אבי הראל: נדרו של יעקב

[בתמונה: חלום יעקב... המקור: freebibleimages]

בפתחה של פרשת ויצא, מופיע חלום יעקב המשולב בנדר אישי שלו. נדר זה בנוי במתכונת הספרותית הרגילה של נדרים במקרא, שהיא – תנאי, בקשה והתחייבותו של הנודר. נדר זה של יעקב מזכיר במבנהו את נדרו של יפתח בספר שופטים, ואת נדרה של חנה בספר שמואל א'...

[לקובץ המאמרים על פרשת ויצא, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

* * *

פרשת ויצא עוסקת במגוון אירועים שונים שקרו ליעקב, מרגע בריחתו מביתו. ראש וראשון לאירועים אלה הוא החלום שיעקב חולם בבית אל.

כאשר אנו קוראים את הפסוקים הרלוונטיים, אנו חשים במגמה של המספר המקראי להסביר את קדושת המקום, מן החשובים באתרי הפולחן בהר אפרים. יעקב על פי הכתוב זוכה בו להתגלות אלוהית, ובעקבות כך הוא מציב במקום מצבת אבן. בחלומו הנבואי, בית אל מתוארת כשער השמיים, סוג של חיבור בין שמיים וארץ, והחיבור הזה נעשה באמצעות סולם שמלאכי האלוהים עולים ויורדים בו[1]. ברם, ברבות השנים הגלגל מתהפך, והנביא הושע מכנה את בית אל בית און: "אִם-זֹנֶה אַתָּה יִשְׂרָאֵל, אַל-יֶאְשַׁם יְהוּדָה; וְאַל-תָּבֹאוּ הַגִּלְגָּל, וְאַל-תַּעֲלוּ בֵּית אָוֶן, וְאַל-תִּשָּׁבְעוּ, חַי-יְהוָה", "תִּקְעוּ שׁוֹפָר בַּגִּבְעָה, חֲצֹצְרָה בָּרָמָה; הָרִיעוּ בֵּית אָוֶן, אַחֲרֶיךָ בִּנְיָמִין", " לְעֶגְלוֹת בֵּית אָוֶן, יָגוּרוּ שְׁכַן שֹׁמְרוֹן:  כִּי-אָבַל עָלָיו עַמּוֹ, וּכְמָרָיו עָלָיו יָגִילוּ--עַל-כְּבוֹדוֹ, כִּי-גָלָה מִמֶּנּוּ גַּם-אוֹתוֹ לְאַשּׁוּר יוּבָל, מִנְחָה לְמֶלֶךְ יָרֵב; בָּשְׁנָה אֶפְרַיִם יִקָּח, וְיֵבוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מֵעֲצָתוֹ"[2].

[בתמונה: בית אל מתוארת כשער השמיים, סוג של חיבור בין שמיים וארץ... המקור: freebibleimages]

[בתמונה: בית אל מתוארת כשער השמיים, סוג של חיבור בין שמיים וארץ... המקור: freebibleimages]

ירמיהו מרחיק לכת מדבריו של הושע, ומשווה את בית אל לכמוש אלוהי מואב: "וּבֹשׁ מוֹאָב, מִכְּמוֹשׁ, כַּאֲשֶׁר-בֹּשׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, מִבֵּית אֵל מִבְטֶחָם"[3]. הסיבה לתוכחות אלה מצד נביאי ישראל, באה על רקע העובדה, שהיו מסורות משותפות לדתות האליליות של עמי האזור, כמו גם למסורות של אבות האומה, לגבי קדושת המקום, מסורות שטשטשו את קווי ייחוד הפולחן הישראלי בו[4]. בעקבות ביקורת זו, חז"ל זיהו את המקום שבו יעקב לן וראה את חלום הסולם, לא בבית אל, אלא בהר המוריה[5]. כך גם מפרש רש"י את צמד המילים המופיע בתיאור המקראי אודות חלום יעקב -  "ויפגע במקום -  במקום הנזכר, הוא הר המוריה, שנאמר בו – וירא את המקום מרחוק"[6].

למרות פרשנות זו של חז"ל, במגילת המקדש[7] נקבע כי המפגש בין יעקב והאל אכן היה בבית אל, במהלכו הובטח ליעקב כי באחרית הימים יבנה ה' את מקדשו שם [8].

[בתמונה משמאל: כריכת ספר היובלים: מבוא, תרגום ופירוש לכנה ורמן, שראה אור בהוצאת יד בן צבי, ב- 2015. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

ספר היובלים[9] (ראו תמונה משמאל) לא נוקב בשם המקום בית אל ואלה הם דבריו:" ובלילה האחר, בעשרים ושנים לחודש זה רצה יעקב לבנות את המקום ולהציב חומה סביבו, ולקדשו ולעשותו קדוש לעולם לו ולבניו אחריו עד עולם"[10].

[בתמונה משמאל: כריכת ספר היובלים: מבוא, תרגום ופירוש לכנה ורמן, שראה אור בהוצאת יד בן צבי, ב- 2015. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

הפרק האמור מספר היובלים, עוסק בתשלום הנדר של יעקב, דבר שהמספר המקראי שלנו לא התייחס אליו כלל ועיקר. המקור לסיפור תשלום הנדר הוא בחיבור לוי הארמי. חיבור זה, שם בפי לוי בן יעקב דברי חכמה, הלכה ודיווח אוטוביוגרפי מגוון. דפים מחיבור זה, בשפה הארמית, נמצאו בגניזה הקהירית בתחילת המאה העשרים. חלקים נוספים שלו התגלו, בשפה היוונית במנזר ביוון. ומאז זוהו גם פרגמנטים של כתב היד במערות קומראן. לאחר ששוחזר, החוקרים שמו לב כי יש דמיון בינו לבין ספר היובלים[11].

בחיבור לוי הארמי הסיפור אודות יעקב מופיע בקצרה. יעקב מבקר את יצחק אביו ולוי לבדו זוכה באותו מעמד לקבל ברכה מסבו. יעקב חוזר לבית אל, ומעשר את צאנו על פי הנדר שנדר.

[בתמונה: חיבור לוי הארמי ממערות קומראן. התמונה באדיבות רשות העתיקות]

את המעשר הוא מעניק ללוי. זה האחרון לובש בגדי כהונה ומקריב קורבנות. בספר היובלים תיאור המעשה הוא רחב בהרבה. מפאת קוצר היריעה לא נכנס להשוואה כוללת בין המקורות הללו. מה שחשוב להדגיש, כי בספר היובלים נאמר כי יהודה ולוי מגיעים לבית יצחק ושם הוא מברך אותם. לוי מקבל מסבו את הכהונה והלוויה, ואילו יהודה מקבל את המלוכה. הברכה אודות לוי מתקיימת למחרת, כאשר יעקב מפריש מעשר מצאנו, על פי הנדר שלו, ומעניק אותו ללוי. את הבהמות הטהורות לוי מקריב כקורבן עולה. זה גם החוק המקראי בעניין נדרים שאדם נודר, כדלקמן: "וְאִם-בְּהֵמָה--אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן, לַיהוָה:  כֹּל אֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ לַיהוָה, יִהְיֶה-קֹּדֶשׁ, לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ, וְלֹא-יָמִיר אֹתוֹ טוֹב בְּרָע--אוֹ-רַע בְּטוֹב; וְאִם-הָמֵר יָמִיר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה, וְהָיָה-הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה-קֹּדֶשׁ"[12], אלא שמחבר ספר היובלים קושר חוק מקראי זה בחוק נוסף, הקשור לחג הסוכות. קורבנות הנדר מוקרבים כקרבן עולה בשבעת ימי החג.

הן המספר המקראי והן המקורות היהודיים החיצוניים, מדברים על נדרו של יעקב. המשותף להם היא העובדה שיעקב הבורח מביתו לארץ נוכרייה, בגלל עשיו אחיו המבקש להורגו, נודר במצוקתו נדר לה'. נדר זה כולל את המרכיבים העיקריים המאפיינים את כלל הנדרים, שהם  - תנאי, בקשה, וההתחייבות מצד הנודר.

תנאי נדרו של יעקב עומדים בהקבלה סימטרית להתחייבותו. כאן ושם נמנים שלושה פריטים והם אשר יוצרים סימטריה מוחלטת.

התנאי: "וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר:  אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ, וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי..."[13].

ההתחייבות: "...וְהָיָה יְהוָה לִי, לֵאלֹהִים, וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ"[14].

החלום: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת"[15].

הנדר: "וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר:  אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ"[16].

לסכמה זו של הנדר, תנאי, בקשה והתחייבות הנודר, יש מקבילות בספרות אוגרית הקדומה, בעלילת כרת[17]. בה מסופר על המלך כרת שיצא למבצע צבאי כדי לקחת את חרי לאישה. באמצע מסעו הוא נכנס למקדש אשרה ונודר נדר הדומה במבנהו לנדר של יעקב[18].

[התמונה משמאל היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Peggy_Marco לאתר Pixabay]

אחרית דבר

בפתחה של פרשת ויצא, מופיע חלום יעקב המשולב בנדר אישי שלו. נדר זה בנוי במתכונת הספרותית הרגילה של נדרים במקרא, שהיא – תנאי, בקשה והתחייבותו של הנודר. נדר זה של יעקב מזכיר במבנהו את נדרו של יפתח בספר שופטים, ואת נדרה של חנה בספר שמואל א'...

בנוסף, לתבנית הנדרים המקראיים, יש מקבילות בספרות האוגרית הקדומה, ובעלילות כרת, מצוי נדר הדומה במבנהו לנדרו של יעקב. גם אצל המלך כרת יש תנאי, בקשה והתחייבותו של הנודר. עובדה זו באה ללמדנו כי המקרא הכיר את דפוס הנדר שהיה רווח במזרח הקדמון, והמספר המקראי בונה את הנדרים המקראיים באותה תבנית עתיקת יומין.

[לקובץ המאמרים על פרשת ויצא, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

[1] על חלום יעקב ראה – אבי הראל, סולם יעקב – היבטים חדשים, ייצור ידע, נובמבר 2017 ; אבי הראל, קרקע ושמיים – מבט נוסף על חלום יעקב, ייצור ידע, דצמבר 2016.

[2] הושע, פרק ד', פסוק ט"ו, פרק ה', פסוק ח', פרק י', פסוקים: ה' – ו', בהתאמה.

[3] ירמיהו, פרק מ"ח, פסוק י"ג.

[4] עולם התנ"ך, בראשית, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים:171 – 172.

[5] בבלי, חולין, דף צ"א, עמוד ב'.

[6] רש"י, על אתר, פרק כ"ח, פסוק י"א.

[7] מגילת המקדש היא המגילה הארוכה מבין מגילות ים המלח; אורכה הוא כ-8.15 מטרים. המגילה היא חיבור הלכתי, הכולל נוסח משוכתב של חלקים מן התורה. תאריך כתיבתה המאה השנייה לפני הספירה. להרחבה ראה - גאל ידיןמגילת המקדש, 3 כרכים, ירושלים, תשל"ז.

[8] מגילת המקדש, דף כ"ט, שורות – 8 – 10.

[9] ספר היובלים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את קורותיהם של אבות עם ישראל. המאה השנייה לפני הספירה.

[10] ספר היובלים, מהדורת כנה ורמון, יד בן צבי, 2015, עמוד 427, פרק ל"ב, פסוק ט"ז.

[11] J.C. Greenfield, M.E. stone and E. Eshel, The Aramaic Levi Document, Leiden, 2014, pp: 1 - 6

[12] ויקרא, פרק כ"ז, פסוקים: ט' – י'.

[13] בראשית, פרק כ"ח, פסוקים: כ' – כ"א.

[14] שם, פסוקים: כ"א – כ"ב.

[15] שם פסוק ט"ו.

[16] שם, פסוק כ'.

[17] אגדת/עלילת כֶּרֶת הוא שירה אפית קדומה, שמעורבים בה בני אדם ואלים. זהו חלק מהמיתוס האוגריתי, מתקופת הברונזה המאוחרת, שנמצא בעיר אוגרית. השוני בינה לבין העלילות האחרות, שבאגדה זו מתוארת עלילה אנושית, שבה האלים אינם מתערבים במה שנעשה בארץ.

[18]  דוד אמיר, אלים וגיבורים, הוצאת בית אוסישקין, 1987 - תשמ"ז, עמודים: 75-96.

One thought on “אבי הראל: נדרו של יעקב

  1. Pingback: פרשת ויצא באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.