעיני רוב הציבור האמריקאי כנרפית וחלשה – לא תהיה משמעות בקלפי, טועה!
הטרלול הדמוקרטי הזה – שמתחיל במחנות האינדוקטרינציה להשכלה גבוהה כמו הרווארד – מתפשט בארה"ב כמו אש בשדה קוצים; ומבטיח כמה דברים: את התרחקות העצמאיים מהמפלגה הדמוקרטית; את פרוק המפלגה הדמוקרטית; את הניצחון של טראמפ בנובמבר; ואת חזרתו של מקס הלוחם בדרכים לכל הערים הגדולות בארה"ב…
בדצמבר 1970, כשבישרה אינגריד לבעלה, הזמר והיוצר ג'ים קרוצ'ה (Jim Croce), שהיא בהריון, הביאה אותו ההתרגשות לכתוב – כמעשה נבואה – את השיר הזה. ABC לא התכוונה לשחרר את השיר כסינגל; אך כאשר קרוצ'ה נהרג בהתרסקות מטוס בספטמבר 1973, הפך השיר לאייקון שאין יפה ממנו לבטא כמה יקר הזמן שבידנו וכמה חשוב לחיות אותו נכון…
