גדעון שניר: איכה הידרדרה הדמוקרטיה הישראלית?

תקציר: אף שמדינת ישראל חרתה במגילת העצמאות את חזון הדמוקרטיה, כשיטת הממשל הנשאפת (לצד היהודית) - היא נדרשת, עקב ייחודיותה ומיקומה, לבחון את עצמה - לא רק לפי סט הערכים המקובל באומות אחרות - אלא לפי המידה, שהדמוקרטיה משרתת את מטרת העל של עצם קיומה של מדינת ישראל, נוכח האתגרים הניצבים בפניה בעידן זה.

[בתמונה: אנטומיה של קריסה. האם הדמוקרטיה הישראלית קורסת? תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי TimHill לאתר FIXABAY]
ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות".

ד"ר גדעון שניר הוא מרצה בתחום "ניהול משא ומתן בינלאומי חוצה תרבויות". זהו מאמר דעה פרי עטו.

*  *  *

במהלך מערכת הבחירות האחרונה דשו שני הגושים המתחרים בשאלה, מי פוגע יותר בדמוקרטיה, כאשר כול צד מציג טיעונים משכנעים למדי. עתה - לאחר שהציבור אמר את דברו - רבתה הקינה על "סופה של הדמוקרטיה בישראל", ואיתה השאלה, איזו דמוקרטיה יש לנו בכלל בארץ (ראו דוגמה בכתבה למטה).

למעשה, כול העולם נמצא היום בתחושה, שמספר המשטרים הדמוקרטיים נמצא בירידה מאז השיא בשנות ה- 2010, כאשר הציבור באותן דמוקרטיות מתאר אותן במונחים של היעדר יעילות ושחיתות, והביע את אכזבתו בהעדפה מרצון להמיר עקרונות חופש פוליטי וזכויות פרט ושלטון החוק, לטובת משטרים יותר אוטוקרטיים-פטרנליסטיים.

מתי שמואלוף ב'מאקו': סופה של הדמוקרטיה הישראלית
בסדרה מתמשכת של חוקים, הקואליציה שינתה את דמותה של המדינה: היא השתלטה על בתי המשפט, קברה את חופש העיתונות והשתיקה את הביקורת של ארגוני החברה האזרחית. למה לקיים דמוקרטיה, אם אפשר לנהל דיקטטורה שמאפשרת לעשוק את האזרחים?
[למאמר המלא של מתי שמואלוף ב'מאקו', לחצו כאן]

איך נעריך את מצבה של הדמוקרטיה?

גישה מקובלת להערכת הדמוקרטיות בזירה הבין לאומית, כוללת קריטריונים כמו: רלוונטיות: המידה בה יעדי הממשל תואמים את דרישות הציבור, צרכי המדינה וסדרי העדיפויות; אפקטיביות: מידת העמידה במימוש היעדים; יעילות: ניצול המשאבים הכלכליים והאנושיים להשגת התוצאות; יציבות: המשכיות התרומות והתגמולים לאורך זמן; השפעה: ישירה או עקיפה על כלל רווחת הציבור בטווח הארוך.

בישראל קיימים ארגונים שונים העורכים סקרי דעת קהל לגבי היבטים שונים של הדמוקרטיה בארץ אך רובם ככולם רואים את תפקידם לשמר ולהגן על הסטטוס קוו מפני לחצים לשינוי, והדיון בו נותר לניגוח מפלגות השלטון בעת בחירות. נסתפק בכך שישראל ממוקמת היום במקום ה- 35 בעולם (לפני ארה"ב במקום ה 36...) וניתנת לסווג כ"דמוקרטיה אלקטוראלית" במובן שמתנהל הליך בחירות מסודר ושוויוני, אך ומכאן ואילך הדמוקרטיה בישראל מתאימה יותר למונח "פגומה" על פי סקרי חוץ. אף שכול אוהבי ישראל יעידו באמונה שלמה שלהישגי ישראל מאז הקמתה אין לה אח ורע מבין אומות העולם - יהיו שיאמרו שהישגי ישראל נוצרו חרף המשטר הדמוקרטי הלא יעיל, וכי ישראל יכולה הייתה להגיע להישגים טובים בהרבה אילו הייתה מאמצת שיטת ממשל יותר יעילה

[בתמונה: הדמוקרטיה בישראל מתאימה יותר למונח "פגומה"... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי ulleo לאתר FIXABAY]

כשאומרים "פגומה" מתכוונים בעיקר לאובדן משילות, פגיעה בביטחון האישי (מבית), רמת פשיעה גוברת, ממשלות שאינן מוציאות את יומן ומכאן חוסר היכולת לתכנן פעילות ארוכת טווח, שחיתות מוניציפלית ופוליטית, ובעיקר ערעור על תקפות מערכת המשפט, תופעות שמאפיינים את הדרדרות איכות הדמוקרטיה בעיקר במהלך העשור האחרון. 

מבין שלל הנושאים שנציגי מפלגות הקואליציה החדשה מציגים לציבור בראש סדר העדיפות היא הכוונה לשנות ("לתקן" בלשון תקנית) את מערכת המשפט. אין כמעט מחלוקת בקרב הציבור הרחב שיש צורך לחולל שינויים מסוימים במערכת המשפט אך הם נבדלים בעומק השינוי והיקפו. הטענות כלפי מערכת המשפט נוגעות בארבעה תחומים: הסמכות שהעניקה לעצמה לבטל חוקים הנחקקים עי בית המחוקקים הרשמי בישראל; האצלת סמכות ליועץ המשפטי לממשלה לפעול כפרקליט/ קטגור להעמיד לדין אנשי ציבור; על כך שמערכת המשפט אינה משתמשת בסמכות הענישה שבידה כאמצעי הרתעה אפקטיבי מפני עבירה על החוק; אופן בחירת השופטים אינו מייצג את מגוון האוכלוסייה. מכול אלה, סוגיית ביטול חוקים עומד היום בראש סדר העדיפות של הממשל החדש השואף לחוקק את "פסקת ההתגברות".

ראשיתה של הבעיה היא נטייתה של מערכת המשפט לדון בסוגיות המשפטיות הניצבות לפניה על פי מידת עמידתם בחוקי היסוד "כבוד האדם וחירותו" ו"חופש העיסוק". במקרים בהם קיים קושי למדוד באופן אובייקטיבי סוגיה משפטית, הוסיף לעצמו בית המשפט שני קריטריונים סובייקטיביים: מידת הסבירות והמידתיות, באמצעותם יכול שופט לנמק את פסיקותיו. מתוך הדבקות, ויש שיטענו האובססיביות, שבג"צ לקח על עצמו להגן על חוקי הזכויות, הוא האציל לעצמו את הסמכות לפסול חוקים שאינם תואמים לדעתו את רוח החוק.

[בתמונה: מבין שלל הנושאים שנציגי מפלגות הקואליציה החדשה מציגים לציבור בראש סדר העדיפות היא הכוונה לשנות ("לתקן" בלשון תקנית) את מערכת המשפט.  בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[בתמונה: מבין שלל הנושאים שנציגי מפלגות הקואליציה החדשה מציגים לציבור בראש סדר העדיפות היא הכוונה לשנות ("לתקן" בלשון תקנית) את מערכת המשפט. בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

מצב זה הביא את מערכת המשפט לקונפליקט עם הכנסת המחוקקת כאשר לצד הגנה בלתי מתפשרת על זכויות הפרט והשוויון- התערב, שינה, מנע ואף פסל חוקים שלא נראו לו. כמו מיקום גדר הביטחון, נוהל פתיחה באש, "נוהל שכן", חוקים למניעת הסתננות בלתי חוקית והוצאתם מהמדינה של עשרות אלפי מסתננים, תקנות לבלימת "איחוד משפחות" חד- צדדי שבחסותו חדרו לישראל כ 150 אלף פלסטינאים, או מניעת האפשרות לכפות חובת חיסון ממגפת הקורונה המפילה חללים ועוד. פסיקות- שלכולם יש השלכות בכול הנוגע לחיים ולטובת הכלל.

 כדי להתמודד עם הנטייה של מערכת המשפט להעדיף את זכויות היחיד על פני זכויות הרוב, חוקקה הכנסת את "חוק הלאום" שמטרתו בין היתר היא לאזן את האנומליה של בלעדיות "זכויות הפרט" עי הצבת תמרור משפטי נוסף המחייב את מערכת המשפט לכלול במסגרת שיקוליה גם את טובת הכלל The common good. ומשניכר שמערכת המשפט מתעלמת מחוק הלאום שניכפה עליה, יוזם המחוקק את "פיסקת ההתגברות".

מתנגדי פסקת ההתגברות רואים בה ניסיון לפגוע באופן אנוש בחוקי הזכויות והשוויון, וההגנה על המיעוט מפני עריצות הרוב, שמבחינתם זו נשמת הדמוקרטיה. ומכאן גם התנגדות לכול שינוי אחר כמו הליך מינוי שופטים, החלשת תפקיד היועמ"ש ובמיוחד הניסיון לפגוע באוטונומיה של שדירת היועצים המשפטיים במוסדות הממשלתיים.  להגנתם טוענים התומכים בשינוי כי דמוקרטיה משמעותה שלטון הרוב, בעוד שבית המשפט הישראלי הופך את היוצרות כי המדינה נשלטת עי המיעוט- טענה שניתן להפריכה נוכח פסילת חוקים מונעי שוויון נשיאה בנטל הגיוס ביטחוני למשל.

[בתמונה - פסקת ההתגברות: מי ייגבור על מי? בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[בתמונה - פסקת ההתגברות: מי ייגבור על מי? בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]
[התמונה משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Arab Film Distribution; אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]

 נראה שדווקא חוק הלאום (חרף הצורך בתיקונים מסוימים), יכול לפחית מעצמת הקונפליקט. כאשר בית המשפט יוכיח שטובת הכלל נכללת במסגרת שיקוליו - כי אז יוכל הציבור לקבל ביתר הבנה את פסיקותיו. ומכאן יפחת הצורך לבקש יישום "פסקת התגברות". כול עוד לא יקבל חוק הלאום את מקומו הראוי לצד חוקי הזכויות - תהיה הצדקה לדרוש את פסקת התגברות.   

דוגמא לעימות בין חוקי זכויות הפרט וטובת הכלל הוא הדיון המשפטי בסרט ג'נין- ג'נין (ראו כרזה משמאל) שהגיע לסיומו באיחור של 20 שנה כאשר בג"צ חזר בו מהחלטתו הראשונית עת אישר את הקרנתו של סרט הדיבה השיקרי המעליל על צהל פשעי מלחמה בנימוק ובשם העדפת "חופש הביטוי וחופש היצירה האמנותית שאינה מחויבת לאמת", החלטה שניזקה בהפצה מכוונת של אנטישמיות ודיבת ישראל בעולם- עד עצם היום הזה.  

[התמונה משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Arab Film Distribution; אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]

 אובדן המשילות היא הבעיה השנייה בחריפותה המאפיינת את הגדרת "הפגומה", זו המדרדרת את הדמוקרטיה למצב הקרוב לאנרכיה על כול המשתמע מכך. יש הרואים את תחילתה בפרעות ואדי ערה 2000, ושיאה בפרעות מאי 2021 בערים המעורבות, לצד טרור חקלאי בלתי נתפס, הפקרות הפזורה הבדווית בנגב, פשיעה על כול סוגיה, אלימות מילולית ופיזית, תקיפת צוותי רפואה, מורים ועובדי ציבור אחרים ללא מורא גופי אכיפת החוק והסדר הציבורי, המשטרה וחידלון בית המשפט. אין סתימת פיות, והחופש " לעשות מה בראש שלי" הפך למשאת נפש נאצלת, ולעזאזל כול השאר...

למצב זה תרמו חסידי ריבוי הייצוגיות של שכבות חברתיות שונות בחגיגת הדמוקרטיה, שלמדו חיש מהר את הכדאיות והיתרונות של מפלגת "לשון מאזניים" המאפשר כפיית חוקים סקטוריאליים על הרוב, לצד מיקום טוב ליד קערת התקציב הממשלתי, ללא כול פרופורציה למשקלה האמיתי באוכלוסייה.  

[בתמונה:  אובדן המשילות היא הבעיה השנייה בחריפותה המאפיינת את הגדרת "הפגומה", זו המדרדרת את הדמוקרטיה למצב הקרוב לאנרכיה על כול המשתמע מכך... התמונה היא צילום מסך מכתבת ערוץ 12]
[בתמונה:  אובדן המשילות היא הבעיה השנייה בחריפותה המאפיינת את הגדרת "הפגומה", זו המדרדרת את הדמוקרטיה למצב הקרוב לאנרכיה על כול המשתמע מכך... התמונה היא צילום מסך מכתבת ערוץ 12]

לסיכום

מושג ה"דמוקרטיה" התקבע בחברה האנושית מאז ימיה הראשונים באתונה לפני כ 2500 שנה, והיא שונה בהרבה מובנים מהדמוקרטיה המוכרת היום המתמקדת בערכי זכויות הפרט ושוויון. יחד עם זאת, היעדים החברתיים השונים של כול מדינה מחייבים התאמות לצרכים המיוחדים לה המסביר את ההבדלים במשטרי המדינות הדמוקרטיות בעולם. אף שמדינת ישראל חרתה במגילת העצמאות את חזון הדמוקרטיה, כשיטת הממשל הנשאפת (לצד היהודית) - היא נדרשת, עקב ייחודיותה ומיקומה, לבחון את עצמה - לא רק לפי סט הערכים המקובל באומות אחרות - אלא לפי המידה, שהדמוקרטיה משרתת את מטרת העל של עצם קיומה של מדינת ישראל, נוכח האתגרים הניצבים בפניה בעידן זה.

אם נקבל את ההגדרה שמטרת קיומה של מדינת ישראל היא "להבטיח את המשך קיומו של העם היהודי בארץ ישראל לדורות רבים ככול האפשר", כי אז יש לבחון את התפקוד של כול מוסדות השלטון - תהי זה מערכת המשפט, הממשלה או הכנסת - לפי המידה שהיא תורמת למימוש המטרה העליונה. תפיסה זו שונה מזו של הרואים את ה"דמוקרטיה" כמטרה העליונה, שלתחזוקתה הם מוכנים לשעבד ואף להפקיר ערכים ברמה הלאומית. לכך נדרשת בחינה מעמיקה, לצד מוכנות לבצע התאמות כפי הערכת המצב הלאומי.

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

6 thoughts on “גדעון שניר: איכה הידרדרה הדמוקרטיה הישראלית?

  1. התנועה הציונית חתרה לשיבת היהודים לארץ ישראל ובהמשך קמה מדינת ישראל כאמצעי "להבטיח את המשך קיומו של העם היהודי בארץ ישראל לדורות רבים ככול האפשר". התנועה הציונית נוסדה על ידי יהודים חילונים והם דאגו לעתידו של העם היהודי. היום קיים מיעוט גדול של יהודים שמטרתם היא להפוך את מדינת ישראל לא מדינה של העם היהודי אלא מדינה של היהודים הדתיים האורתודוקסים. הממשלות הראשונות בישראל נשלטו על ידי ראשי ממשלה ושרים שרובם היו חילונים אך הייתה להם זיקה למסורת והם נפלו בפח שטמנו להם מיעוט של פוליטיקאים דתיים אורתודוקסים שתמורת תמיכתם בממשלה הם קיבלו תמיכה בכפייה דתית ובהפיכת העם היהודי לעם הדת היהודית. דוגמאות: יום העצמאות שהוא חג לאומי הפך להיות חג דתי לאחר שנקבע שהוא יחול בה' באייר במקום ב 15 במאי. בתעודת הלידה של כל ישראלי מצויינת דתו. אין הכרה בקונסרבטיבים ובריפורמים. חוק השבות לא חל על יהודי שהמיר את דתו. ליהודים אסור לעבוד בשבת ובחגי ישראל. אסור לייבא בשר לא כשר. אין תחבורה בינעירונית (אוטובוסים ורכבות) בשבתות ובחגי ישראל. אפשר להנשא רק דרך מוסדות דתיים המוכרים על ידי המדינה ולפי כללי הדת. לישראלים רבים אין יכולת להנשא בישראל. אסור למכור חמץ בפסח בפרהסייה. לומדי תורה פטורים מגיוס חובה ונתמכים על ידי המדינה. שליחי המדינה כולל ספורטאים חייבים לשמור שבת וכשרות בחו"ל. פעילות של איש ציבור או ספורטאי ביום כיפור בחו"ל נחשבת לשערורייה. החילונים נמצאים במאבק מתמיד נגד הדתה ובעד הרשאת פעילויות מסויימות בשבתות. בעצם מדינת ישראל מגדירה את עצמה כרב לאומית בכך שהיא ממדרת את האזרחים לפי דתות בלי לשאול אותם. זה לא רק פוגע ביהודים חילונים אלא גם במוסלמים בהם האשה מופלית כמוסלמית וקתולים שלא יכולים להתגרש בישראל. זה גם מחדד את הניגודים בישראל בין האזרחים שכפופים לרשויות דתיות שונות ויוצר מתח עדתי-דתי מוגבר. ואם בעתיד יהיה בארץ רוב מוסלמי אז בחסות שיטת המימשל הנוכחי יבטלו את חוק הלאום וישראל תוכרז כרפובליקה מוסלמית.

    • גיורא
      תודה לתגובתך בה אתה מתייחס לשאלה האם הממסד הדמוקרטי-הפוליטי — והדתי בישראל פועל באופן יעיל ואפקטיבי לקדם את מטרת העל של מדינת ישראל , באופן כזה צריך לדון בכול פעילות הממשל ובכול התחומים. אני התמקדתי הפעם בסוגיית מערכת המשפט המאויימת היום עי הדורשים את פסקת ההתגברות והצעתי שחוק הלאום מהווה איזון מתאים שאם בגצ יפגין בפועל שהוא בוחן סוגיות משפטיות לא רק מנקודת מבט של זכויות הפרט אלא גם זכויות הרוב (טובת הכלל) באופן המקדם את המטרה העליונה- יהיה קל יותר לציבור להבין את שיקוליו עד כי עשוי ליתר את הצורך בפסקת התגברות. וכול עוד זה לא נעשה- יש הצדקה לדרישה לפסקת התגברות

  2. הדמוקרטיה לא התדרדרה.
    פשוט מעולם לא כוננו משטר דמוקרטי בישראל.
    המשטר בישראל הינו סקטוריאלי, עים סממנים פאשיסטים המשתמש בכלים דמוקרטים, ומכאן הבילבול בין דמוקרטיה לבין המשטר הנהוג בישראל.

    • אריק
      אלו שני דברים שונים, קיימת דמוקרטיה אלקטוראלית במובן של בחירות חופשיות, אבל כאמור היא "פגומה" בשל חוסר יעילות שחיתות שלטונית ועוד כמפורט. זה שרוב העם בוחר במפלגות שאינן נראות לך (כפי דעתם חצי העם השני) זו כבר סוגיה אחרת או תגובת נגד לאכזבה משיטת ממשל שאינה עומדת בציפיות ממנה.

    • המשטר בישראל הוא דמוקרטי ואיננו פשיסטי בשום מובן. מי שטוען אחרת או שאיננו מבין כלום בדמוקרטיה ובפשיזם או שהוא מטעה בכוונת זדון.

      מה שפוגם בדמוקרטיה בישראל הוא חוסר האיזון בין הרשויות, כשבג"צ לקח לו כוח באופן אימפריאלי וללא ביסוס כלשהו.
      בג"צ פועל נגד החוק ונגד העם (כלומר בניגוד למה שנציגי העם – נבחרי הציבור בכנסת – מחליטים).
      יש אינסוף דוגמאות אבל הנה שתיים:
      1. חל איסור בחוק על תומכי טרור להשתתף בבחירות. בג"צ מכשיר את תומכי הטרור למרות החוק המפורש.
      2. חוק ההסדרה – בג"צ ביטל חוק של הכנסת, חוק צודק מאין כמוהו, ללא שום סמכות. חוק שנתון במחלוקת פוליטית, בה הדרך להכריע היא רק דרך הקלפי ולא בהוראות בג"צ.

      • יואב
        אכן, ציינתי את הביקורת הצודקת על התנהלות בג"צ ואין דוגמא אקטואלית טובה יותר מאירוע הסרט ג'נין ג'נין שבג"צ אישר את הקרנתו לפני 20 שנה בטענה שחופש הביטוי האישי ו"אומנות שאינה מחויבת לאמת" עולה על הצגת סרט שאינו אלא עלילת דם אנטישמית לכול דבר ועניין. החיילים שנותרו בלחימה מתמודדים מאז מול בית המשפט הישראלי שרק לפני שבוע חזר בו באופן סופי מאותה החלטה אומללה שאינה אלא חרפה לדורות
        החמור הוא שלא היה אף גורם ממשלתי במדינה שהיה מוכן להתייצב מול אהרון ברק למחות ולבטל את פסק הדין וזה הפך למאבק פרטי של הרופא הצבאי שהיה במקום ולא יכול היה לחיות עם התואבה הזו. וזכה בסופו של דבר
        אני מלווה את המשפט הזה מיומו הראשון, והזיכוי המאוחר הזה- משאיר אצלי משקע כבד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *