האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
אמיר השכל הוא דמות מוכרת מדי בעולם המחאה הישראלי. בשנים האחרונות יצא לי לראות אותו עומד לבד – או עם עוד שני אנשים – בצמתים שונים, עם שלט שכתב בעצמו. השכל לא עובר על החוק; ומעולם לא נהג באלימות גם אל מול גילויי אלימות וסתם גועל נפש מולו. הדמוקרטיה הישראלית מתביישת הערב!
כבר קשה לזכור את מספר הסבבים בהם ניסו רמטכ"לים להוציא את תחנת השידור גלי צהל מאחריותם; החל ממשה וחצי, אהוד ברק, משה יעלון, גדי אייזנקוט, ועכשיו אביב כוכבי (סליחה אם שכחתי מישהו), וכולם נכשלו…
אעשה היום שימוש במבצע ההתנתקות כמקרה בוחן אסטרטגי. את הפן הטקטי נשאיר לדיון אחר; ואני מניח שמעטים יחלקו על העובדה, שבניגוד להיעדר החשיבה האסטרטגית שמאחוריו, הוא נוהל בצורה מרשימה ותכליתית, לטוב ולרע.
מדוע השטיח האדום המקבל את פני מנהיגים פלסטינים במערב הופך למרבד מרופט כאשר הם מגיעים למדינות ערב?
מומחי ארגון מגדירים את שכבת הניהול הבינוני של ארגון כשכבת הניהול הרצינית ביותר, שבה טמון הפוטנציאל הטוב ביותר לפיקוד על המערכת. אבל, כיוון שבדרגות הבאות משחקת פחות היכולת ויותר הנאמנות האישית ויכולת התמרון הפוליטי – רבים מהם אינם מגיעים ליכולת השפעה; ופורשים. רבים נותרים מג"דים במילואים, הסָּלְתָּהּ וּהשַּׁמְנָהּ של צבא המילואים!
נכון שמוסיקה ושירה זה עניין של טעם; אבל קשה שלא להשתאות מחד גיסא, מהיכולת של מאיר אריאל להשתמש במילים פשוטות, ויחד עם זאת, לעשות בהם שימוש וירטואוזי ושובב; ומהלחן של חנן יובל – שמכיר כל כך טוב את שותפו לדרך – שמתלבש על המילים 'כמו כפפה ליד'; וכמו נוסך בהן קסם נוסף… "אני מקווה שהשיר יתפוס", אמר אז חנן יובל בצניעות האופיינית לו. לטעמי לפחות, הוא – ומאיר – נגע בנצח…
חשיבה ביטחונית-צבאית מהווה ביטוי לדעותיהם של בעלי תפקידים, המעורבים בעשייה מדינית, ביטחונית וצבאית מבלי שהם מחויבים לעמדותיה הרשמיות של המדינה. מהחשיבה הביטחונית צריכה להיגזר אפוא תפיסת הביטחון הלאומי, וממנה כאמור, תפיסת הביטחון הפיזי האמורה לשמש בסיס ותשתית מושגית לניסוחה של מדיניות ביטחון…
כאשר ישראל מקבלת החלטות מדיניות גורליות מול נשיא אמריקני, היא חייבת לשאול: האם התחייבות בינלאומית של נשיא אמריקאי מחייבת את הנשיאים הבאים אחריו? ההיסטוריה של ארה"ב, מאז הקמתה ב-1776, מוכיחה שהתשובה שלילית…
לפניכם פרויקט אמנותי מדהים ונוגע ללב – של פרידות וקבלות פנים של חיילים, לפני ואחרי המלחמה – שליקט ואסף האתר הרוסי BOOM. אל תחמיצו!
אנשים באמת מרגישים ככה. הם מסרבים לדבר על זה; אבל זה שם, וזה רוחש ולוחש ושורף מבפנים; ובסוף זה יתפרץ החוצה, בתבערה גדולה, וישרוף פה הכל. אני שומע את המילים רואה את זה בעיניים של חבריי. זה יגיע לזה שאנשים פשוט יעדיפו ללכת; ולא להיות פה. כולם, חוץ מאל"מ מיל' ב'. הוא ימשיך לבוא על א׳ לימי מילואים!
