פנחס יחזקאלי: להיות דימי – בן חסות – בארצנו

[בתמונה: אצבע משולשת על הקיבוצניק שניסה לדבר עם הפולשים; ובעצם - אצבע משולשת על כולנו... להיות דימי - בן חסות - בארצנו... ישראל 2022]

[בתמונה: אצבע משולשת על הקיבוצניק שניסה לדבר עם הפולשים; ובעצם - אצבע משולשת על כולנו... להיות דימי - בן חסות - בארצנו... ישראל 2022. התמונה היא צילום מסך מסרטון שהורד מהטיקטוק ושותף ברשתות החברתיות, ע"י משה קוזק]

מילא הפלסטינים תושבי ישראל שונאים אותנו; אבל, למה הם בזים לנו?

[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] [לאסופת המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט', לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר 'ייצור ידע'.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

כְּפַר-מַסָּרִיק הוא קיבוץ של הקיבוץ הארצי בגליל המערבי הנמצא בשפלת עכו, ליד נחל נעמן. הקיבוץ, הוקם בשנת 1940, ונקרא על שמו של הנשיא הראשון של צ'כוסלובקיה, טומאש מסריק. הקרקע נרכשה על ידי קק"ל בשנות ה-30 של המאה ה-20. כמה זמן הוא עוד יישאר בבעלות יהודית?

יש כאלה שבטוחים שלא להרבה זמן: בשבת בצהרים הגיעו לקיבוץ כמה 'שמאים' מהכפרים הערביים בסביבה, כדי לסקור את הרכוש שייעזב כשהיהודים ילכו מפה (לאן? לים? עם הדרכונים הכפולים לחו"ל?).

תוך כדי כך, הם התכוונו, מן הסתם, להראות לקיבוצניקים, מה הם באמת חושבים עליהם, ועל המדינה שהם (עדיין) אזרחיה.

אותה מדינה אגב, שעומדת לסיים בקרוב את תפקידה ההיסטורי במזרח התיכון, על פי נבואת קץ ישראל של הוגה דעות האסלמי, בסאם ג'ראר - שמטריפה את העולם המוסלמי. ג'ראר "חישב" את קיצה של ישראל לשליש השני של 2022; ומספר זאת בהרחבה בספרו ; ובאין ספור ראיונות וסרטוני וידאו.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'נבואת קץ ישראל של בסאם ג'ראר', לחצו כאן]

[בתמונה: בסאם ג'ראר. התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: בסאם ג'ראר. התמונה היא צילום מסך]

כדרכם בקודש, הכל מצולם ומועלה לרשתות החברתיות...

נחזור ל'שמאים' שלנו: הם נכנסו בשבת ה- 30 באפריל בצהרים רכובים על עגלות רתומות לסוסים, אלה שמשמשות בימים כתיקונם להסעת תיירים ברחובות נהריה... "יום שבת. היהודים ישנים" הם מספרים לצופיהם בטיקטוק... הם דוהרים על המדשאות; וכשאחד הקיבוצניקים מנסה לדבר איתם ומבקש מהם לצאת הם מספרים לו – בגסות רבה ובבוז אין סופי – מה הם חושבים עליו (בעצם, על כולנו...): "עוף, יאללה עוף. זה לא עניינך, לא נצא מפה, יאללה טוס, טוס... קישט, וואלה... אכול מניוקי, אתה חושב שאם אתה עם אקדח אתה מפחיד אותנו? כוס אוחתק! (על הקללות בערבית ויתרתי). קח... קח... קח..." - הם מושיטים לו אצבע משולשת (ראו התמונה בראש המאמר) - "נצא מתי שבא לנו... אתה מבין? קח... קח... קח... הלו... יאללה נקניק... (צוחקים).

הנה, למי שטרם צפה:

[הסרטון שותף ברשתות החברתיות ע"י משה קוזק]

מאיפה תחושת העוצמה הזו, שמפגינים הערבים כלפינו?

[תמונתו של אריאל כהנא משמאל: פייסבוק]

צריך לומר את האמת, והתשובה פשוטה וכואבת: האוטונומיה הערבית בגלל היא כבר עובדה מוגמרת. הם הרוב בגליל; ותחושת הרוב מקנה עוצמה; והבנה שהמציאות משתנה במהירות, ורגע ההכרעה קרב, עם הנבואה של ג'ראר וגם בלעדיה!

ב- 29 באפריל 2022 פרסם אריאל כהנא (ראו תמונה משמאל) ב'ישראל היום' את מה שכלי תקשורת אחרים נמנעים מלפרסם מסיבותיהם:

[תמונתו של אריאל כהנא משמאל: פייסבוק]

"עשרות יישובים יהודיים בגליל (המצויים בתהליך מואץ של הזדקנות, ללא יכולת להצעיר את השורות, בלי לקבל ערבים ליישוביהם) הופכים בהדרגה למיעוט קטנטן ומפוזר • "אין לנו גדר, אין לנו צבא; בשומר החומות היינו נצורים מחשש שנותקף", מספרים תושבים מודאגים • אחרים מזהירים מבריחת צעירים למרכז בשל הקושי לבנות • ראשי רשויות מוטרדים מהרחבה שיטתית של הפער הדמוגרפי •

ומסכם אריאל כהנא:  איך קרה שרשויות התכנון, הבנייה והמשפט בישראל חונקות ביד אחת את ההתיישבות היהודית, וביד השנייה מקדמות במכפלות את זו הערבית?"

[למאמרו של אריאל כהנא ב'ישראל היום': "הגענו לקצה; ללא שינוי כיוון חד, אנחנו עלולים לרדת לפחות מ־10% יהודים בגליל", לחמו כאן] [לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן]

[בתמונה: "הגענו לקצה; ללא שינוי כיוון חד, אנחנו עלולים לרדת לפחות מ־10% יהודים בגליל". מאמרו של אריאל כהנא ב'ישראל היום']

זה ה'דיפ סטייט' טמבל!

אז "איך קרה שרשויות התכנון, הבנייה והמשפט בישראל חונקות ביד אחת את ההתיישבות היהודית; וביד השנייה מקדמות במכפלות את זו הערבית?"

המילה 'דיפ סטייט' מתקשרת תמיד עם 'קונספירציה'; אבל, האמת היא ש'דיפ סטייט' מאפיין כל מדינה שהביורוקרטיה שלה מזדקנת:

  • זהו מצב, לפיו, הפקידים - הגורם המקצועי – בטוחים שהם יודעים טוב יותר מהעם ובטח מהפוליטיקאים, מה טוב למדינה והם יעשו זאת; ויהי מה.
  • בניגוד לפוליטיקה החולה שלנו, שהיא לפחות דינאמית - מהרגע שהתקבעו גישות במשרדי ממשלה הן נצרבות בתרבות הארגונית וכמעט כבר לא תשתננה, כי הפקידים הצעירים עוברים חברות-סוציאליזציה, ומתחברים לגישת הוותיקים, ואם לא, התרבות הארגונית דוחפת אותם החוצה...

[לאוסף המאמרים על תיאוריות קונספירציה, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים, הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'דינאמיות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'תרבות ארגונית', לחצו כאן]

[בתמונה: מדינת עומק - דיפ סטייט... תמונה חופשית שהיא נחלת הכלל,  שהועלתה על ידי RANT 73 לאתר flickr]

[בתמונה: מדינת עומק - דיפ סטייט... תמונה חופשית שהיא נחלת הכלל, שהועלתה על ידי RANT 73 לאתר flickr]

ואפשר לשאול עוד שאלה: מילא שונאים אותנו; אבל, למה הם בזים לנו?

מילא חוסר הרצון לחיות תחת ריבונות ישראלית. מילא הראיה שלנו כאויב. אבל למה הבוז שניכר בפעולות הצעירים הערבים נגדנו בשנה האחרונה, שבא כל כך טוב לידי ביטוי בסרטון? בשביל זה צריך להבין קצת את שכנינו המוסלמים: 'כופר' - שאיננו מוסלמי- יכול לחיות על אדמת הקדש מוסלמית (ארץ ישראל נכבשה כזכור ע"י סאלח א-דין ומאז היא כזו...) באחד משני אופנים:
  • ככובש - כמו הצלבנים: משך שנים רבות ראו אותנו המוסלמים ככאלה; אבל בעשור האחרון המנגינה מתחילה להשתנות;
  • כבן חסות, המכונה 'דימי':  כאלה שהמוסלמים מתירים להם (בינתיים) לחיות בקרבם וכתמורה הם חייבים לשלם להם דמי חסות.
העובדה שישראל - שהיא הצד החזק לכאורה - מדברת רק על הצורך בביטחון מאפיין 'דימי'; ו'מתנות' החינם - שאנו מרעיפים על מדינות מוסלמיות (כמו ירדן למשל) תמורת הזכות המפוקפקת לקבוע שגרירות בבירתם - נתפסות במפורש כהתנהגות של 'דימי'. אפילו תשלומי הרווחה של הביטוח הלאומי (למשל, מימון ריבוי הנשים במגזר הבדואי ועידודי בכספי הביטוח הלאומי; או דמי האבטלה במקביל לעבודה בשוק השחור) נתפסים כדמי חסות, שלא לדבר על הפרוטקשן שמשלמים פרטים כמו משרדי ממשלה; אבל זה כבר נושא לשיחה אחרת....

את הצלבן שונאים ונלחמים לגרש, אבל מכבדים, כי הוא דבק באמונתו ומוכן למות למענה. ל'דימי' בזים, כי בהתנהגותו הוא אינו מכבד את עצמו; וכאמור, במזרח התיכון, לא מכבדים את מי שלא מכבד את עצמו... זה כל הסיפור כולו.

לכן אגב, היהודים שיזכו לכבוד הגדול ביותר יהיו היהודים המאמינים נוסח ש"ס, כי הם נתפסים ככאלה שמכבדים את עצמם... לכן, גורמי השמאל בישראל הם הגורם ש'זוכה' לבוז ולחוסר הכבוד הגדולים ביותר; כי עצם הדיבור על שלום; ועל מחירי השלום, מתקשר - ישירות - ל'דמי החסות'

[בתמונה: מלך ירושלים הצלבני נכנע לסאלח א-דין. התמונה היא נחלת הכלל]

אפילוג

מיד לאחר האירוע, הובא 'גיבורו' וואלא רובין חלאילה, בן 34 מעכו, 'כוכב טיקטוק' בקרב בני עמו - שהתפרסם מפרסום סרטונים לאומניים - לחקירה ושוחרר מיד אחריה. חודש לאחר מכן, נעצר שוב, הפעם כחשוב בהיעלמותה של של ספיר נחום מעכו.

שרה העצני כהן (ראו תמונה משמאל) כותבת עליו כך ב'ישראל היום':

[תמונתה של שרה העצני כהן משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Chenli Pinchevskey (חן-לי פינצ׳בסקי). קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

"... חלאילה הוא לא אדם אנונימי, הוא דמות. יש לו עשרות אלפי עוקבים ברשתות החברתיות, בעיקר באינסטגרם ובטיקטוק. הוא מעלה סרטונים שבהם הוא מציק לשוטרים, מבצע עבירות תנועה וונדליזם, מטריד עוברים ושבים, מטריד מינית ומה לא. באחד הסרטונים שהעלה נראים הוא וחבריו רוכבים באופנועים לא חוקיים על חוף הים בצורה שמסכנת חיי אדם. בחלק מהסרטונים הוא מתגאה ב"יהודיות ממשפחה דתית" שהוא צד, מדגיש שהן "לא רוסיות אלא מרוקאיות שצמות ביום כיפור".

גם סרטונים שלו מפרעות מאי 2021 בעכו יש בשפע. בסרטונים הוא נראה מברך על אלימות נגד שוטרים, מהלל את הפורעים ולועג לנפגעים. באחד הסרטונים הוא מגחך על הרס מסעדת "אורי בורי" - "לא נשאר חלון אחד, מה קרה לך? למה אתה בוכה?" חלאילה נחשד גם בעבירות סמים, ובסמוך לביתו נמצא סליק שבו אותרו כלי נשק בלתי חוקיים. הוא לא מתבייש להעלות סרטונים, שמעידים שהוא מפר ברגל גסה את תנאי מעצר הבית שלו, מפעם לפעם. המשטרה, לצערנו, לא פעלה לעצור אותו במקרים אלה... אם המשטרה ורשויות החוק היו רוצות יותר, הן היו מסמנות את חלאילה כפצצה שצריך לנטרל, ולא כעוד זבוב מטריד. עכשיו, כנראה, מאוחר מדי.

שרה העצני כהן בישראל היום: כרוניקה של פורע ידוע מראש: מי פגע בספיר? הסיפור של ספיר נחום הוא כרוניקה של סוף ידוע מראש • מעצרו של וואלא רובין חלאילה מעכו כחשוד בקשירת קשר להעלמותה מעיד שאם רשויות החוק היו רוצות יותר, הן היו מסמנות אותו מראש כפצצה מתקתקת

[למאמר המלא של שרה העצני כהן ב'ישראל היום', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] [לאסופת המאמרים אודות תופעת 'מדינת העומק' - ה'דיפ סטייט', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

 

2 thoughts on “פנחס יחזקאלי: להיות דימי – בן חסות – בארצנו

  1. Pingback: פנחס יחזקאלי: העתיד שייך להם? - ייצור ידע

  2. ערב יום העצמאות, אבל הריבונות והעצמאות שלנו בשפל.

    אין ספק שהגענו למדרגה גבוהה של ביזוי עצמי, שמשמעותה חורגת בהרבה מעינייני כבוד גרידא. במזה"ת מי שאין לו כבוד קורא בעצם למי שיש להם כבוד להעז הרבה יותר ולפגוע בו יותר – ולכך יש משמעויות קשות. אנחנו יכולים להתקיים פה, וברווחה ובתחושת בטחון סבירה, רק הודות להרתעה ולפחד שנטענו בלב אויבנו.

    במקום מדיניות ההבלגה והביזוי העצמי צריך לעבור למדיניות "פי 7" – על כל פגיעה או איום קטנים לענות בתגובה מאד לא פרופורציונלית, שתסביר להם שלנו יש כבוד ומי שפוגע בו נענש בחומרה על אמת, ובעצם אין להם סיכוי. מה שמניע אותם זו התקווה שיצליחו לחסל את "קורי העכביש" של היהודים – ואנחנו צריכים לזרוע בהם ייאוש עמוק והרמת ידיים מוחלטת.
    זה אומר פגיעה כלכלית אנושה בכל מי שמוכיח שאיננו נאמן למדינת ישראל כמדינת היהודים, שלילת זכויות והטבות ופגיעה במעמד בסיטונות, גירוש מהארץ של כל מי שמסייע לטרור על כל צורותיו (גם מה שראינו בכפר מסריק הוא טרור), יחס קשה, הריסות בתים, וענישה קבוצתית (כן כן – אין שום ברירה וזו מלחמה ל החיים שלנו, לא פחות).

    את זה לא ניתן לבצע אם לא "נופל האסימון" שזו מלחמה על החיים שלנו ואם לא "משתנה הדיסקט" בהנהגה (וכמובן בציבור – אבל ברור שהציבור הרבה יותר "כבר שם" מאשר ההנהגה שלו). אין לנו קיום פה אם לא נעמיד את קיר הברזל על הרגליים מחדש ואפילו נגביה אותו עוד קצת.

    ההנהגה הפוליטית של עם ישראל – הכנסת והממשלה – חייבים להוביל מהפך מוחלט בכל הרשויות ובחקיקה ובמדיניות, כדי לממש את הדרוש, כמערכת שלטון בה כל הרכיבים עובדים בהרמוניה למען השגת מטרות משותפות חיוניות.
    הדרך לשם עוברת דרך שינוי שיטת הממשל בישראל ושידוד מערכות כללי – כי כיום השיטה מאפשרת שליטה מוחלטת לבעלי ערכים פוסט-ציוניים או כאלו שאצלם האסימון לא נפל, אנשים שמהווים מיעוט קטן בעם. מיעוט ששולט באופן לא דמוקרטי על הרוב.

    המהפך לא פשוט… אבל צריך להקים תנועה ציבורית שתדחוף לשם. תנועת "פי-7". להחזיר פי 7 על כל פגיעה. לתת מטוב הארץ רק למי שבאמת זכאי.

    קו פרשת המים עובר בין אלו שאצלם נפל האסימון על נחיצות "פי-7" ומחוייבים לביצוע המהפך לבין אלו שחיים בפנטזיה מערבית מטופשת ומסוכנת.

    לדעתי כעת אי אפשר יותר להמשיך בממשלת ייצוב, גם אם היה לה יתרון של הפסקת הסחרור הפוליטי המתמשך ונסיון שיתוף של שמאל וימין.
    כעת צריך ממשלת שינוי אמיתית, שלא תהיה כבולה ע"י אילוצים של מי שאצלם לא נפל האסימון או ע"י פוסט ציוניים שאינם שותפים לתובנות הנ"ל. שתובל ע"י אנשים יוזמים שאינם מפחדים, עם הבנה עמוקה של המצב, ערכים ציוניים שורשיים במובן הישן והטוב שלהם, וחשיבה רעננה.

    מי מרים את הכפפה?

    ביבי לא יכול להוביל מהפך שכזה, הוא כבר הוכיח את זה בעבר מעל לכל ספק.
    בנט – כרגע בוודאי לא מוביל מהפך שכזה, ואינני בטוח שמחוייב לזה. אין שום סיכוי שיוביל מהלך כזה אם ימשיך לנסות ללכת עם פוסט/אנטי ציונים (איבתיסאם מרענה למשל) או אם מי שלא נפל להם האסימון, שמחוייבים לסיכול כל שינוי יסודי ואינם אנשים יוזמים ולא עברו התפקחות מהאשליות והטמטום (גנץ).

    זה יכול להיות אנשים מחוץ למערכת הפוליטית של היום, אבל יש כמה גם במערכת שאולי בכיוון. אנשים שיכולים לאחד ציבור רחב שמבין את המצב ואת הצורך במהפך.

    מי מרים את הכפפה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.