תקציר: בפרשת 'וזאת הברכה', בפרק ל"ג, מצויה ברכת משה לשבטי ישראל. הברכה בנויה משלושה חלקים עיקריים, שלעיתים יש סתירה ביניהם. לכן, היו חוקרים שהטילו ספק באחידותה, ואחרו את זמן חיבורה לתקופת פילוג ממלכת ישראל ממלכת יהודה, במאה התשיעית לפני הספירה. ברם, אין הכרח להניח כך, ואכן יש חוקרים אחרים הרואים בברכת משה טקסט אחיד וקדום.

[לאוסף המאמרים על פרשת וזאת הברכה, לחצו כאן]

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת וזאת הברכה, הפרשה המסיימת את התורה, עוסקת בפרק ל"ג, בברכת משה לבני ישראל. בברכת משה אנו מוצאים שלושה חלקים עיקריים: א – פתיחה – תהילתו של ה', פסוקים: ב' – ה'. ב – הברכות לשבטים – פסוקים: ו – כ"ה. ג – סיום – תהילתו של ה' כמושיע עמו, פסוקים: כ"ו – כ"ט [1].

חלק מחוקרי המקרא בני זמננו, טענו כי הברכה איננה אחידה, והיא מורכבת למעשה משני חלקים שזמן כתיבתם שונה. הטיעון שלהם מתבסס בעיקר על התוכן. כך למשל, בפרקנו בפסוק ד נאמר:" תּוֹרָה צִוָּה-לָנוּ, מֹשֶׁה:  מוֹרָשָׁה, קְהִלַּת יַעֲקֹב", כלומר – מדובר כאן על משה כמנחיל התורה לישראל בלשון עבר, ואילו בפסוק כ"א נאמר:" וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, כִּי-שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן; וַיֵּתֵא, רָאשֵׁי עָם--צִדְקַת יְהוָה עָשָׂה, וּמִשְׁפָּטָיו עִם-יִשְׂרָאֵל" – כלומר, הפסוק מדבר בשבחו של שבט גד משום שבתחום נחלתו מצוי קברו של משה, אך לא מדבר כלל אודות הנחלת התורה לשבטי ישראל.

משום כך ומעוד סיבות נוספות, היו חוקרים שטענו כאמור, כי ברכת משה מורכבת משתי יצירות שונות. האחת – המבוא והסיום, שהן המנון לפועל ה' בהיסטוריה האנושית בכלל ובעיקר בעם ישראל, והשנייה – ברכות משה לשבטים. לפי דעה מחקרית זו, המחבר המקראי כלל בברכת משה, את המסגרת של פועל ה' עם אמרות שונות אודות שבטי ישראל. בנוסף, לפי השקפה זו, זמן חיבורה של ברכת משה מתאחר, לפחות לזמן פילוג הממלכה המאוחדת, בה נותק שבט יהודה מכלל שבטי ישראל, קרי – תקופת המלכים יואש [2] או ירבעם השני [3].

ברם, המסקנות המחקריות על שני חלקים שונים בברכת משה, ועל זמן חיבורה המאוחר, אינן הכרחיות כלל ועיקר. כאשר מתבוננים במבנה של ברכת משה, קשה להניח כי המחבר היה משאיר מעבר פתאומי בין המבוא לברכות לבין ברכות הסיום של משה. ואם בכל זאת ראה מחבר מאוחר את המעברים החדים בברכת משה, הרי יש להניח שכך קיבלה כמקשה אחת. גם התיאור הקוטבי של מצב שבטי יהודה ובית יוסף, יכול בהחלט להתאים למצבים שונים מהתקופה הקדם מלוכנית, ולא חייבים להניח כי המדובר בתקופת זמן שונות, המחייבות את איחור כתיבתה של ברכת משה. אשר על כן, ניתן לקבל את סברת המחקר המסורתית, הטוענת כי ברכת משה הינה יצירה ספרותית קדומה ואחידה.

בין ברכת משה למבוא של שירת דבורה [4] קיימים קווי דמיון מעניינים. המבוא של שירת דבורה, אף הוא הוא המנון לפועל ה' ומתאר את ההתגלות שלו לבני ישראל משעיר ומסיני:" יְהוָה, בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם, אֶרֶץ רָעָשָׁה, גַּם-שָׁמַיִם נָטָפוּ, גַּם-עָבִים, נָטְפוּ מָיִם. הָרִים נָזְלוּ, מִפְּנֵי יְהוָה: זֶה סִינַי--מִפְּנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. [5]" בפרקנו אנו מוצאים את המקבילה הבאה:" וַיֹּאמַר, יְהוָה מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ--הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן, וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ; מִימִינוֹ, אשדת (אֵשׁ דָּת) לָמוֹ. [6]" לאחר מכן עוברת שירת דבורה לסקירת שבטי ישראל, כולל דברי שבח של אותם השבטים שהתגייסו למלחמת ה', וכנגד כך, דברי גנאי לאותם שבטים שבחרו להימנע ולא ליטול חלק במלחמה זו.

השירה מסתיימת בהבעת שמחה על אובדן אויבי ישראל:" כֵּן יֹאבְדוּ כָל-אוֹיְבֶיךָ, יְהוָה, וְאֹהֲבָיו, כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ"[7], בדומה לסיום של פרקנו:" אֵין כָּאֵל, יְשֻׁרוּן:  רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ, וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים, מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם, וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם; וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב, וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד, וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב, אֶל-אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ; אַף-שָׁמָיו, יַעַרְפוּ טָל, אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ, עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה, מָגֵן עֶזְרֶךָ, וַאֲשֶׁר-חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ; וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ, וְאַתָּה עַל-בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ"[8].

יש בברכת משה קווי דמיון לברכת יעקב לבניו, לפני מותו, הכוללת את המאפיינים השונים של השבטי ישראל, בדרך של ברכה או קללה [9]. שלושת השירות הללו, מלמדות על דפוס של אמירות של דברי שבח לצד אמרות גנאי, במסגרת כלל שבטי ישראל, במסגרת של ניצחון צבאי כמו בשירת דבורה, או בשל הסתלקותם המתוכננת של יעקב ומשה.

הקשר בין שלוש השירות הללו בולט לא רק בתבניתן המשותפת, אלא גם בדמיון שנחשף בחלק מהפסוקים שנאמרו על השבטים. כך למשל הברכה ליוסף בפרקנו:" וּלְיוֹסֵף אָמַר, מְבֹרֶכֶת יְהוָה אַרְצוֹ, מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל, וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת, וּמִמֶּגֶד, תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ; וּמִמֶּגֶד, גֶּרֶשׁ יְרָחִים וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם, וּמִמֶּגֶד, אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ, וּרְצוֹן שֹׁכְנִי, סְנֶה; תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף, וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו, בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו--בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו, אַפְסֵי-אָרֶץ; וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם, וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה[10]", המכתירה את יוסף כראש וראשון לאחיו, דומה מאוד בתוכנה ובשימושי הלשון שלה לזו המופיעה בברכת יעקב:" בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן; בָּנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי-שׁוּר, וַיְמָרְרֻהוּ, וָרֹבּוּ; וַיִּשְׂטְמֻהוּ, בַּעֲלֵי חִצִּים, וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ, וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו; מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב, מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל, מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ, וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ, בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל, בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת; בִּרְכֹת שָׁדַיִם, וָרָחַם, בִּרְכֹת אָבִיךָ, גָּבְרוּ עַל-בִּרְכֹת הוֹרַי, עַד-תַּאֲוַת, גִּבְעֹת עוֹלָם; תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף, וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו"[11].

דוגמא ללשון משותפת נוספת אנו מוצאים בברכה של שבט זבולון. יעקב אומר בברכתו לשבט זה כי הוא שוכן ל"חוף ימים, ולחוף אניות"[12], ומטבע לשון זו חוזרת בשירת דבורה דווקא לגבי שבט אשר:" אָשֵׁר, יָשַׁב לְחוֹף ימים" [13]. דוגמאות אלה ואחרות יכולות ללמד על מקור ביטויים משותף על שבטי ישראל, על אחידות השירות הללו, אם כי כל אחת מהן חוברה לסיטואציה היסטורית שונה.

אחרית דבר

בפרשתנו, בפרק ל"ג, מצויה ברכת משה לשבטי ישראל. הברכה בנויה משלושה חלקים עיקריים, שלעיתים יש סתירה ביניהם. לכן, היו חוקרים שהטילו ספק באחידותה, ואחרו את זמן חיבורה לתקופת פילוג ממלכת ישראל ממלכת יהודה, במאה התשיעית לפני הספירה. ברם, אין הכרח להניח כך, ואכן יש חוקרים אחרים הרואים בברכת משה טקסט אחיד וקדום.

בברכת משה בולט השימוש העקבי במילים ובצירופי לשון דומים, ובולט גם השימוש במילים יחידאיות, שקדמותן לא מוטלת בספק, כדוגמת: התאסף, קטורה במקום קטורת, שפע, מנעל ועוד. אמנם בברכת משה סדר השבטים אינו לפי סדרם הכרונולוגי, אולם דבר זה מוסבר באופן הבא: משה סקר את השבטים מדרום לצפון - ראובן בדרום עבר הירדן המזרחי, יהודה בדרום, בנימין מצפון לו, ובכך הוא מקדים את יוסף הבכור, וממנו הוא מגיע ליתר השבטים המצויים בצפון הארץ.

[לאוסף המאמרים על פרשת וזאת הברכה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על פרשת וזאת הברכה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת וזאת הברכה באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 12/10/19.

[1] עולם התנ"ך, דברים, הוצאת דברי הימים, ת"א, 1999, עמודים:248 – 249.

[2] יוֹאָשׁ דמות מקראית, לפי הכרונולוגיה המסורתית מלך על ממלכת ישראל בשנים 800 עד 784 לפני הספירה.

[3] יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ, נודע גם כירבעם השני, דמות מקראית, מלך ישראל. לפי הכרונולוגיה המסורתית שלט על ממלכת ישראל בשנים 789 עד 784 לפני הספירה כעוצר, ובשנים 784 עד 748 לפני הספירה כמלך. הוא מלך בישראל אחרי אביו, יואש. ירבעם הוא המלך הישראלי שתקופת מלכותו הייתה הארוכה ביותר - 41 שנים.

[4] שופטים, פרק ה', פסוקים: א' – י"ב. על שירת דבורה ראה - יאירה אמית, מקרא לישראל: שופטים, ירושלים, הוצאת מאגנס, 1999.

[5] שם, פסוקים: ד' – ה'.

[6] דברים, פרק ל"ג, פסוק ב'.

[7] שופטים, פרק ה', פסוק ל"א.

[8] דברים, פרק ל"ג, פסוקים: כ"ו – כ"ט.

[9] בראשית, פרק מ"ט, פסוקים: א' – כ"ח.

[10] דברים, פרק ל"ג, פסוקים: י"ג – י"ז.

[11] בראשית, פרק מ"ט, פסוקים: כ"ב – כ"ו.

[12] שם, פסוק י"ג.

[13] שופטים, פרק ה', פסוק י"ז.