תקציר: יוזמת הרמטכ"ל להבעת דאגתו בפני ראש הממשלה, בתביעה לשיתוף המטכ"ל בהחלטות, לא רק לגיטימית אלא גם ראויה להערכה. הדרג המדיני כסמכות עליונה, בוודאי רשאי לקבל החלטות מנוגדות להמלצת הרמטכ"ל ומפקדי הצבא. אולם אין ספק כי שינויים כאלה, מחייבים עבודת מטה ובירור מלוא המשמעויות תוך הצגתן לדיון משותף בדרג המדיני.  

[המאמר ראה אור לראשונה באתר N-12. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר] [לאוסף המאמרים על יחסי הגומלין בין עובדי ציבור לנבחריו, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

זהו מאמר שני מתוך שניים על יחסי הדרג הצבאי עם הדרג המדיני. למאמר האחר, לחצו כאן:

• גרשון הכהן: מורשת רבין היא האחריות המשותפת בין הדרג המדיני לצבאי.

*  *  *

ההסכמות במו"מ הקואליציוני, כפי שהוצגו עד כה, תובעות מהמטכ"ל שינוי בכפיפות המנהל האזרחי ביו"ש ובשיטת פעולתו, במלוא משימותיו. במקביל נדרש בירור במשמעות השינוי לכפיפות כוחות מג"ב ביו"ש לשר לביטחון פנים. בשבוע האחרון נוספה דרישה לשינוי גם בשיטת בחירת הרב הצבאי הראשי בגיבוי הצעת חוק חדשה.  

הדרג המדיני כסמכות עליונה, בוודאי רשאי לקבל החלטות מנוגדות להמלצת הרמטכ"ל ומפקדי הצבא. אולם אין ספק כי שינויים כאלה, מחייבים עבודת מטה ובירור מלוא המשמעויות תוך הצגתן לדיון משותף בדרג המדיני.  

בימים כתיקונם שיחת הרמטכ"ל אביב כוכבי עם ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו, לא הייתה מתחילה לחולל פולמוס תקשורתי. במערכת הזיקות הראויה בין ראש הממשלה לרמטכ"ל, רצוי שיתקיים ערוץ פתוח לשיח מברר. השימוש בערוץ זה לגמרי נחוץ ולגיטימי, במיוחד כשהוא נעשה בידיעת ובאישור שר הביטחון. עבור ההנהגה הלאומית העליונה שנבחרת בהליך פוליטי, בתוכה ראש ממשלה, שר ביטחון וחברי הממשלה, הרמטכ"ל כמפקד הצבא וכמצביא, נושא באחריות גדולה לעין שיעור מאחריותו האינסטרומנטלית של קבלן ביצוע. 

תפיסת האחריות המשותפת של יצחק רבין

בספרו "פנקס שרות" ראש הממשלה יצחק רבין, נתן ביטוי לתפיסתו לאחריות המשותפת הראויה להתקיים בין רמטכ"ל לבין הממשלה:

כאשר הוצגו לממשלת גולדה מאיר בחורף 1974, עיקר מסקנות וועדת אגרנט, רבין כיהן כשר העבודה. הוא היה היחיד שהציג עמדה עקרונית נגד המסקנות וכך אמר אז בישיבת הממשלה:

"אם אין אחריות משותפת לתוצאות, (בין דרג מדיני לצבאי) אין גם סמכות משותפת לקבלת ההחלטות." (יצחק רבין, 1979, פנקס שירות, ב', עמ' 414; ראו תמונת כריכה משמאל)

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של יצחק רבין, 'פנקס שירות', שראה אור ב- 1979 בספריית מעריב. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

כשתיאר בהמשך את תקופתו הראשונה כראש ממשלה סיפר:

"זמן רב היה דרוש לממשלה שעמדתי בראשה ולי כראש ממשלה לתקן את הפגם החמור שוועדת אגרנט ניסתה להטיל בחיינו. חשתי כל הזמן בגילויים של חוסר אמון מצד הרמטכ"ל" (היה זה רב אלוף מוטה גור) בליבו אמר ולעתים אף התבטא כך, שאם יקרה משהו הוא יישאר בודד, כנושא אחריות בלעדית. לכן, מוטב לו להצהיר הצהרות פומביות, המבטאות הסתייגות מצידו ואזהרה מפני התפתחויות שליליות, ובלבד שלא יישאל לאחר מעשה: אתה אחראי, היכן היית? מדוע לא הזהרת?"

לאור ניסיונו כרמטכ"ל וכראש ממשלה, יצחק רבין הסביר כי המקום שבו עומדים דרג מדיני מול דרג צבאי לא יכול להיות מוסדר רק בהסדרה היררכית, באופן כזה שיש מי שמחליט מה, ויש מי שיודע איך. האיש שיודע 'איך', אינו צריך כביכול, לשאול שאלות על 'המה' ו'הלשם מה', והאיש שיודע להגיד 'מה', אינו חייב כביכול, להיות בקיא במשמעויות של ה'איך', גישה כזו לא הייתה מקובלת על רבין, ועמדתו מבטאת גישה המושתתת בעיקרה על מושג האחריות המשותפת. זו גישה אחרת מזו התופסת את כפיפות דרג הצבאי לדרג המדיני בזיקה אינסטרומנטלית גרידא.

אחריות משותפת ביחסי הגומלין בין הרמטכ"ל לממשלת ישראל

מנקודת מבט זו, מרתק להתבונן בשעה הגורלית, בה עמד הרמטכ"ל דוד אלעזר (ראו תמונה למטה), בשיאה של מלחמת יום הכיפורים, בדיון קבינט, ב-12 באוקטובר 1973, בשאלה האם לצלוח את תעלת סואץ:  

הרמטכ"ל תבע לברר:  לשם מה צולחים? טענו כלפיו, אתה הרמטכ"ל תגיד רק האם אתה יודע ויכול לצלוח? השר גלילי ביקש מהרמטכ"ל, שיתמקד רק בשאלה הצבאית, הרמטכ"ל, לעומת זאת, התעקש לברר תחילה האם מהלך הצליחה יביא להפסקת אש ראויה, וכך אמר: "אני בא היום עם המלצה מוגדרת, אינני בא לומר שאני ממליץ לצלוח ולא שאיני ממליץ, זו החלטה גורלית, והיא מחייבת הרבה התייעצות, החלפת אינפורמציה צבאית ומדינית וחשבון נפש הכי חברי שאפשר... יש לי מה לומר בעד, ומה לומר נגד, חסרה לי בעיקר הערכה מדינית מספקת כדי לגבש את הצעתי.

[בתמונה משמאל: דדו וגולדה מאיר: "חסרה לי בעיקר הערכה מדינית מספקת כדי לגבש את הצעתי". המקור: לע"מ. שם הצלם אינו מוזכר]

בסופו של דבר אני אתן את המלצתי החד משמעית הצבאית אם לתקוף או לא לתקוף, אבל אינני רוצה בשלב הראשון של הדיון לומר כבר עתה שהגעתי למסקנה...  הבעיה היא לא בהערכה הצבאית, אנחנו מסוגלים לצלוח, יש לנו סיכוי לצלוח את התעלה, לעשות מאחז מסוים בצד השני ולשנות ממחר את המצב בתעלה שיהיה יותר טוב למחר... אבל לדעתי נקודת המבחן לכל העניין היא בדבר אחר: מה שאנחנו צריכים להשיג זאת הפסקת אש, האם זה מביא את זה?" (12.10.1973 14:30-16:30 דיון קבינט.

הדברים שנאמרו באותה שעה הירואית מלמדים עד כמה, במקום שבו עומד מצביא מול דרג מדיני, מעבר לשאלה למי נתונה הסמכות להחליט, נדרשת גם היכולת לתבוע לברר את עומק הדברים בשיח פתוח המתקיים באחריות משותפת.

למיטב הערכתי, וללא כל ידיעה על תוכן השיחה, זה בדיוק מה שביקש רא"ל אביב כוכבי להשיג בשיחתו עם ראש הממשלה.  מבחינה זו, יוזמת הרמטכ"ל להבעת דאגתו בפני ראש הממשלה, בתביעה לשיתוף המטכ"ל בהחלטות, לא רק לגיטימית אלא גם ראויה להערכה.

[לאוסף המאמרים על יחסי הגומלין בין עובדי ציבור לנבחריו, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות;
• אוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים.
• אוסף המאמרים על יחסי הגומלין בין עובדי ציבור לנבחריו.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2015), קבלת החלטות, ייצור ידע, 8/6/15.
• פנחס יחזקאלי (2018), מלחמת יום הכיפורים באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 18/9/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), יחסי הגומלין בין עובדי ציבור לנבחריו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 1/11/23.