[בתמונה: סקילת 'שובר השבת'. האמן: ג'יימס טיסות, 1900. התמונה היא נחלת הכלל]

[לקובץ המאמרים על פרשת 'שלח לך', לחצו כאן]

עודכן ב-5 ביוני 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

לקראת סופה של פרשת שלח בספר במדבר, העוסקת בעיקר בחטא המרגלים, מופיע סיפור קצר אודות המקושש שנידון למוות בגלל חילול שבת, כדלקמן:

"וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל הָעֵדָה. וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" [1] (ראו התמונה שבתחילת המאמר).

[למאמר: הוצאה להורג בסקילה: אין אכזרית ממנה…', לחצו כאן]

[בתמונה: סטפן - הקדוש הראשון של הנצרות - מוצא להורג בסקילה. ציור של מרקס רייכלך (1460-1520) משנת 1506. התמונה היא נחלת הכלל]

פסוקים אלה מהווים אתגר פרשני היות והם מעלים תהיות רבות. מיהו אותו אדם שעליו המקרא מדבר? מדוע מביא המקרא סיפור של אדם פרטי? איך יתכן שהוא קושש עצים, שהרי במדבר, אין הם בנמצא? על כך ועל עוד תהיות נעסוק בדברינו הבאים [2].

בראשית הדברים ננסה להבין את הפתיח של הסיפור. המספר המקראי בוחר במטבע לשון שאינה שגורה בדרך כלל – ויהיו בני ישראל במדבר. הרי ידוע שבני ישראל שהו במדבר ארבעים שנה עד כניסתם לארץ כנען, ולכן מה מלמדנו הפסוק הראשון של הסיפור? המיקום המעורפל של הסיפור הביא שלל זיהויים היכן הסיפור התרחש. לפי הדעה במדרש, המילה מדבר נסובה על מדבר סיני שבו שהו בני ישראל בשנה הראשונה והשנייה לאחר יציאת מצרים. בהמשך אומר המדרש כי המעשה היה בסמוך להר סיני בו ניתנה התורה לעם ישראל, וקרה שבת שנייה לאחר הציווי של עשרת הדיברות שבהן נכתב במפורש שאסור לחלל את השבת:

"בגנות ישראל הכתוב מדבר, שלא שמרו אלא שבת ראשונה, ושניה חיללו"[3]. מטבע הלשון החריג ויהיו בני ישראל במדבר נכתב בלשון עבר על ידי המספר המקראי היות וסיפור זה נכתב על פי הפרשנים לקראת כניסתם של בני ישראל לארץ כנען. לפי דעתו של הרמב"ן על אתר, מעשה המקושש היה בזמן חטא המרגלים, ומטבע הלשון ויהיו בני ישראל במדבר מציין את העונש שבא בעטיו של חטא המרגלים, שבו נגזר על בני ישראל להישאר ארבעים שנה במדבר.

[בתמונה: מקושש העצים... תמונה שאושרה לשימוש חופשי מאתר ROYALTY-FREE STOCK PHOTO. שם הצלם אינו מוזכר]

מה היה חטאו של המקושש? על פי המספר המקראי חטאו היה שהוא קושש עצים בשבת. אולם יש כאן עמימות גדולה אודות החטא של המקושש עובדה שהביאה לדעות שונות למה התכוון המקרא [4].

האם הוא ליקט זרדי עץ – אב מלאכה [5] מעמר, או כרת עצים – אב מלאכה קוצר, או לחילופין הוא העביר את העצים מרשות הרבים לרשות היחיד? אין על כך תשובה החלטית, ויתכן שהמקרא כיסה בכוונה אודות פשר החטא מסיבה שאיננה ברורה לנו כל צורכה.

מדוע המספר המקראי תוהה מה עונשו של המקושש, הרי ידוע שבני ישראל כבר נצטוו על שמירת שבת ומי שמחלל אותה עונשו מוות כדלקמן: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ. שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַה' כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת" [6]. חלק מהפרשנים על אתר סברו כי בני ישראל ידעו כי דין המקושש הוא מוות אולם חוסר הידיעה נסוב על איזו מיתת בית דין הוא יוצא להורג. אברבנאל מפרש אחרת וגורס כי חוסר הידע של בני ישראל הינו בדילמה מי אמור להורגו האל המקראי או עדת בני ישראל.

מי היה המקושש ומה היה המניע למעשיו? גם על כך אין מידע מפסוקי המקרא.  לפחות על פי סדר הכתובים מקרה המקושש היה לאחר חטא המרגלים, שגרם לכך שבני ישראל ינדדו במדבר ארבעים שנה. ר' עקיבא מקשר בין סיפור המקושש לבין בנותיו של צלפחד, קודם הכניסה לארץ כנען באופן הבא:" תנו רבנן: מקושש זה צלפחד, וכן הוא אומר: ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש, ולהלן הוא אומר: אבינו מת במדבר, מה להלן צלפחד אף כאן צלפחד. דברי ר' עקיבא" [7], כלומר – ר' עקיבא מקשר ומזהה את דמות המקושש עם צלפחד בגלל העובדה שגם מקרה המקושש וגם המקרה שבנות צלפחד מדברות עליו אירע במדבר. מיותר לציין שהמקרא עצמו אינו מקשר בין השניים כלל ועיקר, ולכן בהמשך הדברים התלמוד מסתייג מדברי ר' עקיבא באופן הבא:" אמר לו רבי יהודה בן בתירא: עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין. אם כדבריך, התורה כיסתו ואתה מגלה אותו, ואם לאו, אתה מוציא לעז על אותו צדיק".

מה היה המניע של המקושש? האם הוא לא ידע שיש איסור בשבת על מעשהו? גם על כך אין המקרא שופך אור או הסבר כלשהו. לפי המדרש מעשהו של המקושש היה לשם שמים לפי הרציונל הבא. היות ובני ישראל נענשנו לאחר חטא המרגלים בשהייה ממושכת במדבר למשך ארבעים שנה, חשבו כי הם פטורים מכל המצוות, בא המקושש והראה להם כי אין אלה פני הדברים והחיוב במצוות בכלל ובמצות השבת בפרט אין כל שינוי [8], גם כאן המדרש רחוק משפט הפסוקים מרחק רב.

[בתמונה: ציורי תנ"ך / המקושש במדבר / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

מקרה המקושש מזכיר את הסיפור שמובא בברית החדשה כדלקמן:

"בְּאוֹתָהּ הָעֵת עָבַר יֵשׁוּעַ בְּשַׁבָּת בִּשְׂדֵה קָמָה; תַּלְמִידָיו הָיוּ רְעֵבִים וְהֵחֵלּוּ לקטוף שִׁבֳּלִים וְלֶאֱכֹל. 2 רָאוּ זֹאת הַפְּרוּשִׁים וְאָמְרוּ לוֹ: הִנֵּה תַּלְמִידֶיךָ עוֹשִׂים מַה שֶּׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת. 3 הֵשִׁיב לָהֶם: הַאִם לֹא קְרָאתֶם מַה שֶּׁעָשָׂה דָּוִד כַּאֲשֶׁר רָעַב הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ? 4 הֲרֵי נִכְנַס לְבֵית הָאֱלֹהִים וְאָכַל אֶת לֶחֶם הַפָּנִים שֶׁלֹּא הָיָה מֻתָּר לוֹ וְלַאֲנָשָׁיו לֶאֱכֹל כִּי אִם לַכֹּהֲנִים בִּלְבַד. 5 הַאִם לֹא קְרָאתֶם בַּתּוֹרָה כִּי בְּשַׁבָּתוֹת מְחַלְּלִים הַכֹּהֲנִים אֶת הַשַּׁבָּת בַּמִּקְדָּשׁ וְאֵין עֲלֵיהֶם אַשְׁמָה? 6 וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁגָּדוֹל מִן הַמִּקְדָּשׁ נִמְצָא כָּאן. 7 אַךְ אִלּוּ יְדַעְתֶּם מַה מַּשְׁמַע חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא־זֶבַח, לֹא הֱיִיתֶם מַרְשִׁיעִים אֶת הַנְּקִיִּים, 8 שֶׁהֲרֵי בֶּן־הָאָדָם הוּא אֲדוֹן הַשַּׁבָּת." [9]. הדעה הרווחת באותם ימים הייתה שבשבת מותר להרים את שיבולי הקמה שנפלו לארץ ולכתוש אותם בין האצבעות. לפי דעתו של ר' יהודה, שבא מהגליל, מותר לכתוש אותם ביד [10]. אותם פרושים שמעירים לתלמידי ישו על מעשיהם בשבת היות ואלה האחרונים דבקו במנהג הגלילי לפי דעתו של ר' יהודה שדעתו לא נפסקה להלכה [11]. אשר על כן, מקרה המקושש שדומה למה שמסופר אחר כך בברית החדשה בא להדגיש כי גם כאשר יש הלכות שנראות שהן כבר לא רלוונטיות בגלל העונש בעטיו של חטא המרגלים, או בגלל שהמעשה נראה "קל" הלכתית אין אלה פני הדברים, וכל העובר על חוקי השבת דינו מוות.

אחרית דבר

סיפור המקושש בסוף פרשת שלח, הינו סיפור מעורפל שרב הנסתר בו על הגלוי. קשה לקבוע מתי התרחש הסיפור, מי הדמות בו, ומה הניע אותו במעשיו. שלל הפירושים שמנסים לקבוע את זמנו זהותו או את המניע שלו, אינם מתיישבים עם פשוטו של מקרא בלשון המעטה. הסיפור הדומה המובא בברית החדשה, מזכיר במקצת את סיפור המקושש, או אז יתכן לומר כי סיפור זה בא להתריע כנגד פרשנות לא נכונה על תקפותם של מצוות המקרא הן בדור המדבר והן לאחריו.

[לקובץ המאמרים על פרשת 'שלח לך', לחצו כאן]

מקורות

[1] במדבר, פרק ט"ו, פסוקים: ל"ב-ל"ו.

[2] סיפור המקושש דומה בפרטים רבים לסיפורו של המקלל, ראה – אבי הראל, סיפור המקלל והקשר לסוגיית מיהו יהודי, ייצור ידע, מאי 2019.

[3] ספרי, קיג – קיד.

[4] בבלי, שבת, דף צ"ו, עמוד ב'.

[5] ל"ט אֲבוֹת מְלָאכָה , הן סוגי המלאכות האסורות בשבת וביום טוב לפי ההלכה. חלק מהמלאכות מפורטות במקרא, אך רובן נקבעו בתורה שבעל פה, שגוזרת אותן מהעבודות שנעשו להקמת המשכן והיו מלאכות אומן שמצריכות מומחיות. עשיית מלאכה ממלאכות אלה היא בגדר חילול שבת.

[6] שמות, פרק ל"א, פסוקים: י"ד-ט"ו.

[7] ראה הערה מספר 4.

[8] מדרש המובא בפירוש התוספות תלמוד בבלי, בבא בתרא, דף קי"ט, עמוד ב', ד"ה אפילו.

[9] הברית החדשה, מתי, פרק י"ב, פסוקים: 1 – 8. ראה מקבילות נוספות בברית החדשה – מרקוס פרק כ', ולוקס פרק ו'.

[10] בבלי, שבת, דף קכ"ח, עמוד א'.

[11] דוד פלוסר, ישו, דביר, 2009, עמוד 73 – 74.

• פנחס יחזקאלי (2019), הוצאה להורג בסקילה: אין אכזרית ממנה…, ייצור ידע, 10/5/19.