תקציר: זהו מאמר ראשון מתוך מספר מאמרים, שיוקדשו לסוציולוגיה של הספורט. הוא גורס כי אהדה לספורט היא 'הבניה חברתית'. זהו מונח שנטבע ע"י הסוציולוגים פיטר ברגר ותומאס לקמן, המתאר את הסדר החברתי כתוצאה של תהליכים חברתיים, והמעוצב על ידי אינטראקציה של חברים לתרבות או לחברה מסוימת. לכן, מה שאנו תופסים כ"אמיתי" אינו נובע, בהכרח, מעובדות אובייקטיביות, אלא מהסכמות חברתיות, שנבנו במשך הזמן.

.

דור יחזקאלי הוא איש חברת ייצור ידע, ומרכז את תחומי המורכבות בספורט, בפרסום ובשיווק באתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

לפני מספר שבועות התארחתי בביתם של זוג חברים, נשואים ומצפים בקרוב לילד. הוא אוהד שרוף כמוני של הפועל באר שבע. היא - תל אביבית שהגיעה לבאר שבע ללמוד, התאהבה ונשארה איתנו - אוהדת שרופה של מכבי תל אביב. מצאתי עצמי במרכזו של ויכוח היתולי ביניהם, לא על כסף, לא על החמות ואפילו לא על פוליטיקה, אלא על... אוהד של איזו קבוצה יהיה ילדם. "ברור שהילד שלנו יהיה הפועל באר שבע. זה בא בגנים!". גנים או לא גנים, פסקה אשתו: "הוא ילבש צהוב, מהרגע שהוא יוצא מבית החולים!".

"תגידו, אתה באמת חושבים שאהדה לקבוצה עוברת בגנים? למה שלא ימצא לו קבוצה משלו?" ניסיתי לתרום הלצה משלי... ומשם בא הרעיון למאמר הנוכחי:

אהדה לקבוצות ספורט מרגישה לנו טבעית, מולדת, אפילו גנטית – אבל האמת היא, שזהו תהליך, שבו המציאות שאנחנו חיים בה נוצרת על-ידי החברה, משוכפלת דרך סמלים, רגשות, שפה ובגדי תינוקות אדומים או צהובים...

זהו מאמר ראשון מתוך מספר מאמרים, שיוקדשו לסוציולוגיה של הספורט. הוא גורס כי אהדה לספורט היא 'הבניה חברתית' (Social Construction או: Social Construct). זהו מונח שנטבע ע"י הסוציולוגים פיטר ברגר ותומאס לקמן, המתאר את הסדר החברתי כתוצאה של תהליכים חברתיים, והמעוצב על ידי אינטראקציה של חברים לתרבות או לחברה מסוימת. לכן, מה שאנו תופסים כ"אמיתי" אינו נובע, בהכרח, מעובדות אובייקטיביות, אלא מהסכמות חברתיות, שנבנו במשך הזמן.

'הבניה חברתית' היא מונח בתחום התאוריה הסוציולוגית, שנטבע ע"י הסוציולוגים פיטר ברגר ותומאס לקמן

הוא מתאר את הסדר החברתי כתוצאה של תהליכים חברתיים, המעוצב על ידי אינטראקציה של חברים לתרבות או לחברה מסוימת.

בספר The Social Construction of Reality  טוענים פיטר ברגר ותומס לוקמן, כי הבניה חברתית היא התהליך שבו מציאות נתפסת כאמיתית או כטבעית, למרות שהיא בעצם יצירה חברתית, כלומר, תוצר של אינטראקציות בין אנשים לאורך זמן. הכוונה היא לכך שהאדם כיצור חברתי, לא רק מגיב למציאות, אלא הוא גם יוצר ומעצב אותה באופן מתמיד (Berger & Luckmann, 1966).

ברגר ולוקמן טוענים כי ה'מציאות' וה'ידע' שאמור לשקף אותה אינם היינו הך:

• 'מציאות' היא כל מה שבני אדם מזהים כקיים באופן עצמאי ואובייקטיבי.
• 'ידע' הוא הביטחון שתופעות מסוימות הן אמיתיות. הוא נבנה מתוך הקשרים חברתיים, ולא בהכרח משקף "אמת אובייקטיבית".

על כן, ה'ידע' שלנו על תופעות חברתיות - כמו ספורט, מגדר, דת, פוליטיקה וכדומה - נוצר ומתקבל כתוצאה מאינטראקציות חברתיות, נורמות והקשרים תרבותיים. לכן, מה שנתפס כעובדה בלתי ניתנת לערעור במקום אחד, עשוי להיות שנוי במחלוקת או אפילו חסר משמעות במקום אחר.

הספר מתאר את שלביה של ההבניה החברתית:

1. הבניית משמעות: בעזרת אינטראקציות יומיומיות בין אנשים, אנו יוצרים ומשדרים תפיסות, סמלים, ומחוות שמבנים את העולם החברתי. למשל, פרקטיקות יומיומיות כמו איך אנחנו מתלבשים, מדברים, ואיך אנחנו תופסים נורמות חברתיות מקובלות.
2. חברתיות ומשמעות חיצונית: תהליך ההבניה החברתית מתרחש בתוך הקשרים של סוציאליזציה, כאשר אדם לומד את הכללים וההנחות של החברה שבה הוא חי. המוסדות החברתיים – כמו המשפחה, החינוך והעבודה – תורמים לעיצוב הדימויים החברתיים ולשימורם.
3. חיזוק וייצוב המציאות החברתית: מרגע שפרקטיקות מסוימות הופכות למקובלות ולמוסכמות בחברה, הן מתחילות להיתפס בעינינו כ"טבעיות" או כבלתי ניתנות לשינוי. במילים אחרות, למרות שהן נוצרו באופן חברתי, הן נתפסות כמציאות עצמאית.

בעצם, ברגר ולוקמן טוענים שכל מציאותנו החברתית היא תוצר של הבנייה והסכמה חברתית – מה שאנו תופסים כ"אמיתי" לא בהכרח נובע מעובדות אובייקטיביות, אלא מהסכמות חברתיות שנבנו במשך הזמן.

האהדה לספורט כהבניה חברתית

אהדה לקבוצות ספורט – כמו תופעות חברתיות אחרות – אינה תופעה טבעית או ביולוגית, אלא נבנית באמצעות תהליכים חברתיים שמקנים לה משמעות. זהו מבנה חברתי, שמתפתח דרך סוציאליזציה, מוסדות חברתיים, ריטואלים והיסטוריה משותפת.

בני אדם לא רק מגיבים למציאות, אלא יוצרים ומעצבים אותה דרך מוסדות, נורמות ותקשורת חברתית. מה שנראה כאהדה "אינטואיטיבית" הוא למעשה תהליך חברתי-תרבותי שמעצב זהויות אישיות וקבוצתיות בהתאם לנורמות ולהקשרים חברתיים.

מאחר שההבניה החברתית משתנה בין חברות, כך גם אהדת הספורט מתעצבת אחרת בהתאם למיקום, להיסטוריה ולנסיבות החברתיות. היא אינה רק העדפה אישית אלא תוצאה של תהליכים חברתיים. האופן שבו אוהדים תופסים את קבוצתם, יריבות ספורטיבית או חשיבות המשחקים משתנה בין תרבויות. היא תלויה בתרבות, בחיברות ובפרשנות שאנשים מעניקים לה, ולא במאפיינים "אובייקטיביים" של הקבוצות עצמן.

אדגיש בהקשר זה 5 אלמנטים מרכזיים:

הראשון הוא הסוציאליזציה (החיברות) הראשונית והמשנית: האהדה לספורט מתחילה לרוב במסגרת הסוציאליזציה הראשונית (דרך המשפחה, חברים, או קהילה). ילד שנולד למשפחה שמעודדת קבוצה מסוימת ייחשף לסמלים, לשפה ולרגשות שקשורים בה, וכך יאמץ אותם כחלק מזהותו. בהמשך, במסגרת הסוציאליזציה המשנית (חברים, בית ספר, עבודה, תקשורת), האהדה מתבססת ומתחזקת, ולעיתים אפילו משתנה בהתאם לסביבה החברתית.

השני היא הבניית הזהות האישית והקולקטיבית: זהותו של אוהד הספורט היא חלק מ'העצמי החברתי' שלו. לפי ברגר ולוקמן, אנשים יוצרים ומשמרים את זהותם באמצעות השתייכות לקבוצות חברתיות. קבוצת ספורט יכולה לשמש כסמל להשתייכות לעיר, למדינה, למעמד חברתי, או אפילו לאורח חיים מסוים.

השלישי הוא המוסדות והתיווך חברתי: מוסדות חברתיים - כמו תקשורת הספורט, מועדוני אוהדים, ואפילו המדיה החברתית - משחקים תפקיד מרכזי בהבניית והפצת נרטיבים על קבוצות ספורט. הם יוצרים "מציאות אובייקטיבית", שבה קבוצות מקבלות זהות, היסטוריה, וערכים מסוימים. לדוגמה, קבוצות מסוימות נתפסות כ"עממיות", בעוד שאחרות מזוהות עם הצלחה כלכלית או פוליטית.

הרביעי הוא ריטואליזציה ומיתולוגיה: האהדה לספורט מקבלת ממד כמעט "דתי" באמצעות טקסים, חוקים לא כתובים, וסמלים (כמו חולצות, שירים, ואצטדיונים). משחקים חשובים, ניצחונות, והיסטוריה של יריבויות מחזקים את תחושת ה"מציאות" של הזהות האוהדת ומעמיקים את ההזדהות הרגשית.

והחמישי הוא האובייקטיביזציה של האהדה: עם הזמן, האהדה הופכת למציאות מוצקה עבור הפרט, כלומר, משהו שמובן מאליו ולא ניתן לערעור ("אני אוהד את הקבוצה הזו כי זה פשוט חלק ממני"). ברגר ולוקמן מדגישים, שהתהליך הזה מתרחש בכל תחום חברתי – המציאות שנבנית הופכת למוסכמה שאינה נתפסת עוד כמעשה ידי אדם, אלא כעובדה חברתית קיימת.

לסיכום

הספורט אינו תופעה טבעית או אוניברסלית במובנה הגולמי, אלא תוצר של תהליכים חברתיים, תרבותיים והיסטוריים שהעניקו לו משמעות, מבנה ומעמד. הוא משתנה, מתעצב ומשפיע כתוצאה מהקשרים חברתיים מקומיים וגלובליים כאחד. אהדה לקבוצות, היררכיות בין ענפי ספורט, ואף עצם ההבחנה בין "משחק" ל"ספורט תחרותי" – כל אלו הם תוצרים של הבניה חברתית שמושרשת בסוציאליזציה, בזהות קולקטיבית, במוסדות ובתקשורת. מתוך כך, בחינת הספורט ככלי להבנת החברה, מזמינה אותנו לבחון את מה שנתפס כמובן מאליו – ולזהות את הכוחות החברתיים שעומדים מאחוריו.

[לאוסף המאמרים על מורכבות בספורט, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על מורכבות בספורט.

מקורות והעשרה

• Berger, P. L., & Luckmann, T. (1966). The social construction of reality: A treatise in the sociology of knowledge. Anchor Books.
• דור יחזקאלי (2021), אוסף המאמרים על מורכבות בספורט, ייצור ידע, 18/1/21.