גרשון הכהן: מכת בכורות – מתי מקדשת המטרה את האמצעים?

[התמונה למעלה היא נחלת הכלל; והועלתה על ידי Frank Zimmerman לאתר flickr]

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [בחזרה לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות'] [לאוסף המאמרים על ההיבטים השונים של מטרה, לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏.

בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

*  *  *

בפודקאסט: "קולות של רוח", המחבר את עולמות הרוח עם אתגרי החיים והחברה בישראל, דן ליאור טל שדה בסוגיה המרתקת, מתי המטרה מקדשת את האמצעים:

  • "בעזרת מכת בכורות האכזרית, מכניע אלוהים את פרעה ומביא לשחרור בני ישראל.
  • באמצעות פצצות אטום הסתיימה מלחמת העולם השנייה;
  • הסיכולים הממוקדים שנועדו להילחם בטרור גבו את חייהם של חפים מפשע.
  • רמיסה של זכויות אזרח סייעה להילחם בהתפשטות הקורונה.

כמעט בכל מצווה של קבלת החלטה עולה הסוגיה הקשה: מתי מקדשת המטרה הטובה את האמצעים הפסולים? במקורות היהדות קיימים דיונים נרחבים בשאלה זו."

[לפודקאסט "מכת בכורות", לחצו כאן] [לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

[התמונה מתוך שער הפודקאסט: מכת בכורות. אנו מאמינים שאנו עושים בה שימוש הוגן]

אז, איך אפשר להצדיק את מכת בכורות? מתי מטרה נעלה מקדשת את האמצעים?

בניגוד לאנשים מודרניים תבוניים המבקשים לשאלה הזו קריטריון, אני מסביר מדוע אין קריטריון; ובדיוק זו הסיבה, שבגללה מבקשים מנהיג בעל היכולת לפרוץ גדר.

התשובה על פניה היא שעקרונית, מההיבט התאורטי, המטרה אף פעם לא מקדשת אמצעים; והאמצעים אף פעם לא מתקדשים. אדם נאור ומודרני שמאמין בתבונה - וכזה הוא גם האדם התלמודי - מבקש כללים ועקרונות, ומחפש תמיד לנסח קריטריונים. הוא מעדיף לא להיכנס לפעולה בסוגיה שאין לו לגביה קריטריון לשיפוט ולהבחנה, בין אסור למותר. הוא קורא לזה ״מדרון חלקלק״ וממליץ לא להגיע אליו.

כך למשל, קבע פרופסור ישעיהו ליבוביץ׳ (ראו תמונה משמאל) קטגורית איסור מוחלט על הפלה מלאכותית גם במקרים של אבחון ברור של נכות קשה לעובר, בטענה שאין קריטריון, היכן עובר הקו בין פעולה בת הצדקה לפעולה מרושעת. המדרון החלקלק מתחיל במה שלכאורה מוצדק ובהעדר גבול עם קריטריון חד ומוגדר, מתדרדר אל מקומות רעים, כמו הפלה בגלל העדפת בן על בת וכדומה.

כאן מתגלה ההבדל הגדול בין האיש התבוני - שתלוי תמיד בקריטריונים רציונליים אוניברסליים - לבין האיש הפועל על פי תורת הקבלה, מתוך הבנה שלהחלטות החשובות בחיי אדם אין קריטריון מוחלט. בדיוק במקום הזה נדרש כוח ההנהגה לפרוץ גדר.

[מקור תמונתו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ משמאל, באדיבות האוניברסיטה העברית]

מה שאומר הרב אלשיך על רות המואביה בפירושו למגילת רות: ״הלילה בו נכנסה רות לגורן של בעז מלמד שאין לך דבר שבקדושה שמביא תועלת שאין בו יסוד של חטא״.

אם היית שואל את ר׳ חיים מבריסק מי הירשה לה להכנס לבדה בלילה לגורן היה עונה שזה בוודאי אסור ואין מקום להתיר. איש תורת הקבלה יגיד ״כן זה אסור אבל הכרחי וזה מביא גילויו של משיח״. הטענה הקבלית - שהיא העמדה העקבית שלי - עוד בטרם הבנתי משהו בהגיון תורת הקבלה אומרת שהנהגת המציאות האנושית במצבי שגרה רגילים, אכן זקוקה למסילת החוק וההלכה.

.

[התמונה למעלה היא נחלת הכלל; והועלתה על ידי Frank Zimmerman לאתר flickr]

הניווט השגרתי על המסילה הוא עבודת הפקידים כמו נהג קטר ואין בה גילוי של מנהיגות. המנהיגות נדרשת במקום בו נגמרת המסילה או במקום בו מתברר הכורח לפרוץ לדרך אחרת מחוץ למסילה; וגילויה הגדול של מנהיגות הוא בפעולה על פי שיפוט אישי בהקשר שהוא תמיד חד פעמי ללא הכוונת קריטריון מוסכם.

[התמונה משמאל היא נחלת הכלל; והועלתה על ידי Frank Zimmerman לאתר flickr]

זו תשובתי לשאלת המטרה והאמצעים, האמצעים מוצדקים גם כשהם פורצי כל מוסכמה מוסרית מקובלת בהתייחסות להקשר שהוא תמיד חד פעמי ואין דרך לבקש הצדקה על בסיס קריטריון אוניברסלי מוסכם מראש.

זה הביטוי של ההתהלכות לפני ה׳ על פי הציווי לאברהם: ״אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים״. להתהלכות בארצות החיים כפי שמשתמע מהפועל ״להתהלך״ יש מאפיין אקטיבי של הליכה בניווט מחוץ למסילה. כאן מתגלה גדולת האדם, המשתדל גם במקום שאין בו הכוונת חוק והלכה להתהלך בתמימות לפני ה׳ בתודעת חד פעמיותו של המבחן המעשי בו עליו לפעול גם בניגוד למקובלות ולקריטריונים המוסכמים.

במילים פשוטות: מבחנו של מנהיג מתחיל במוכנותו לפעול בנאמנות לריבונו של עולם במרחבי המדרון החלקלק. מי שמגדר את המדרונות החלקלקים ומונע כניסה אליהם מונע מראש התנהלות מנהיגותית פורצת גדר ובכך מונע גאולה ומשיח.

בקיצור, לשאלות הגדולות בחיי האנושות אין קריטריון. האיש התבוני עומד מול מצבים כאלה בחוסר אונים. המנהיג המתהלך - הוא המנהיג למצבי חירום שמחייבים תודעת חד פעמיות שמעבר לכל המוסכמות.

[התמונה למעלה היא נחלת הכלל; והועלתה על ידי Frank Zimmerman לאתר flickr]

במקום הזה - למול ההבחנה בין שגרה לחירום - מתפצלות הדרכים בין האדם התבוני המודרני לבין האדם המתהלך במומנטום מתמיד של הסתגלות.

  • האדם המודרני מבקש לנהל גם את החירום באמות מידה של מסילות השגרה; מבקש להסדיר בשגרה את הקריטריונים לפעולה בחירום. הוא נתלה במסילות השגרה ורואה בהם את מצב היסוד לקיומו.
  • האדם המתהלך מבין שהשגרה היא אירוע שביר וארעי ואין בכל מה שמתרחש בה כל יסוד שמאפשר לקבוע אמות מידה למצב החירום. הוא רואה במצב החירום את מצב היסוד לקיומו כאשר השגרה נתפסת כמצב רגיעה ארעי בין תקופות חירום.

לכן, לאיש המודרני יש בעיה עם מכת בכורות, הוא שופט אותה באמות מידה של תודעת השגרה. לאיש המתהלך אין עם מכת בכורות כל בעיה, הוא חי בתודעת חירום והכל נתפט תמיד בהקשר החד פעמי של התרחשויות חירום.

כאן המשמעות המעשית של אמירת חז״ל: ״אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו״, אין דרך להפעיל שיפוט בשאלה מוסרית בעיקר במצבי חירום, שלא דרך ההקשר בנסיבותיו החד פעמיות. ככה אני מבין גם את מה שמביא רש״י בשם חז״ל על המילים האחרונות בתורה: ״ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל״. ומפרש שם רש״י ״מה עשה לעיני כל ישראל שנשאו ליבו לשבור את הלוחות לעיניהם; והסכימה דעת הקב״ה לדעתו, שנאמר ׳אשר שיברת׳ יישר כוחך ששיברת״. משה היה שליח האל להביא לבני ישראל את הלוחות מעשה ידי האלוהים. איך היה יכול להרשות לעצמו לשבור את הלוחות מעשה האל? מי הירשה לו? על פי איזה קריטריון פעל? זה הענין הגדול בכוח הרגע בהבנת משה את הרגע האחד והיחיד שאין לו תקדים ואין לו קריטריון ורק הוא המחליט והצטרפה שכינה לדעתו.

[התמונה למעלה היא נחלת הכלל; והועלתה על ידי Frank Zimmerman לאתר flickr]

דיון זה בשאלת הקריטריונים לקבלת החלטות של מנהיג במצב חירום תקדימי, משיק כמובן לדיון במשמעותה של ריבונות.

  • בגישה ליברלית - ללא תודעת יראת אלוהים המחייבת גם ריבון בשעת חירום - אין לריבון סמכות לפעולה מעל לחוק.
  • בגישה האחרת - אליה אני מבקש להתחבר - כל מהותו של ריבון מגולמת בסמכותו לפעולה במיוחד במצבי חירום, מעל ומעבר לחוק.

פרופסור קרמניצר, וכל כהני הדמוקרטיה הליברלית, אינם יכולים להכיל עמדה כזו. בפרשת ווטרגייט בארה״ב, הנשיא ניקסון הצדיק התנהלותו באמירה, שהנשיא הוא מעל לחוק. מבחינה לוגית יש בכך מידה רבה של הגיון, שהרי אם אין לנשיא בהחלטותיו אפשרות לפעולה אלא על בסיס מסילת החוק, מה ההבדל המהותי בין פקיד ממונה ובין הנשיא?

כך גם בעולם ההלכה, בשאלה מהי דעת תורה בסוגיות החיים? אם אין לפוסק ההלכה אלא מכניזם של תלמוד ושולחן ערוך ותקדימי שו״ת, גם ידען טכני ואפילו מחשב יכול לברר פסק הלכה, אלא שרב מרא דאתרא נידרש לסמכותו ״יורה יורה״, במיוחד במקום בו יכול לפסוק גם בניגוד גמור לכל מה שנראה על פניו כדעת תורה באמירה: ״עת לעשות לה׳ הפרו תורתית״, זה גילום הממד הריבוני של פוסק הלכה שקובע באופן תלוי הקשר הסיבתי את דעת התורה.

ובחזרה לשאלת המוצא: במקום בו הכל ניתן לבירור על בסיס קריטריונים מוכרים ומקובלים; אין צורך, לא במנהיג לא בשופט, לא ברב ולא בריבון.

[התמונה היא צילום מסך. הכרזה: 'ייצור ידע']

[לסדרת מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [בחזרה לריכוז המאמרים: 'הכל על מנהיגות'] [לאוסף המאמרים על ההיבטים השונים של מטרה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

4 thoughts on “גרשון הכהן: מכת בכורות – מתי מקדשת המטרה את האמצעים?

  1. Pingback: הכל על ההיבטים השונים של מטרה באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  2. Pingback: פנחס יחזקאלי: עשר כרזות על ניהול ומורכבות - אוסף רביעי - ייצור ידע

  3. שלום,

    הכותב מתעלם מנקודה חשובה לדעתי.
    מכת בכורות הייתה מעשה אלוהי.
    פצצת האטום שסיימה את מלחמת העולם השנייה הייתה מעשה בידי אדם.

    כל טוב וחג שמח

  4. Pingback: מאמרי פסח ויציאת מצרים ב'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.