[בתמונה: ד"ר קולין האקט קאהל. התמונה היא צילום מסך]

סיפורינו מתחיל לפני 7 שנים. הימים הם ימי מבצע צוק איתן...

ד"ר קולין האקט קאהל הוא מרצה באוניברסיטת סטאנפורד. כמו רוב המעצבנים, הוא מגיע באריזה קטנה עם משקפיים עגולים. לפני שהצטרף לאוניברסיטת סטאנפורד הוא היה חלק ממשל אובמה ובתפקידו האחרון, שרת כיועץ לביטחון לאומי של סגן הנשיא דאז, ג'ו ביידן.

לתפקידו כיועץ לביטחון לאומי של סגן הנשיא ביידן הוא נכנס בחודש יולי 2014, במקביל בערך לפריצת מבצע צוק איתן עם פרישתו של אקזמפלר אחר, אחד ג'ק סליבן מי שמשמש היום כיועץ לביטחון לאומי של הנשיא ביידן.

הדואט הזה, קאהל וסאליבן אחראי על מדיניות ארה"ב בסוריה, מ- 2010 עד- 2014; ויש להם זכויות בטאבו על המוני גופות של סורים מתים ולא מעט פליטים סורים מירדן ועד גרמניה.

בשמיני ליולי 2014 פרץ מבצע צוק איתן. ב- 17 ליולי 2014 מתחיל השלב הקרקעי של מבצע צוק איתן. ב- 20 ליולי ישראל הגישה לארה"ב כמה בקשות, ביניהן בקשה למימון טילי טמיר לכיפת ברזל על סך 225 מיליון דולר. בקשה נוספת להשתמש בתחמושת אמריקאית שנמצאת בארץ (בעיקר פצמ"רים 120 מ"מ ופצצות תאורה) ובקשה נוספת לטילי הלפייר.

כל הבקשות של ישראל הוגשו לסוכנות לשיתוף פעולה בטחוני של משרד ההגנה האמריקאי; אושרו בהליך הבירוקרטי הרגיל. מזכיר ההגנה דאז, הייגל, אישר את כל הבקשות הישראליות; והאמריקאים החלו לארגן את משלוח טילי ההלפייר.

[להרחבה על ג’ק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי של ביידן, לחצו כאן]

[בתמונה: כטב"ם MQ-1 פרדטור נושא טיל הלפייר]

ב- 25 ליולי 2014, מזכיר המדינה דאז, ג'ון קרי, שולח הצעה להפסקת אש במעורבות ותיווך טורקי-קטארי. בנימין נתניהו - שדוחף להקטנה ההשפעה הטורקית-קטארית במרחב - רותח; אבל מביא את ההצעה לדיון והצבעה בקבינט. ממשלת נתניהו דחתה את ההצעה; והעבירה ביקורת על הניתוק של ג'ון קרי (ראו תמונה משמאל) מהמתרחש באזור.

[בתמונה משמאל: תופעה ושמה ג'ון קרי. התמונה היא נחלת הכלל]

ב 29 ליולי 2014, התראיין מייקל אורן השגריר לשעבר בארה"ב - המשמש כפרשן ב- CNN באותו זמן - לאחת מתוכניות החדשות בארה"ב ואמר "הדבר הכי טוב שג'ון קרי יכול לעשות הוא לא להתערב, אנחנו צרכים זמן לסיים את העבודה, אנחנו חייבים לגבות מחיר גבוה ובלתי מתפשר מהחמאס, כל דבר אחר יהיה ניצחון של החמאס" הדברים מסכמים די יפה את עמדת ממשלת נתניהו כלפי החמאס.

ב 30 ליולי 2014, פצמ"ר ישראלי פגע בבית ספר של האו"ם בג'בלייה, שבו מצאו מסתור כ- 3000 איש (בינהם לא מעט מחבלים); וממנו נורתה אש לעבר כוחות צה"ל. מאוחר יותר באותו יום, התפרסמו חדשות בארה"ב, שמשלוח של פצמ"רים 120 מ"מ ופצצות תאורה הועבר לידי ישראל באמצעות הסוכנות לשיתוף פעולה בטחוני של משרד ההגנה.

צוות הביטחון הלאומי של סגן הנשיא ביידן - המרכז את מדיניות החוץ האמריקאית - רתח על ישראל, מאז תחילת המבצע, כיוון שלדעתו, הפעילות הישראלית ייצרה משבר הומניטרי רחב היקף ברצועה; שלטענת אנשיו של סגן הנשיא, סיכנה את היציבות האזורית ואת האינטרסים האמריקאים באזור. הם הוטרדו ממה שהם ראו, כשימוש רחב ההיקף של ישראל בארטילריה במקום בנשק מונחה מדויק יותר; ומהעדר שיתוף הפעולה הישראלי עם ההצעות ההזויות משהו של מזכיר המדינה, דאז, קרי.

בכוונה מלאה להפעיל לחץ על ישראל, היועץ לביטחון לאומי של סגן הנשיא ד"ר קולין האקט קאהל ממליץ על עצירת המשלוח של טילי ההלפייר לישראל וכך אכן קורה. ארה"ב רוצה מאוד להכניס את ישראל לקוראלס.

נחזור לימינו?

בתחילת ינואר האחרון בוחר ביידן בעוזרו לשעבר קולין האקט קאהל כמועמדו לתפקיד תת מזכיר ההגנה לענייני מדיניות בפנטגון:

[לכתבה המלאה באתר STANFORD, לחצו כאן]

מינוי של קאהל חייב לעבור את אישור הסנאט בתחילה בוועדת הכוחות המזויינים ולאחריו במליאת הסנאט. בוועדת הכוחות המזויינים יש לישראל חבר טוב בשם ג'ו מנשין הסנאטור מווסט וורג'יניה שהוא במקרה גם החוליה הדמוקרטית החלשה בסנאט ומתנגד לחלק גדול ממדיניות הנשיא ביידן. מנשין עד היום טרם החליט אם יתמוך או יתנגד במועמדותו של קאהל.

[לכתבה המלאה ב'דיפנס ניוז', לחצו כאן]

ישראל מתחילה להפעיל את השפעתה על הגבעה וארגונים שונים מתחילים לנהל קמפיין נגד המינוי של קאהל לתפקיד במדינת ווסט וורג'יניה; ומזכירים את מעורבותו בצוק איתן.

ואז קורה דבר שהוא לא פחות ממדהים בעיני...

שלושה אלופים במיל': עמוס ידלין עמוס גלעד וגדי שמני מתראיינים למספר עיתונים מקומיים במדינת מערב וורג'יניה; ומביעים תמיכה במועמדותו של ד"ר קולין האקט קאהל לתפקיד:

[למאמר המלא בקליבלנד ג'וייש ניוז, לחצו כאן]

איך הם הגיעו לכדי מעורבות בהליך פוליטי פנים אמריקאי?

אני מניח שמישהו פנה אליהם והם לא התנדבו. מה האינטרס שלהם? אינני יודע; אבל להערכתי אם לא היה להם אינטרס, הם לא היו טורחים להתערב בנושא.

האלופים ידלין וגלעד הם אורחים די קבועים כפרשנים בערוצי התקשורת הישראלים ונחשבים לאנשים מקצועיים מאוד; אבל הנה מסתבר, שגם להם יש אינטרסים חובקי עולם כאלה ואחרים. זה יכול להיות אינטרס פוליטי (ידלין כבר ניסה פעם התמודדות פוליטית); וזה גם יכול להיות אינטרס אחר.