[לריכוז המאמרים על על שחיתות שלטונית ואחרת, באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]
מגיע שלב בחייו של כל איש מערכתי שבו הוא מספיק בכיר ומתחיל להסתכל סביב. תחשבו על קצינים בצבא בקבע דרג ביניים כזה - בשלב שמתחילים לגלות התעניינות מערכתית - מסא"ל עד אל״מ ככה... אנשים שלא ישנים הרבה בלילה ומבלים או שולחים את פקודיהם לבלות בכל מיני, ומעל, כל מיני חורים שכוחי אל, בשליחותה של מדינת ישראל.
והם מסתכלים סביב והם רואים את הפוילעשטיקים במערכת הצבאית עם מנליס שצובר וותק לפנסיה בתפקיד אזרחי בחתימת הרמטכ"ל. והם רואים את ראש הממשלה המיליונר מקבל הטבות מס בחתימת חברי וועדת הכספים בזמן שבו במדינת ישראל יש יותר ממיליון מובטלים שלא מסוגלים להביא אוכל הביתה.
והם שומעים את צרצור הצרצרים והשתיקה הרועמת מצידם של גנץ ואשכנזי, שפעם עמדו בראש המערכת ודיברו גבוהה גבוהה על ערכים...
והם מבינים שכל שכבת ההנהגה מורכבת מאפסים אופרטוניסטים; והם מתחילים לשאול שאלות. והשאלות קשות ואין להם תשובות; ומתחיל להיות קשה לאללה לקום בבוקר, ולעלות על מדים; מתוך ידיעה, שחבורת הנהנתנים הזאת, היא זאת שאחראית על לשלוח את כל המדינה הזאת לקרב.
[בתמונה: איכס... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי K. B. R. לאתר flickr]
איכס. אתם מבינים שזה כמו שריפה?
אנשים באמת מרגישים ככה. הם מסרבים לדבר על זה; אבל זה שם, וזה רוחש ולוחש ושורף מבפנים; ובסוף זה יתפרץ החוצה, בתבערה גדולה, וישרוף פה הכל. אני שומע את המילים רואה את זה בעיניים של חבריי. זה יגיע לזה שאנשים פשוט יעדיפו ללכת; ולא להיות פה.
