עדו הכט: מה קרה לצבא הרוסי?

[בתמונה: הצבא הרוסי. מה קרה לו? התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: הצבא הרוסי. מה קרה לו? התמונה היא צילום מסך]

כל החוקרים הוותיקים של צבא רוסיה מופתעים לחלוטין – זה לא מה שציפו לראות. עיון בכל הידיעות המצטברות על התנהלות הצבא הרוסי במבצע מעלה תמונה של ניהול כושל ואפילו שלומיאלי... המצב הזה אולי מפריע לנו לזהות, מה מנסים הרוסים להשיג; אבל, כנראה גם מפריע להם באותה מידה.

[לאוסף המאמרים על יחסי רוסיה - אוקראינה, לחצו כאן]

סא"ל במיל' ד"ר עדו הכט הוא חוקר מלחמות, המלמד במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן. מחבר הספר "ההבקעה המערכתית בחשיבה הצבאית הגרמנית, 1945-1870".

*  *  *

כל החוקרים הוותיקים של צבא רוסיה מופתעים לחלוטין – זה לא מה שציפו לראות

עיון בכל הידיעות המצטברות על התנהלות הצבא הרוסי במבצע מעלה תמונה של ניהול כושל ואפילו שלומיאלי, אי-מימוש חלק מהעקרונות היסודיים של תורת המלחמה הרשמית של צבא רוסיה; והעדר מיקוד אסטרטגי (כלומר, אי-קביעה חד-משמעית של מספר מצומצם של יעדים, שהשגתם תיצור את התנאים להשגת ההישג המדיני המבוקש).

המצב הזה אולי מפריע לנו לזהות, מה מנסים הרוסים להשיג; אבל, כנראה גם מפריע להם באותה מידה.

אסייג בדבר אחד – החוקרים הוותיקים והמנוסים לא ציפו לראות גרסה חדשה של 'מלחמת בזק'. זאת משתי סיבות:

  • צבא רוסיה לא עושה דברים כאלה. השיטה שלו הרבה יותר מדורגת ושיטתית.
  • צבא אוקראינה הרבה יותר חזק, באופן יחסי לצבא רוסיה, מאשר הוצג בתקשורת. הוא קטן יותר מצבא רוסיה, אבל לא בהפרש שהוצג. יתר על כן, הוא אחד הצבאות החזקים באירופה היום.

[להרחבת המושג: 'מלחמת בזק (בליצקריג), לחצו כאן]

[בתמונה: זה לא לוחמת בזק (בליצקריג) מהסוג שהיכרנו במלחמת העולם השנייה. זה לא מה שהצבא הרוסי עושה... התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: זה לא לוחמת בזק (בליצקריג) מהסוג שהיכרנו במלחמת העולם השנייה. זה לא מה שהצבא הרוסי עושה... התמונה היא נחלת הכלל]

ועם זאת, איש מהם לא ציפה לשלומיאליות המופגנת על-ידי הצבא הרוסי במהלך הלחימה עד עכשיו

[בתמונה משמאל: כותרת הגרסה העברית של ספרו המיתולוגי של נורמן דיקסון, הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא, שראתה אור בהוצאת 'מערכות', ב- 1979. מי ציפה לפגוש שלומיאליות אצל הרוסים דווקא?]

גם כאן אוסיף סייג: על-אף שלומיאליות זו, שעלתה לו בנפגעים רבים מאד (אם כי לאו דווקא בכמות שהאוקראינים טוענים) והאטה מאד את קצב התקדמותו ביחס לסביר, הוא הצליח בינתיים להבקיע את מערכי-ההגנה האוקראיניים הקדמיים ברוב החזיתות בהן תקף ולהתקדם בכל חזית בין עשרות לבין 150 קילומטרים לעומק אוקראינה. במקומות אחדים העמידו האוקראינים מערכי הגנה חפוזים, כדי לחסום התנגדות זו; ובסופו של דבר, רק עיכבו את הרוסים עוד יום-יומיים. לעומת זאת, במקומות אחרים בלמו אותם למשך ימים רבים.

[בתמונה משמאל: כותרת הגרסה העברית של ספרו המיתולוגי של נורמן דיקסון, הפסיכולוגיה של השלומיאליות בצבא, שראתה אור בהוצאת 'מערכות', ב- 1979. מי ציפה לפגוש שלומיאליות אצל הרוסים דווקא?]

אבל, העובדה נותרת בעינה – זה לא מה שציפינו לראות – ציפינו להתנהלות הרבה יותר מקצועית. הציפייה לא נבעה מחלומות בלילה על צבא רוסיה, אלא מעיון במבצעיו הקודמים בכ-20 השנים האחרונות, מעיון בספרי התורה שלו ובמאמרים המתפרסמים בעיתונות המקצועית שלו (בצבא רוסיה יש כמה עשרות ביטאונים מקצועיים, שכל אחד מהם מוקדש לתחום ידע מסוים – רובם גלויים וחלקם מסווגים), ומעיון בתרגילים, שהוא מנהל כל שנה ומוציא מתוכם לקטי סרטונים ומאמרים בעיתונות המקצועית שלו.

אז מה קרה? הדיונים בנושא זה בין מומחים ובין כאלה שאינם מומחים מעלים מגוון אפשרויות.

[בתמונה: העובדה נותרת בעינה – זה לא מה שציפינו לראות בצבא הרוסי – ציפינו להתנהלות הרבה יותר מקצועית. התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: העובדה נותרת בעינה – זה לא מה שציפינו לראות בצבא הרוסי – ציפינו להתנהלות הרבה יותר מקצועית. התמונה היא צילום מסך]

הסבר אחד לגבי ההתנהלות הרוסית – שלומיאליות מקצועית גמורה

בתחילת המלחמה טען כותב אחד שזה המצב שם – כל הצמרת הצבאית מושחתת ויעילה מאד בפוליטיקה ארגונית ובצבירת הון עצמי על חשבון המערכת, אבל לא במקצוע הצבאי.

לכאורה, הסבר זה אינו מתיישב עם הניסיון מהעבר הקרוב. עיון בתרגילים שניהל הצבא הרוסי בשנים האחרונות מעיד על יכולות שלא יושמו בשטח. עיון בלחימה שניהלו מפקדים רוסיים בסוריה בשנים האחרונות (אמנם היו אלה מפקדים רוסים ומבצעים סורים, אבל לא סביר שאלפי המפקדים הרוסים שצברו ניסיון מבצעי בתכנון ובניהול מבצעים בסוריה פתאום איבדו את כל הידע שרכשו שם); באוקראינה עצמה ב-2014 ובגיאורגיה ב-2008. תמיד היו בעיות – אבל, שום דבר שמתקרב לחולשת התפקוד של הצבא הרוסי בשבוע וחצי האחרונים.

[בתמונה: הצבא הרוסי. שום דבר לא מתקרב לחולשת התפקוד שלו במלחמה באוקראינה... התמונה היא צילום מסך]

מצד שני לא ניתן לפסול אותו לגמרי:

[בתמונה משמאל: רמטכ"ל צבא רוסיה, ולרי גרסימוב. מה עובר עליו? התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Mil.ru. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]

1. גם אם הצמרת המדינית והביטחונית ציפו לכך שלא יהיה צורך להילחם זה לא מצדיק תוכנית 'השתלטות' (להבדיל מ-'כיבוש' מול התנגדות) שמבוססת על נסיעה מנהלתית, שנראית כאילו אמרו למפקדים הזוטרים, כל אחד בנפרד – סע כרצונך ותנפנף יפה לשלום לתושבים המקומיים כשאתה חולף ביניהם.

[בתמונה משמאל: רמטכ"ל צבא רוסיה, ולרי גרסימוב. מה עובר עליו? התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Mil.ru. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 4.0]

2. ההתקפה האווירית והטילית הפותחת של המלחמה - שאמורה הייתה להשיג עליונות אווירית - השיגה הישג חלקי בלבד ביום הראשון: האוקראינים איבדו עשרות מטוסים; ואת רוב - אם לא כל - מערך ה-מכ"מים שלהם חלק משדותיהם הוצאו משימוש חלקית, או באופן מלא.

ואז, נעצה ההתקפה האווירית הרוסית. מאז, כמעט שלא טסים מטוסי-יירוט רוסיים מעל אוקראינה; וכמעט שלא מותקפים שדות-תעופה אוקראינים, כדי להשלים ולשמר את ההישג הראשוני. מאז, ממשיכים מטוסי-קרב אוקראינים לטוס מעל לשטח. הם מנסים ליירט את מעט המטוסים הרוסיים שמשתתפים בלחימה, ותוקפים כוחות קרקע רוסיים, כמעט באין מפריע; משום שמטוסי-היירוט הרוסיים לא מנסים כמעט לחפות על הכוחות הקרקעיים. כוחות ההגנה הקרקעית, נגד-מטוסים, נוסעים ללא זיקה ברורה לכוחות הקרקע:

מה מועיל תותח-מתנייע נגד-מטוסים שטווח הירי שלו כמה קילומטרים, אם הוא לא משולב בתוך או ליד הגדוד עליו הוא אמור להגן? מה מועילים סוללות טילים נגד-מטוסים, אם הן פשוט נוסעות בעקבות הכוחות בלי להתפרס כדי לשלוט בשמיים שמעל לכוחות?

[בתמונה: איפה חיל האוויר הרוסי? ההתקפה האווירית והטילית הפותחת של המלחמה - שאמורה הייתה להשיג עליונות אווירית - השיגה הישג חלקי בלבד ביום הראשון ונעצרה. למה? התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: איפה חיל האוויר הרוסי? ההתקפה האווירית והטילית הפותחת של המלחמה - שאמורה הייתה להשיג עליונות אווירית - השיגה הישג חלקי בלבד ביום הראשון ונעצרה. למה? התמונה היא צילום מסך]

3. אופן ארגון הכוחות, ללא ציוותים חייליים, ואופן תנועתם וניצולם את מערכת הדרכים, מעידה על עבודת מטה, מרושלת עד לא קיימת, בדרגים הבכירים מטכ"ל / מפקדות ארמיה / מפקדות אוגדה. 4. ביותר מדי מקרים, כוחות לוחמים רוסיים נהגו באופן מטופש לחלוטין. אמחיש בדוגמא אחת: גדוד רגלים מוסעים על נגמ"שים נכנס לכפר אוקראיני. הם נסעו במרווחים של כ-5 עד 10 מטרים זה מזה בטור אחד, בלי לפצל את הכוח לכמה טורים שייסעו בכמה כבישים מקבילים, בלי כוח מחפה, בלי משמרות-אגף ובלי משמר-קדמי - למעט אולי כוח קטן בכניסה לכפר - בלי להוריד חיילים מה-נגמ"שים, שיסרקו את הבתים משני צדי הכביש. נסיעה מנהלתית בתוך כפר אויב. הטור נלכד בלב הכפר והושמד כמעט כולו. בצילומים רואים את טור ה-נגמ"שים עומדים בזה אחר זה, חלקם שרופים לחלוטין, חלקם פגועים, וחלקם כמעט ללא פגיעה כלל, פשוט לכודים בין כלים פגועים, בלי יכולת לסטות מהכביש כדי להמשיך או כדי לסגת. הבתים משני צדי טור ה-רק"ם פגועים מעט (בכל זאת, נגמ"ש-לחימה עמוס תחמושת שמתפוצצת גורם נזק לסביבתו), הבתים שמעבר לשורות הבתים הצמודים לכביש ללא שום סימני קרב.

המקרה הזה הוא אחד המקרים הקיצוניים, אבל נראה שהוא לא היה היחיד בה הופגנה רמת שלומיאליות מקצועית כזו והיו גם הרבה מקרים קצת פחות מטופשים, אבל לא בהרבה.

[בתמונה: הסרטונים האוקראינים מעידים על רשלנות טקטית מצד הרוסים... התמונה: צילום מסך]

[בתמונה: הסרטונים האוקראינים מעידים על שלומיאליות ורשלנות טקטית מצד הרוסים... התמונה: צילום מסך]

הסבר משכנע יותר הוא שההנהגה והפיקוד הבכיר של רוסיה זלזלו באויב

1. הסתפקות בכוח מצומצם יחסית לגודל כוחות האויב – הרוסים תמיד היו אמונים על עקרון של עדיפות מספרית מוחלטת; והנה, תקפו עם כוח שהוא גדול מהאויב רק במקצת. 2. הסתפקות בכוח מצומצם מדי, יחסית לגודל המרחב – אוקראינה היא מדינה עצומה, 603,000 קמ"ר (לשם השוואה: ישראל בתוך הקו הירוק היא קצת פחות מ-21,000 קמ"ר). גם אם הרוסים יבקשו לכבוש רק שליש ממנה, מספר הגדודים שצברו למשימה אינה מאפשרת יצירת קווי שליטה רציפים, אלא יותר רשת מלאה חורים גדולים מאד. גם האוכלוסייה של אוקראינה לא קטנה – כ-44 מיליון נפש. המהלך הרוסי, גם אם הוא מוגבל יעמיד כוחות קטנטנים רוסים מול אלפים או רבבות של אזרחים עוינים – רובם מאחורי הכוחות הלוחמים שימשיכו לנוע ליעדיהם ולפני שיירות האספקה מנסות לנוע מהעורף לכוחות הלוחמים וחזרה לעורף. 3. מכת הפתיחה החלשה על חיל-האויר האוקראיני – השגת עליונות אווירית לפחות מעל שדה הקרב אם לא מעל כל זירת המלחמה - היה עקרון חשוב. בפועל, ראינו ביצוע ברבע-כוח; וכפי שצוין לעיל, הסתפקות בנזק חלקי. רק הנחה מוטעית, שהאוקראינים לא יתעקשו להמשיך לטוס ולתקוף יכולה להסביר מהלך כזה. [בתמונה: איך חיל האוויר האוקראיני עדיין טס? התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: איך חיל האוויר האוקראיני עדיין טס? התמונה היא צילום מסך]

4. מערכה רב-זרועית – אחרי שנתן מכה חלשה מאד לזרוע האויר האוקראיני, נראה שזרועות האויר של רוסיה פרשו מהמשחק והלכו לנוח. מאות מטוסים חנו בשדות-תעופה בקרבת אוקראינה אבל בכל יום נראו רק גיחות תקיפה בודדות. 5. לחימה חד-חילית – משלוח כוחות קרקעיים ב-'חבילות' חד-חיליות, ללא שום ציוותי-כוחות רב-חיליים נוגד לחלוטין את התורה הרוסית שרואה בציוות כוחות רב-חילי פעולה אוטומטית לקראת קרב. עקרון זה אף חוזק בשנים האחרונות על-ידי הקמת גדודים רב-חיליים, הכוללים תערובת של יחידות רגלים, יחידות טנקים ויחידות אש. 6. משלוח כוחות, בחבילות קטנות, לכל עבר ללא שום ריכוזי מאמץ – אם יש עקרון שמאפיין יותר מכל את לחימת הצבא הרוסי, הרי הוא שהם תמיד מרכזים מאמץ במקומות מוגדרים כדי להשיג עליונות כמותית ששום דבר לא יכול לעצור.

לא נדרשת מקצועיות צבאיות גבוהה מאד כדי לממש את העקרונות הללו – בטח לאחר שהצבא הרוסי ביצע כמה וכמה אימונים על-פיהם (או לפחות הציג אימונים כאלה לתקשורת) וגם ביצע על-פיהם כמה מבצעים צבאים, הגם שהרבה יותר מצומצמים בגודל הכוח המופעל.

נראה שההחלטה לנהוג כך התבססה על האמונה שהכזיבה, שדי בכך שהרוסים ייסעו לתוך אוקראינה כדי שצבא אוקראינה יקרוס ואזרחי אוקראינה יקבלו בהכנעה את הנוכחות הרוסית ולכן רצוי להיות מפוזר במרחב כדי להשתלט על כמה שיותר שטח בכמה שפחות זמן עד להפסקת-האש.

[בתמונה: פראג 1968... האם הרוסים סברו שזה יגמר כמו אז, במחאה קצרה ובכמה טנקים מפויחים? בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

[בתמונה: פראג 1968... האם הרוסים סברו שזה יגמר כמו אז, במחאה קצרה ובכמה טנקים מפויחים? בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

מתעוררת מיד השאלה: מדוע חשבו כך הרוסים? מה גרם להם לטעות באופן קיצוני כל-כך לגבי הֶלֶך הרוח של הציבור באוקראינה?

האוכלוסייה של אוקראינה כוללת שיעור גדול של רוסים. במיוחד נכון הדבר במזרח אוקראינה. אמנם במלחמה ב-2014, ברחו רוסים רבים מפני הצבא האוקראיני, שכבש מחדש את המחוזות הבדלניים של מזרח אוקראינה (לטענת רוסיה אז ברחו כ-1 מיליון רוסים מאוקראינה לרוסיה; אבל לא ניתן לדעת בוודאות עד כמה מספר זה נכון). ככל שמתקדמים מזרחה, מספר הרוסים באוכלוסייה מתמעטת והרוב המוחלט הופך להיות אוקראיני. בשיחה עם יליד לוגנסק שעלה ארצה, הוא הציג את היחס שם כאוהד מאד את הרעיון של העברת השטח מאוקראינה לרוסיה – הוא ניסח זאת, שב-2014, ראו מזרח אוקראינה הרוסים את פוטין כמושיע המשחרר אותם מהכיבוש האוקראיני.

האם אוירה זו גרמה לרוסים לא להבין מה צפוי להם כשייכנסו לעומק של מזרח אוקראינה? יתכן – אבל זה לא מסביר את ההתייחסות שלהם להמשך התנועה לעומק אוקראינה, שם רוב האוכלוסייה אוקראינית.

בתמונה: מיליציה אזרחית באוקראינה. מקור התמונה: Виктор ГУСЕЙНОВ]

בתמונה: מיליציות אזרחיות לוחמות, פרו רוסיות. האם תמיכתן ברוסיה גרמה לרוסים לחוסר הבנה של הצפוי להם? מקור התמונה: Виктор ГУСЕЙНОВ. לחצו כאן]

ההסבר יכול להיות מצבו של זלנסקי כנשיא: נכון לקיץ 2021 הוא צנח בסקרי דעת הקהל מציון תמיכה של 73% לציון של 21.8% בלבד. כהונתו לוותה במגוון התנגשויות עם פקידים בכירים במערכת הממשל והכלכלה של אוקראינה, והוא דאג להחליף כמה מהם בידידיו (למשל, חבר מבית-הספר מונה לראש שרות הבטחון האוקראיני, מנהל הבנק האוקראיני הוחלף באדם שנחשב "נאמן" יותר ועוד).

יתכן שההנהגה הרוסית ניתחה מגמות אלה והסיקה שהאוקראינים מאסו בשלטון הקיים; ולכן, לא יילחמו כדי לשמר אותו. שימו לב שאחד המסרים הקבועים שמפיצים הרוסים לציבור האוקראיני הוא שהם באו להצילם משלטון מושחתאם כך, מי שערך את הניתוח כנראה לא ידע להבחין בין מריבה בתוך המשפחה לבין מריבה מבחוץ.

[בתמונה: מצבו הפנימי של זלנסקי... מי שערך את הניתוח כנראה לא ידע להבחין בין מריבה בתוך המשפחה לבין מריבה מבחוץ. התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: מצבו הפנימי של זלנסקי... מי שערך את הניתוח כנראה לא ידע להבחין בין מריבה בתוך המשפחה לבין מריבה מבחוץ. התמונה היא צילום מסך]

לגבי אי-הפעלת הכוח האווירי הרוסי הוצגו כמה הסברים אפשריים, שאינם שלומיאליות:

1. הסבר ארגוני – הכוח האווירי הרוסי מפוצל בין שתי זרועות. זרוע להגנת השמיים וזרוע לסיוע לכוחות הקרקע. הפיצול הזה משבש את התפקוד של הכוחות האוויריים. אולם, פיצול זה אינו חדש – כך בנוי הכוח האווירי הרוסי מזה עשורים רבים, ותפקד באופן סביר.

2. הסבר המחסור בחימוש מדויקאין לרוסים מספיק פצצות-מונחות וטילים; ולכן, אינם יכולים להשתתף בלחימה. זה אינו מסביר מדוע מטוסי-יירוט אינם טסים, כדי לחפש ולהשלים את השמדת הכוח האווירי האוקראיני. יתר על כן, זו טענה שמעידה על הטיה 'מערבית'. הרוסים אינם משתמשים בחימוש מדויק כמו במערב, אלא רק נגד מטרות איכות, או מטרות בעיתיות, שנראה שמחייבות זאת. רוב ההפצצות הרוסיות במלחמות, שהופעל בהן הכוח האווירי (סוריה, צ'צ'ניה, גיאורגיה) היו באמצעות פצצות פשוטות בלבד.

3. הסבר שימור הכוח למקרה של התערבות נאט"ו – הסבר זה בעיתי משתי סיבות: הראשונה, שהם יכלו לסיים את השמדת כוח האויר האוקראיני ביומיים-שלושה הראשונים, כשהיה ברור ש-נאט"ו לא מוכן עדיין לפעול, גם אם יחליט על כך; השנייה, יש לרוסיה כמה אלפי מטוסים – מול אוקראינה ריכזו רק כמה מאות. אלא אם כל אלפי המטוסים האחרים בלתי-כשירים לשימוש, לא הייתה צריכה להיות בעיה להפעיל את המאות הללו ושעדיין יישאר די כוח למקרה של התערבות נאט"ו. הסבר זה תופס יותר באשר לאי-שימוש בטילים קרקע-קרקע למיניהם.

4. הסבר קשיי התיאום בין המטוסים לבין כוחות הקרקע – בהקשר של סיוע התקפי לכוחות הקרקע, הכוחות נעים מהר ובאופן מפוזר במרחב, גם לרוסים קשה לדעת איפה הם וכאשר כוח רוצה סיוע תהליך האישורים מסורבל מאד כדי למנוע פגיעה בכוחות עמיתים ובכלל לוודא את המטרות שהטייס צריך לאתר ולתקוף. הסבר זה סביר מאד, אלא שהוא אינו מסביר, מדוע הרוסים לא משתמשים במטוסים כדי לתקוף מטרות תשתית צבאית אוקראינית בעומק – בסיסי הספקה, גשרים שמאפשרים תנועת הספקה מהעורף לחזית וכן הלאה.

[בתמונה: מה קרה לחיל האוויר הרוסי? התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: מה קרה לחיל האוויר הרוסי? התמונה היא צילום מסך]

 הסברים אפשריים להעדר סימנים של לוחמה-אלקטרונית ולוחמת-מחשבים

רוסיה חזקה מאד בשני התחומים הללו – זאת לא השערה, יש לכך סימוכין מבצעיים מהעבר, כולל בלחימה בעבר נגד אוקראינה (ב-2015 התפוצצו מחוללי חשמל בתחנת ייצור חשמל – התקלה יוחסה להתקפה באמצעות תוכנה זדונית שהשתלטה על בקרת המחוללים וגרמה להם לפעול בעוצמת יתר). ועם זאת, כמעט לא מורגשת פעילותם במלחמה הנוכחית. היו קצת התקפות על גורמים אזרחיים, אבל יותר שיבוש והטרדה מאשר חסימה ממש.

לגבי הצבא האוקראיני אין אף עדות לפגיעה משמעותית באמצעים אלה בתפקודו – זאת, לעומת דיווחים על קשיים של צבא גיאורגיה בשנת 2008 (שיבוש מערכות התקשורת באמצעות תוכנות זדוניות ושיבוש מערכות מכ"ם ותקשורת אלחוטית באמצעות חסימות אלקטרוניות).

יתכן שלגבי הצבא איננו יודעים כי הצבא האוקראיני מסתיר את בעיותיו בתחום, אבל, אם שובשה לחלוטין מערכת השליטה שלו, היו צריכים לדלוף לכך רמזים, בין היתר באי-תפקוד של כוחותיו.

[בתמונה: למה נעדרים במלחמה סימנים של לוחמה-אלקטרונית ולוחמת-מחשבים? התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: למה נעדרים במלחמה סימנים של לוחמה-אלקטרונית ולוחמת-מחשבים? התמונה היא צילום מסך]

לגבי תשתיות אזרחיות היו מי שהציעו שהרוסים לא רוצים לפגוע באוכלוסייה האזרחית; ולכן, לא תוקפים את התשתיות החיוניות לאוכלוסייה זו.

אפשרות אחרת – הניסיון המר של האוקראינים בסיבובים הקודמים אולי גרם להם להתכונן טוב יותר; והם הפתיעו את הרוסים במוכנות הגנתית בתחומים אלה. התכוננות זו יתכן שלוותה בעזרה של נאט"ו. היו שיבושים במערכת התקשורת האוקראינית, והמיליארדר האמריקני אילון מסק תרם לאוקראינה מערכות חדשות לתקשורת לוויינית, כדי לעקוף את השיבוש. אגב, לדבריו "מדינות מסוימות" (לא כולל אוקראינה) ביקשה ממנו לנצל את מעמדו, כדי לחסום לרוסיה את הגישה ללווייני תקשורת, והוא סירב; כיון, כך אמר, שהוא "תומך מוחלט בחופש הביטוי, ולא אעשה זאת אלא תחת איומי אקדח."

הסבר אפשרי נוסף מתחבר להסבר הזלזול הכללי – רוסיה לא חשבה שהיא צריכה לחשוף יכולות במסגרת מלחמה זו, כי ממילא לא יהיה בהם צורך; והיא מעדיפה לשמר אותם לאויב רציני יותר.

[בתמונה: אילון מאסק: "תומך מוחלט בחופש הביטוי, ולא אעשה זאת אלא תחת איומי אקדח." התמונה היא צילום מסך]

[בתמונה: אילון מאסק: "תומך מוחלט בחופש הביטוי, ולא אעשה זאת אלא תחת איומי אקדח." התמונה היא צילום מסך]

 ההסבר הכללי המשכנע ביותר לתפקוד הגרוע של הצבא הרוסי הוא כמובן שילוב הגורמים:

  • אמונה שהאוקראינים לא יתנגדו בעוצמה.
  • אי-רצון לפגוע באוכלוסייה האוקראינית כדי לאפשר שיווק המסר שהפלישה לא באה לפגוע בה אלא בהנהגה המושחתת שלה.
  • שלומיאליות מקצועית לפחות אצל חלק מהמפקדים, הקצינים והחיילים.

[תמונתו של פון קלאוזביץ משמאל: חלק מהבעיות הללו הן נחלת כל הצבאות במלחמה... התמונה היא נחלת הכלל]

והסבר אחד מהצד: המצב פחות גרוע ממה שנדמה לנו, אלא שהמידע שאנחנו מקבלים הוא רובו ככולו ממקורות אוקראיניים שיש להם עניין להציג את כישלונות הצבא הרוסי ולא את הצלחותיו וגם להגחיך אותו, במסגרת הניסיון לפגוע ברוח הלחימה של חיילי האויב והציבור ברוסיה.

יודגש – 'פחות גרוע' אינו אומר שהמצב טוב. אין ספק שיש בעיות קשות בתפקוד הצבא הרוסי – גם אם חלק ניכר מהמידע הוא תעמולה מכוונת, אירועים כמו הגדוד המושמד בכפר שתיארתי לעיל אינם תוצאה של ביום אוקראיני.

חלק מהבעיות הללו הן נחלת כל הצבאות במלחמה (והן גם לא חדשות – ראו דבריו של קלאוזביץ בנושא) וההבדל בין צבאות טובים/מצליחים לבין צבאות גרועים/נכשלים הוא רק בעוצמת הבעיות והיכולת והנחישות להתגבר עליהם.

[תמונתו של פון קלאוזביץ משמאל: חלק מהבעיות הללו הן נחלת כל הצבאות במלחמה... התמונה היא נחלת הכלל]

.

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

זהו מאמר פרשנות שישי של ד"ר עדו הכט על המלחמה הרוסית אוקראינית. למאמרים האחרים, לחצו כאן:

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *