[בתמונה: קריקטורה אוקראינית שהופצה בטוויטר, המתארת את אדולף היטלר מלטף את לחי תלמידו לכאורה, ולדימיר פוטין... למקור, לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

אחד הדימויים הנפוצים שמופיע, שוב ושוב, בתקשורת הוא ההשוואה של ולדימיר פוטין לאדולף היטלר. הדימוי הזה אינו חדש והוא מופיע בתקשורת, האירופית בעיקר, מאז הפלישה הרוסית לקרים ב- 2014, במידה רבה ביזמת השלטונות האוקראינים. יש להשוואה הזו אפילו שם: פוטלר (PUTLER): חיבור שמותיהם של פוטין והיטלר.

בדימוי הזה עושים שימוש גם פוליטיקאים מערבים. כך למשל, תייג בוריס ג'ונסון כשר החוץ הבריטי את פוטין כהיטלר, ב- 2018, וגרם לסערה (ראו את כתבת הסקיי ניוז למטה, מ- 2018). נשיא ארצות הברית לא השתמש אנם בשם היטלר, אך כינה אותו 'רוצח'...

אז אפשר לומר שולדימיר פוטין רחוק מהיטלר מכל הנוגע לרצח עם סיטוני, השמדת אנשים בשיטות תעשייתיות ואכזריות ללא אבחנה במלחמה. כך למשל, המלחמה באוקראינה, עד כה, 'נקייה' יחסית, וניכר בפוטין שהוא נמנע ככל האפשר מפגיעה באזרחים.

[לכתבה המלאה בסקיי ניוז, לחצו כאן]

אבל בתחום האסטרטגיה, שבה הם נוקטים, רב הדמיון בין השניים!

אציג שש נקודות דמיון בתחום זה:

1. שתי המדינות הושפלו ע"י המערב, ופיתחו רצון עז לייצר 'סדר חדש' באירופה כולה
2. הכלי להשגת 'סדר חדש' הוא צבא חדשני, הן בכלי המלחמה והן בדוקטרינה שלו
3. שימוש בתכנון דינאמי - הגדרת מטרות לאומיות והשגתן בשיטת השלבים, תוך ניצול אופורטוניסטי של נסיבות
4. שימוש ב'היעלמות אסטרטגית' - טשטוש האחריות תוך שימוש במיעוטים אירדנטיים הנאמנים למולדת
5. שימוש בטכניקה של 'יכולת הכחשה סבירה'.
6. הגבלת הזמן להשגת המטרות לאומיות לאורך הקדנציה.

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מטרות לאומיות', לחצו כאן]

[בתמונה: פוטלר. ההשוואה בין פוטין להיטלר, בעקבות סיפוח חצי האי קרים. למקור, לחצו כאן]

דמיון אסטרטגי ראשון: שתי המדינות הושפלו ע"י המערב, ופיתחו רצון עז לייצר 'סדר חדש' באירופה כולה

גרמניה לאחר איחודה ב- 1870, הייתה המדינה המרכזית והחזקה באירופה; אולם, עובדה זו לא באה לידי ביטוי בחלוקת הנכסים והטריטוריות ביבשת ובקולוניות; וגרמניה ראתה, לאורך שנים, את שטחי המזרח כמקום ההתפשטות הטבעי שלה. אחרי מלחמת העולם הראשונה, הושפלה גרמניה בהסכם וורסאי: היא חויבה בפיצויים עצומים, שדרדרו אותה לכאוס; ונקרעו ממנה שטחים המאוכלסים בגרמנים, שראו עצמם - ושנתפסו על ידי אחיהם בגרמניה - כ'חלק מהמולדת'

ברית המועצות ושליטה דאז, גורבצ'וב, פותתה על ידי המערב להרוס את החומה ולפרק את האימפריה ובוריס ילצין ניסה להפוך את רוסיה לעוד מדינה דמוקרטית מערבית. אבל מרגע שרוסיה ויתרה על עוצמתה, הפסיק המערב 'לספור' אותה. היא נתקלה בבוז ובחוסר התחשבות, שהגביר בה את תחושת ההשפלה והמרירות של מעצמה שרומתה, ושחייבת להשיב לעצמה את אשר איבדה.

[להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן]

[בתמונה: בוריס ילצין וביל קלינטון צוחקים ב- 1995. בסוף, רק המערב צחק, ואת רוסיה 'לא ספרו'... נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Kremlin.ru. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]

דמיון אסטרטגי שני: הכלי להשגת 'סדר חדש' הוא צבא חדשני, הן בכלי המלחמה והן בדוקטרינה שלו

גרמניה של היטלר ניצלה את פער הרלוונטיות שאליו נקלעו צבאות המערב שניצחו במלחמת העולם הראשונה; ושתפסו את המלחמה הבאה כהמשך של המלחמה הקודמת שבו התמרון 'מת' והפך למלחמת חפירות. ובנו צבא משוכלל וחדשני, שנלחם בשיטות חדשות.

הוורמאכט הגרמני השקיע בכוחות שריון ובמטוסי קרב שהופעלו בתורת לחימה חדשנית: מלחמת הבזק (Blitzkrieg, "בְּלִיצְקְרִיג") לוחמה ממוכנת מבוססת תמרון, המגובה בכוח אש נייד ומתגלגל. עקרונותיה מבוססים על תנועה והתקדמות מהירה תוך ניצול כוח האש הגדול של כלי רכב ממונעים: טנקים ומטוסים, שנועד לשבור את קווי ההגנה של היריב, להשתלט על נקודות מפתח, ובכך להביא להכרעה מהירה של הקרב.

רוסיה של פוטין ניצלה גם היא ניצלה את פער הרלוונטיות שאליו נקלעו צבאות המערב, שפיתח פרדיגמה של סוף המלחמות הגדולות, ונשאר עם צבאות קטנים עתירי קידמה טכנולוגית, בהנחה שהטכנולוגיה תפצה על אובדן המסה הכמותית. בצבא רוסיה לעומת זאת - בניצוחו של הרמטכ"ל המוכשר שלה, ולרי גרסימוב (ראו תמונה משמאל), שקדו מחד גיסא, על פיתוח יכולות לחימה חדשניות שהקנו לו יתרון אסטרטגי על המערב; ולא זנחו, מאידך גיסא, את פיתוח מערכי היבשה המסורתיים בהם טנקים, בסיוע צמוד של ארטילריה קנית מתנייעת ושפעת אש רקטית (הכהן, 2022).

[בתמונה משמאל: רמטכ"ל צבא רוסיה, ולרי גרסימוב. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Mil.ru. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]

שתי המדינות ניצלו היטב את חוסר הרצון של המערב להשקיע בתחום הביטחון מחד גיסא; ואת חוסר רצונו להילחם מאידך גיסא, וגבו ממנו מחירים גדלים והולכים, על כל יום של שקט, עד שהחליטו לתקוף.

[להרחבת המושג: תורת לחימה - דוקטרינה, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'פרדיגמה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: מלחמת בזק - בליצקריג, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'פער רלוונטיות' והשלכותיו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על תמרון ומשמעויותיו, לחצו כאן]

[בתמונה: צבא רוסיה מחזיק בימים אלה יותר מ- 20,000 טנקים בכשירות מבצעית מלאה - מרביתם חדשים ומשופרים. התמונה היא צילום מסך]

דמיון אסטרטגי שלישי: שימוש בתכנון דינאמי - הגדרת מטרות לאומיות והשגתה בשיטת השלבים, תוך ניצול אופורטוניסטי של נסיבות

שתי המדינות נקטו באסטרטגיה חכמה הקרויה: תכנון דינאמי. לא מבצעים תכנון סדור ומפורט ומבצעים אותו, כנהוג במערב; אלא מגדירים מטרות לאומיות; בוחשים ויוצרים מהומה בסביבה הבינלאומית (ראו הכרזה למטה), בתקווה שיוצרו הזדמנויות שאותן ניתן לנצל.

באופן כזה התקדמה גרמניה לעבר מטרותיה הלאומיות - השתחררות מכבלי הסכם ורסאי; חזרה למעמד של מעצמה מובילה; וכינון מרחב מחיה ('לבנסראום') במזרח:

• בתחילת 1936, היא הימרה ונכנסה בכוח מזויין לחבל הריין המפורז;
• במרץ 1938, ניצלה מצב נוח ויצרה אנשלוס (איחוד) עם אוסטריה;
• בספטמבר 1938, ניצלה את חוסר הרצון של המעצמות המערביות להילחם, וקיבלה את חבל הסודטים מצ'כוסלובקיה על 'מגש של כסף', בהסכם מינכן, כשבריטניה וצרפת עושים עבורה את העבודה.
• במרץ 1939, היא הכירה בעצמאות סלובקיה - שהפכה לגרורתה הנאמנה - ובכך פרקה את מה שנשאר מצ'כוסלובקיה; ואז ניצלה הזדמנות והפכה את בוהמיה לפרוטקטורט שלה.
• במרץ 1939, היא סיפחה את עיר הנמל ממל.
• בספטמבר 1939, היא ליבתה את שאלת דנציג ותקפה את פולין, בהנחה שתהיה זו מלחמה קטנה, ושהמעצמות המערביות לא תילחמנה גם עתה. רק שהפעם, היה זה ניצחון אחד יותר מידי, ושאלת פולין הפכה למלחמה אירופאית, שתתפתח להיות מלחמת עולם.

[בתמונה משמאל: אדולף היטלר. ניצחון יתר בפולין שהפך למלחמה אירופאית, שהפכה למלחמת עולם... התמונה היא נחלת הכלל]

ובאופן דומה, הגדיר ולדימיר פוטין מטרת-על: להחזיר את רוסיה למעמד של מעצמה מובילה, שווה בין שווים, שמחשיבים את דעתה ומכבדים את האינטרסים הלאומיים שלהם, והתקדם לעבר מטרתו בשלבים:

• במאי 2000, הצליח הצבא הרוסי לשוב ולבסס את שליטתו בצ'צ'ניה, והמשיך במתקפה כלפי כוחות המורדים בצפון הקווקז;
• באוגוסט 2008, הצליח למנוע את מעבר גאורגיה לגוש המערבי במלחמת גאורגיה רוסיה;
• לכל אורך השנים, תמיכה בחבל טרנסניסטריה הבדלני, הפרו רוסי, שפרש ממולדובה.
• באוקטובר 2020, תמיכה בעצמאות חבל נגורנו-קרבאך מאזרבייג'ן, שבו יש רוב של "אזרחים רוסים".
• בפברואר 2014, קרע מאוקראינה את חצי האי קרים, וסיפח אותו לרוסיה.
• בפברואר 2022, פלש לאוקראינה במטרה להחזירה להיות גרורה רוסית; ומן הסתם להגיע לעמדת לחץ אפקטיבית על המדינות הבלטיות ופולין, שנטשו את רוסיה והצטרפו לאיחוד האירופי ולנאט"ו. האם תהיה זו הצלחת יתר או ניצחון יתר (Overachieving)?

[להרחבת המושג: 'דינאמיות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על ההיבטים השונים של מטרה, לחצו כאן] [להרחבת המושג: אינטרסים לאומיים - אינטרסים חיוניים, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'הצלחת יתר', לחצו כאן]

[בכרזה: מעצמה נמדדת ביכולתה לחולל אי יציבות, והיא עושה זאת כדי שתצוצנה הזדמנויות, שתוכל לנצל להשגת מטרותיה... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Zaimful לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

דמיון אסטרטגי רביעי: שימוש ב'היעלמות אסטרטגית' - טשטוש האחריות תוך שימוש במיעוטים אירידנטיים הנאמנים למולדת

נגדיר 'היעלמות אסטרטגית' (Strategic Disappearance) כמצב שבו מדינה מטשטשת את אחריותה להתהוויות הנוצרות בשטח, אך מרוויחה מהן. עקבותיה מורגשות, אולם לא ניתן תמיד לשייך את העקבות - ולהטיל את האחריות - ישירות עליה! 'היעלמות אסטרטגית' מתבצעת על ידי שימוש באוכלוסייה אזרחית ואף במיליציות אזרחיות לוחמות (צבאות פרוקסי). כך משיגה אותה מדינה את מטרותיה הלאומיות שלה ואת יעדיה האסטרטגיים באמצעות שליח.

גם גרמניה של היטלר וגם רוסיה של פוטין עשו שימוש רב במעוטים הלאומיים שלהם במדינות היעד: 

• היטלר יכול היה לטעון, במידה רבה של צדק, כי האנשלוס עם אוסטריה בוצע לבקשת האוסטרים המבקשים "להתאחד עם הרייך". הוא המריד את הגרמנים הסוטדטים בצ'כוסלובקיה, ודאג שיתבעו יותר מכפי שהצ'כים יוכלו לתת להם. כך יצר מראית עין של מיעוט מקופח ועילה צודקת, שבגינה כונסה ועדת מינכן. גם האיחוד עם ממל וגם הסכסוך בדנציג לובו באותו אופן.
• פוטין יזם את חוק האזרחות הרוסית שאפשר ל- 50-40 מיליון אזרחי מדינות חבר העמים לבקש ולקבל אזרחות רוסית (יחזקאלי, 2021); ואז, בכל פעם שביקש להתערב באחת המדינות הללו, היה דואג שאלה ייצרו אי שקט, נותן למיליציות הללו להכריז עצמאות ולהתעמת עם שלטונות אותן מדינות, והיה שולח "כוחות לשמירת השלום" כדי ליצור עובדות בשטח ולהשיג את מטרותיו.

[תמונתו של ולדימיר פוטין משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 6964520 לאתר Pixabay]

[להרחבת המושג: 'היעלמות אסטרטגית', לחצו כאן]

בתמונה: 'היעלמות אסטרטגית' מתבצעת על ידי שימוש באוכלוסייה אזרחית ואף במיליציות אזרחיות לוחמות (צבאות פרוקסי)... מיליציה אזרחית באוקראינה. מקור התמונה: Виктор ГУСЕЙНОВ. לחצו כאן]

דמיון אסטרטגי חמישי: שימוש בטכניקה של 'יכולת הכחשה סבירה'

'יכולת הכחשה סבירה' או 'מרחב הכחשה' (Plausible Deniability) הוא סוג של הכחשה בתחום היחסים הבינלאומיים: זוהי היכולת של מדינה - או ישות דומה אחרת - להכחיש פעולות שביצעה, באופן שלכל הפחות יעורר ספק בדבר אחריותה. זאת, כאשר היא מזהה שאין לצד השני מוטיבציה רבה לפעול בתגובה; וברור לה שאם תודה בפעולות הללו, יקשה עליו מאוד שלא להגיב.

לכן יצרה גרמניה של היטלר תחבולה במה שמכונה: תקרית גלייביץ, שמטרתה לספק תירוץ לפתיחת המערכה בפולין שהחלה את מלחמת העולם השנייה: ב-31 באוגוסט 1939, בשעה שמונה בערב, נכנסו אנשי אס אס חמושים, שלבשו מדים פולניים, לתחנת הרדיו בעיר גלייביץ (כיום גליביצה, פולין), במחוז שלזיה שבגרמניה, בסמוך לגבול הפולני, ודאגו שצוות התחנה ישדר משדר קצר בפולנית לפיו "תחנת הרדיו בגלייביץ היא עתה בידיים פולניות". לאחר מכן הם הביאו למקום אזרח פולני למחצה שהורעל לפני כן והוצג כגרמני שנרצח. למחרת הוזמנו למקום נספחים אמריקאים להראות להם את האירוע. ב-1 בספטמבר, בנאום שנשא ברייכסטאג, הודיע היטלר כי ביום הקודם היו 21 תקריות גבול, מהן שלוש "חמורות". תקריות אלו שימשו כתירוץ להתקפה ה"הגנתית" שהנחית הוורמאכט באותו הבוקר כנגד פולין. המתקפה בגלייביץ שימשה את גרמניה הן כלפי חוץ, על מנת לא להיראות כתוקפנית, והן כלפי פנים, על מנת לאחד את העם הגרמני מאחורי הפלישה המתוכננת (ויקיפדיה: תקרית גלייביץ).

באופן דומה, יצרה רוסיה פרובוקציות של שלוחיה וטענה כל העת כי הצבא האוקראיני תוקף ומתאנה למיעוט הרוסי בחבלים הפורשים, כדי להצדיק את הפלשה, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ:

[לכתבה המלאה של צירולניק ולין ב'ישראל היום', לחצו כאן]

דמיון אסטרטגי שישי: הגבלת הזמן להשגת המטרות לאומיות לאורך הקדנציה

מסתבר שגם אדולף היטלר וגם ולדימיר פוטין החליטו לתחום את הזמן להשגת המטרות הלאומיות שהגדירו לאורך הקדנציה שלהם.

ההחלטה הזו הגיונית אבל מסוכנת. שניהם הצליחו להרים את ארצם ממעמד של פושטת רגל, למעצמה עולמית גדולה; וברור להם שלא לעולם חוסן, ומערכת מורכבת נוטה לתהפוכות, שלא יטיבו עם המטרות שהגדירו (ויש כמובן גם את החשש שמחליפם לא יראה עין בעין את אותן מטרות...).

אדולף היטלר הגדיר זאת כך: "יש להניח כי לעולם לא יהיה עוד איש בעל סמכות שכזאת, שיזכה באמונו של כל העם הגרמני כולו, כמוני. אויבנו הם אנשים שמתחת לממוצע, לא אנשי פעולה, לא שליטים. הם אינם אלא תולעים קטנות... לכן אין לאבד זמן. על המלחמה להתחולל בימי חיי..." (קלרק, 1979, ע' 28).

לא הצלחתי למצוא אמירה דומה של ולדימיר פוטין, אולם, במהלך עשרים השנים האחרונות הוא חזר והזהיר ש"רוסיה לא תתפשר", ובכוונתה לעמוד על האינטרסים הלאומיים שלה בכל דרך.

ולמה החלטה כזו - לתחום את השגת המטרה בזמן - יכולה להיות מסוכנת? כי החיפזון הוא לעיתים מהשטן, ולמערכות מורכבות - שצומחות מהר מידי - יש גם נטייה לקרוס. גרמניה של היטלר, היא דוגמה קלאסית לכך...

[להרחבת המושג 'מערכת מורכבת', לחצו כאן] [להרחבת המושג: אינטרסים לאומיים - אינטרסים חיוניים, לחצו כאן]

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), שואה ומלחמה: מלחמת העולם השנייה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 10/4/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2015), תורת לחימה - דוקטרינה, ייצור ידע, 25/7/15.
• גרשון הכהן (2022), הפלישה הרוסית לאוקראינה, ולקחיה לצה"ל, ייצור ידע, 24/2/22.
• פנחס יחזקאלי (2014), פרדיגמה, התנפצות פרדיגמות ואפקט פלאנק, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מלחמת בזק – בליצקריג, ייצור ידע, 24/6/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), פער רלוונטיות, ייצור ידע, 21/7/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.
• פנחס יחזקאלי (2019), תמרון ומשמעויותיו באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 27/11/19.
• פנחס יחזקאלי (2014), דינאמיות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הצלחת יתר – כשדוחפים לפה יותר מכפי שניתן ללעוס…, ייצור ידע, 12/4/14.
• גרשון הכהן (2020), 'היעלמות אסטרטגית' ולוחמת אזרחים, ייצור ידע, 4/1/20.
• פנחס יחזקאלי (2021), חוק האזרחות הרוסי – הרעיון המחולל של ולדימיר פוטין, ייצור ידע, 15/12/21.
• פנחס יחזקאלי (2014), מטרות לאומיות - כיצד נקדם את האינטרסים הלאומיים, ייצור ידע, 2/5/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), מערכת מורכבת, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2014), אינטרסים לאומיים, ייצור ידע, 2/5/14.
• ויקיפדיה: תקרית גלייביץ.
• אלן קלרק (1979), מבצע ברברוסה, תל אביב: מערכות.