פנחס יחזקאלי: למה הווק של האליטה שלנו מזויף?

תקציר: המחאה הישראלית מאז 2023 פועלת לכאורה כשלוחה של הווק העולמי: שפת הזכויות, טקטיקות ההפעלה, הברית עם הנרטיב המוסלמי-עולמי. אבל היא ווק מזויף, שמטרתו אינה לשחרר את ה'מדוכאים', אלא לשמר את זכויות היתר של האליטה הלבנה-חילונית-אשכנזית שה-WOKE האמיתי נלחם בהן. זהו ניצחון פרדוקסלי של ניהוג המונים: לרשת את כלי ההפעלה של אויבך, כדי להילחם בו בנשקו שלו.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

למי שטרם התעמק, יגלה עיון קצר ברשת, כמה 'אליטת ההון' שלנו מחוברת בקשרים ענפים לאליטות הווק (WOKE) המערביות. הוא ימצא, ש'מחאת קפלן' – שלוחת האליטה – פועלת בישראל 'עם עין אחת למערב' הווקיסטי, ולא השמרני, וגם נתמכת ע"י עמותות ווקיסטיות. יתרה מכך, בולט כי קבוצות פרוגרסיביות-ווקיסטיות מצאו בקפלן בית וביטאו את ערכיהן במסגרתה.

אבל, האם האליטה שלנו מקבלת את עקרונות הווק כפשוטם? האם היא אליטת ווק כיתר אליטות המערב?

[להרחבה על: מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, לחצו כאן]

האליטה הישראלית והווק

אליטת ההון הישראלית עלתה לעמדות הנהגה בישראל בשנות ה- 90 של המאה הקודמת, ביחד עם צמיחת ההיי-טק הישראלי. היא מדברת לכאורה את שפת הווק, ומתאפיינת בערכים הלקוחים מארצות הברית הפרוגרסיבית. קל גם להבין זאת, כיוון שקבוצות ההתייחסות שלה אינם העם בישראל, אלא הקבוצות הזהות לה בעולם המערבי, שלבשו בעשורים האחרונים מאפיינים ווקיסטים (WOKE) מובהקים: מאנשי עסקים, דרך משפטנים, רופאים ועד גנרלים ואנשי מערכות ביטחון.

העולם העסקי הישראלי – כמו גם שירות המדינה ואגוני הביטחון – קיבלו עליהם את מדדי ה-ESG, שהצליח הווק להטמיע בעולם העסקי. ESG הוא ראשי תיבות של Environmental, Social, and Governance (סביבה, חברה וממשל תאגידי). מדובר במערכת של מדדים וסטנדרטים המשמשים משקיעים, בנקים וחברות, כדי להעריך את הפעילות של תאגיד בעולם ה"ווק", מעבר לשורה התחתונה של רווח והפסד. למשל: העדפת מועמדים על בסיס שיוך מגזרי או מגדרי, כדי לשפר את מדדי ה-ESG של החברה מול משקיעים זרים.

ההשתלבות המוחלטת של המגזר העסקי, הציבורי והביטחוני בתוך המארג הגלובלי של מדדי ה-ESG (סביבה, חברה וממשל תאגידי) יצרה התנייה מבנית שבה המערכות הללו חדלו מלפעול כיישויות עצמאיות בעלות שיקול דעת מקומי. כאשר ה"ווק" הפך מאידאולוגיה שוליים לסטנדרט מדיד של תקינות ארגונית וכרטיס כניסה לשווקים הבינלאומיים, נוצר מנגנון של "ציות אוטומטי". לכן, התגייסותן של מערכות אלו לטובת המחאה בישראל ב-2023 לא הייתה בהכרח תוצאה של ניתוח פוליטי מעמיק, אלא רפלקס מותנה של מערכת שסנכרנה את עצמה לקוד ההפעלה הפרוגרסיבי. ברגע שהמחאה זוהתה כחלק מהמאבק ה"נכון" על פי ערכי ה-ESG, המערכות הביורוקרטיות והכלכליות פשוט "עשו עדכון גרסה" לנרטיב השולט, ובכך הפכו את התמיכה במחאה לתוצר לוואי בלתי נמנע של הארכיטקטורה הניהולית החדשה.

[להרחבה על בעיית מדדי ה- ESG של הווק, לחצו כאן]

אבל, האם מטרות האליטה הולכות בד בבד עם מטרות הווק?

הווק (WOKE) – כתנועה אידאולוגית שצמחה מהאקדמיה האמריקאית – בנוי על מספר עקרונות ליבה, שאמורים להחריב את העולם הישן ולבנות עולם גלובלי במקומו. עם המטרה הזו מזדהה האליטה שלנו לגמרי, כש'מדינת כל אזרחיה' נתפסת כשלב בדרך לשם.

גם רוב הדרכים שהתווה ההווק להשיג את 'ה'מטרת העל' הזו, מקובלות על האליטה שלנו:

1. שליטה בשפה ובתודעה (Linguistic Control), ודרך זה, שליטה באנשים.
2. השתלטות ו/או פירוק היררכיות ומבני כוח מסורתיים: משפחה, דת, מדינה, לאום, מוסדות מדינתיים, אקדמיה, תקשורת – כל אלה הם כלי 'דיכוי', ויש לפרקם או להשתלט עליהם.
3. יצירת "דת חילונית" חדשה ומוקד כוח גלובלי.
4. ביטול המריטוקרטיה (החתירה להישגים, תוך קידום המתאימים ביותר) והחלפתה ב"שוויון תוצאה" (Equity): בסוג של ייצוג שווה לכולם, בלי קשר ליכולותיהם.

כל אלה מקובלים על האליטה שלנו והיא פועלת נמרצות להשגתם.

יש רק מטרה אחת שמקלקלת את החגיגה…

זוכרים את פול ניומן בסרט האייקוני אקסודוס, שיצר תמיכה עולמית לציונות בראשית דרכה, ושרטט את דמות הצבר המחוספס שבני האליטה שלנו אוהבים כל כך להידמות לו? רק שפול ניומן היום הוא אאוט. זהו 'הלבן הפריבילגי' בשפת הווק, שאנשיו עמלים כל כך לפרק. אלה נמצאים בתחתית הסולם של הווק ועתידם מאחוריהם.

אין פלא לכן, שהאליטה שלנו – אשכנזים חילוניים, בני אוניברסיטאות מובחרות, בכירי הייטק ועולם הפיננסים, עיתונאים ופרשנים עם קשרים בינלאומיים – נתפסים כאליטה הלבנה והפריבילגית בהתגלמותה. זו "העליונות הגזעית הלבנה" של ישראל, שע"פ ה- CRT וחסידיו, דורסת את הפלסטינים. אלה הם האנשים שה-WOKE האמריקאי היה מוחה מולם, לא עבורם, ומבקש לפרק את ההגמוניה ה'לבנה' שלהם.

בעוד אליטות הווק המערביות מנסות (לפחות למראית עין) לבצע העדפה מתקנת אגרסיבית, קיים פער בלתי ניתן לגישור בין הרטוריקה של "צדק חברתי" לבין המבנה המעמדי של האליטה הכלכלית בישראל. המחאה שלנו אימצה את השפה (Diversity, Equity, Inclusion) אך דחתה את המהות (חלוקה מחדש של כוח).

[להרחבה על ה- CRT, תורת הגזע הביקורתית האנטישמית של ה- WOKE, לחצו כאן]

אז איך נוצר הווק המזויף?

כאן נכנסת גאונות ניהוג ההמונים: אליטת ההון הישראלית עמדה בפני בעיה אסטרטגית קשה: היא איבדה את ההגמוניה בקלפי. מאז 1977 – ובאצטלות שונות – הציבור שהיא מגדירה כ'בבונים' וכ'אוכלי מוות' מנצח שוב ושוב בקלפי.

התמודדותה עם המצב הזה גם היא דומה לשיטות ההשתלטות של הווק במערב: 'מהפכה שקטה': כיבוש והשתלטות על מוסדות: בתי ספר, אוניברסיטאות, איגודים מקצועיים, ארגוני ביטחון, משרדי ממשלה וכדומה. לאחר ההשתלטות, פעלו – ועדיין פועלים – המוסדות הללו, מחד גיסא: לביסוס כוחה של האליטה, ומאידך גיסא, מחד גיסא, להשלטת 'מטרת העל' שלה: פירוק המדינה הציונית ויצירת מדינה פלסטינית ומדינת כל אזרחיה לצידה.

כאשר איבדה האליטה את ההגמוניה התקשורתית, וכאשר הרגישה שהולכות ונבנות בצלו של בנימין נתניהו הגמוניות חלופיות, יצאה למחאה גלויה. אבל מחאה על שימור כוחה של האליטה, לא נמכרת בשוק הבינלאומי.

הפתרון? 'ללבוש את מדי ה-WOKE. לדבר בשפת הדמוקרטיה, הזכויות, ה'הכלה'. לצטט את הניו יורק טיימס, את ה-Guardian, את ה-Economist. לשכנע את האמריקאים ואת האירופאים שמה שמתחולל כאן הוא מתקפה על ערכים פרוגרסיביים, ולא הגנה על העשירונים העליונים. זה עבד בתחילה בצורה מדהימה, עד שעלה דונלד טראמפ.

להלן פירוק הטיעונים המרכזיים המסבירים מדוע חלק מהמבקרים רואים באליטה הישראלית "ווק מזויף":

1. פרדוקס הפריבילגיה מול "פוליטיקת הזהויות": לפי תיאוריית ה-Woke המקורית, "צדק" מושג באמצעות פירוק מבני כוח היסטוריים וחלוקה מחדש של משאבים לקבוצות שוליים (מזרחים, חרדים, ערבים, תושבי פריפריה). רק שהאליטה הכלכלית והחברתית בישראל היא הומוגנית מאוד מבחינה אתנו-לאומית ומעמדית. אם היא הייתה מאמצת את עקרונות ה-Woke באמת, היא הייתה צריכה לוותר על מוקדי כוח לטובת קבוצות, שאינן חלק מה"קליקה" שלה. במקום זאת, היא משתמשת בשיח של זכויות פרט וערכים ליברליים כדי להגן על הסטטוס קוו הכלכלי שמשרת אותה.2.

2. ווק ככלי של "סימון סמלי" (Virtue Signaling): השימוש בכלים ווקיסטיים (כמו גיוון מגדרי בדירקטוריונים או קמפיינים לזכויות להט"ב) נתפס לעיתים כ"מסך עשן": אימוץ הערכים הפרוגרסיביים משמש כ"כרטיס כניסה" למועדון המערבי הגלובלי. זה הופך את האליטה ל"נאורה" בעיני עצמה ולכאורה גם בעיני העולם, ובכך נותן לגיטימציה מוסרית לעושר שלה, מבלי שהיא תצטרך לטפל בשאלות של ריכוזיות משק, יוקר מחיה או אפליה מבנית פנים-ישראלית.

3. האם כל האליטות במערב פועלות כך? אז אמנם גם בארה"ב ובאירופה יש ביקורת חריפה על תאגידים שצובעים את הלוגו בצבעי הגאווה בזמן שהם מנצלים עובדים בשכר מינימום. זהו כלי שיווקי וניהולי לשליטה בנרטיב. אבל, בישראל, השסע העדתי והדתי מוסיף שכבה של חיכוך. בארה"ב, אליטת ה-Woke מנסה (לפחות למראית עין) לבצע העדפה מתקנת אגרסיבית. בישראל, הטענה היא שהאליטה משתמשת בערכי ה-Woke כדי להגדיר את עצמה כ"נאורה" אל מול ה"חשכה" של קבוצות אוכלוסייה אחרות (כמו הציבור הדתי או המזרחי המסורתי), ובכך משתמשת בערכים אלו ככלי להדרה תרבותית ולא להכלה.

אין ארוחות חינם: האליטה שלנו לקתה גם בטפשת הגלובלית של הווק

העובדה שה"ווק" הפך למעין "טייס אוטומטי" מוסרי, הפוטר את הפרט מהצורך המפרך לחשוב, לבקר ולנתח מציאות מורכבת – כאשר האידיאולוגיה מכתיבה מראש מי הקורבן ומי המקרבן על סמך זהויות קבוצתיות בלבד – יצרה מצב שבו התבונה הביקורתית מוחלפת בדבקות דוגמטית בססמאות לעוסות.

התוצאה היא "טפשת המונים" – מצב שבו אנשים משכילים מוותרים מרצון על הלוגיקה ועל בחינת העובדות כדי לא לחרוג מהשורות או להסתכן בביטול חברתי. בתהליך זה, הניואנסים נעלמים, האמת הופכת משנית לנרטיב, והשיח הציבורי מידרדר לרמה רדודה של התניה פבלובית, שבה צדקנות מחליפה את החכמה והקונפורמיזם מחליף את האומץ האינטלקטואלי.

[לאוסף המאמרים על עידן הטיפשות הווקיסטי, לחצו כאן]

דוגמה אחת היא ההיטפלות המביכה של תקשורת הליבה לרון דרמר: "206 ימים מאז המינוי. 0 חטופים חזרו!"… מביך!

דוגמה נוספת היא הדוקטורנטית שסיפרה כי חמאס עבר הומניזציה אחרי שחיטת ה- 7/10: שגית אלקובי פישמן, דוקטורנטית לתקשורת באוניברסיטת בר אילן, במאמר ב'הארץ': "יש (בהתקשרות הישירה של חמאס למשפחות החטופים) יותר מאשר שינוי טקטי. כשחמאס מתקשר ישירות למשפחות, הוא עושה הבחנה מודעת בין האזרחים הישראלים לממשלתם. זו אותה הבחנה שסעודיה עשתה כשהכריזה שנורמליזציה אפשרית עם ממשלה ישראלית אחרת. אותה תפיסה שמתפשטת במזרח התיכון, שהעם הישראלי והממשלה הישראלית הם לא אותו דבר. כמובן, הבחנה כזו היא פשטנית, ובכל זאת, עצם העובדה שחמאס עושה אותה, שהוא רואה גוונים במקום שחור-לבן, אנשים במקום אויבים, היא משמעותית. השיחות הטלפוניות מרחיבות את הסדק שנוצר בחומות הגבוהות של דה-הומניזציה הדדית שנבנתה במשך שנים. דה-הומניזציה, התהליך הפסיכולוגי שבו אנו מפסיקים לראות את האחר כאדם, הוא מנגנון הגנה כמעט בלתי נמנע בסכסוכים ממושכים. שהרי קל יותר להילחם באויב מופשט מאשר באנשים עם שמות ומשפחות."

האם הגב' שגית פישמן דוברת וקוראת ערבית? האם קראה את הקוראן? את החדית'? האם היא מבינה שהתובנות של חמאס אמוניות? (משיחיות?) האם עובדה זו תומכת/סותרת את התזה שלה? האם יש מזרחן שיחום על התיאוריה האקדמית המלומדת של הגברת?

הפרדוקס שסוגר את העניין

תגידו, מה יקרה לאותה אליטה ישראלית אם ה-WOKE האמיתי יגיע לכאן? הם הרי יהיו הראשונים שייתבעו לגלות זכויות יתר. הם ייחשפו כ'לבנים' הפריבילגיים שהשתלטו על בתי המשפט, על האוניברסיטאות, על ערוצי התקשורת, ושמרו על עצמם. ה-WOKE שהם מייבאים כדי להילחם ב'בבונים' וב'אוכלי המוות' היה אז מופנה אליהם. זה כבר קורה. בניו יורק, בלונדון, בקמפוסים האמריקאים. ה-WOKE אינו מגן על הציוני הלבן-אשכנזי. הוא תוקף אותו.

‫

לסיכום, ההגנה הכי טובה היא התקפה

האליטה הישראלית היא אכן ווק מזויף, כי היא אימצה את השפה (Diversity, Equity, Inclusion) אך דחתה את המהות (חלוקה מחדש של כוח). היא משתמשת בפוליטיקת זהויות כדי "לסמן" מי שייך למחנה הנכון, ובכך היא משמרת את עליונותה המעמדית תחת כסות של מוסר פרוגרסיבי.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'מהפכת הצבע' הישראלית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• אוסף המאמרים על 'קבוצות'.
• הרחבה על בעיית מדדי ה- ESG של הווק.
• אוסף המאמרים על מניפולציה סמנטית, היפוך משמעותן של מילים ככלי לצריבת תודעה.
• הרחבה על ה- CRT, תורת הגזע הביקורתית האנטישמית של ה- WOKE.
• אוסף המאמרים על מדינה פלסטינית ו'מדינת כל אזרחיה'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2020), הכל על קבוצות באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/4/20.
• פנחס יחזקאלי (2026), בעיית מדדי ה- ESG של הווק, ייצור ידע, 2/4/26.
• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על מניפולציה סמנטית, היפוך משמעותן של מילים ככלי לצריבת תודעה, ייצור ידע, 7/6/25.
• פנחס יחזקאלי (2021), ה- CRT, תורת הגזע הביקורתית האנטישמית של הווק, ייצור ידע, 4/11/21.
• פנחס יחזקאלי (2023), מדינה פלסטינית ו'מדינת כל אזרחיה' באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 24/11/23.