[בתמונה: "נעשה ונשמע"... ציורי תנ"ך/ משה ושבעים מזקני ישראל/ ציירה: אהובה קליין (c)]

[לקובץ המאמרים על 'פרשת משפטים', לחצו כאן]

עודכן ב- 8 בפברואר 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת משפטים בספר שמות, מצוי ספר הברית, הנחשב לחוקה הישראלית העתיקה ביותר: "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע"[1].בחוקה זו, פרקים כ"א – כ"ג בפרשתנו, ניתן להבחין בשלושה חלקים עיקריים: חוקים אזרחיים, חוקים חברתיים וחוקי עבודת האל. קובץ החוקים האזרחיים דומה בתוכנו לחוקים המסופוטמיים, לחוקי חמורבי ולחוקי ממלכת חת[2].

דיני עבדים, דיני פגיעה וחבלה, דיני שומרים ועוד, תואמים את הניסוח הקיים בספרות החיצונית למקרא. חוקים אזרחיים אלה, התופסים את רובו של ספר הברית בפרשתנו, הולכים ונעלמים בחוקות מאוחרות היות והמחוקק המקראי איננו מעוניין להבליט אותם. בחוקות מאוחרות אלה מובלטים בעיקר היבטים בעבודת האל ובענייני מוסר חברתי, מה גם שבדיני ממונות ונזיקין, נתנו בידם של השופטים וזקני העיר ששמרו היטב על המורשת המשפטית, ולכן לא היה צורך לפרסמם בחוקות המאוחרות.

[בתמונה: ספר הברית בפרשת משפטים... מקור התמונה: Photo by Wendy van Zyl from Pexels]

מבין חוקות המקרא מגלה חוקת ספר דברים תלות ראויה לציון בספר הברית בפרשתנו. מקוצר היריעה לא נוכל לערוך השוואה מקיפה בכדי להראות זאת, ואנו נסתפק בדברנו הבאים במספר דוגמאות מרכזיות. בחוק העבד בספר דברים ניתן לגלות תלות סגנונית בספר שמות כדלקמן: "שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם... ואם אמור... אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני, לא אצא חופשי...ורצע...במרצע ועבדו לעולם" – "ועבדך שש שנים ובשנה השביעית תשלחנו לחופשי מעמך... והיה כי יאמר... לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך... ולקחת את המרצע...והיה לך עבד עולם"[3].

מנגד - החלק הדן בזכויותיו של העבד או האמה הושמט לגמרי בספר דברים שכן בספר דברים העבד או האמה אינם נתפסים כרכושו של האדון אלא כשכירים המוכרים את כוח עבודתם, לפיכך ענייניהם האישיים אינם נזכרים.  בספר דברים מחייב המחוקק המקראי להעניק לעבד או לאמה מענק שחרור מכובד, דבר שאינו מוזכר כלל בספר הברית בפרשתנו.

דוגמא נוספת היא החוק על גניבת אדם. בספר הברית בשמות נאמר כי:" וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ, מוֹת יוּמָת"[4], נוסח שחוזר על עצמו בספר דברים, אלא שהניסוח בספר דברים עבר שינוי או עיבוד לאומי, ונוספת בו הנוסחה של בערת הרע מקרבך האופיינית לספר זה:" כִּי-יִמָּצֵא אִישׁ, גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהִתְעַמֶּר-בּוֹ, וּמְכָרוֹ--וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ"[5].

דין המכשפה[6] עבר הרחבה והתפתחות בספר דברים:" מְכַשֵּׁפָה, לֹא תְחַיֶּה", " לֹא-יִמָּצֵא בְךָ, מַעֲבִיר בְּנוֹ-וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף.  וְחֹבֵר, חָבֶר; וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל-הַמֵּתִים.  כִּי-תוֹעֲבַת יְהוָה, כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה; וּבִגְלַל, הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ"[7].

[בתמונה: דין מכשפה... מקור התמונה: Photo by JJ Jordan from Pexels]

גם האזהרה נגד הונאת הגר ועינוי היתום והאלמנה. בחוקת דברים אין די רק באזהרה בנידון, ולכן באה המצווה לאהוב את הגר ולתמוך בכל הזדמנות בחוליות החלשות של החברה – היתום והאלמנה, כדלקמן" וְגֵר לֹא-תוֹנֶה, וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ:  כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.  כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם, לֹא תְעַנּוּן.  אִם-עַנֵּה תְעַנֶּה, אֹתוֹ--כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ" , " וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר:  כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"[8]. כאמור, מצויים חוקים שווים  רבים נוספים בין החוקה של ספר שמות ושל ספר דברים, אולם הדבר דורש התייחסות מיוחדת שאין זה מקומה.

נחזור לחוקה ולברית. החוק הישראלי המנוסח בה מנוסח בעיקר כצו ברית, והמעמד שבו הוא ניתן, למרגלות הר סיני תואר אף הוא כמעמד של ברית:" וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל-יְהוָה, וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ; וְהָעָם, לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ.  וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה, וְאֵת, כָּל-הַמִּשְׁפָּטִים; וַיַּעַן כָּל-הָעָם קוֹל אֶחָד, וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה, נַעֲשֶׂה, וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה, וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר; וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה, לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.  וַיִּשְׁלַח, אֶת-נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ, עֹלֹת; וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים, לַיהוָה--פָּרִים.  וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם, וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת; וַחֲצִי הַדָּם, זָרַק עַל-הַמִּזְבֵּחַ.  וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.  וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַדָּם, וַיִּזְרֹק עַל-הָעָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה דַם-הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִמָּכֶם, עַל כָּל-הַדְּבָרִים, הָאֵלֶּה"[9].

מסגרת הדברים זו, קיבלה במרוצת הזמן מסגרת של חוזה, שידועה גם מהספרות החיתית. חוזה זה, המשתקף בעיקר בספר דברים, מחולק למספר חלקים מרכזיים ובהם – מבוא היסטורי, החוקים, ברכה וקללה, מעמד הברית, הקראת הברית ועוד.

גם חוקת חמורבי[10] בנויה בדרך דומה – מבוא היסטורי של המלך, החוקים, ברכה וקללה, וחקיקת החוקים על אסטילה[11] שהוצבה לפני האל.

[בתמונה משמאל: חוקי חמורבי. התמונה היא נחלת הכלל]

החוקה בספר שמות, בדומה לחוקות מהמזרח הקדום כתובה בניסוח קאזואיסטי, כלומר מנוסחת בצורת תנאי, כי או אם. ספר הברית משמר צורה ספרותית זו, בהיותו כאמור החוקה העתיקה ביותר במקרא, בדומה לחוקים המסופוטמיים. בחוקות מאוחרות יותר במקרא, חל בהן ערבוב של סוגים, יש שהן פותחות בנוסח קאזואיסטי אבל הן עוברות באמצע לנוסח אפודיקטי[12], ואין כל אפשרות בחוקות מאוחרות אלה להפריד בין הנוסחים.

אחרית דבר

בפרשת משפטים מוזכר ספר הברית, שהיא לדעת חוקרים רבים החוקה העתיקה במקרא. חוקה זו עוסקת בחוקים אזרחיים, חוקים חברתיים וחוקים הקשורים לעבודת האל. החוקים האזרחיים בספר הברית, שהם עיקרה, דומים בתוכנם לחוקות האזרחיות של מסופוטמיה, חת וחוקי חמורבי.  מבין החוקות המקראיות האחרות, חוקת ספר דברים קשורה קשר הדוק לספר הברית בשמות, למרות שיש ביניהם הבדלים כאלה ואחרים.

החוקה של ספר הברית כתובה בנוסח קאזואיסטי, כלומר מנוסחת בצורת תנאי כי או אם. החוקות המאוחרות יותר במקרא, מנוסחות בערבוב של סגנונות, וניתן למצוא מצווה שפותחת בנוסח קאזואיסטי ובהמשכה היא עוברת לנוסח אפודיקטי, שהוא נוסח שאין עליו עוררין. דוגמא לחוקים הכתובים בנוסח אפודיקטי הן עשרת הדברות שמנוסחות באופן אבסולוטי ולא בנוסח של תנאי.

[לקובץ המאמרים על 'פרשת משפטים', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'פרשת משפטים'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת משפטים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 1/2/19.

[1] שמות, פרק כ"ד, פסוק ז'.

[2] עולם התנ"ך, שמות, דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמודים:124 – 129.

[3] שמות, פרק כ"א, פסוקים: ב', ה', ו'; דברים, פרק ט"ו, פסוקים: י"ב, ט"ז, י"ז בהתאמה.

[4] שמות, פרק כ"א, פסוק ט"ז.

[5] דברים, פרק כ"ד, פסוק ז'.

[6] ראה הרחבה נוספת – אבי הראל, מכשפה לא תחיה? ייצור ידע, פברואר 2020.

[7] שמות, פרק כ"ב, פסוק י"ז, דברים, פרק י"ח, פסוקים: י' – י"ב, בהתאמה.

[8] שם, פסוקים: כ' – כ"א, דברים, פרק י', פסוק י"ט, בהתאמה.

[9] שמות, פרק כ"ד, פסוקים: ב' – ח'.

[10] חוקי חַמוּרָבִּי הם קודקס החוקים הנודע והמקיף בחוקי המזרח הקדום, והראשון שנתגלה בעת החדשה. הקובץ חובר ונחקק על אסטילה בשנת שלטונו האחרונה של חמורבי מלך בבל, השליט השישי בשושלת הבבלית הראשונה, במאה השמונה עשרה לפנה"ס.

[11] אסטילה, וברבים אסטילות, הן אבני זיכרון, מצבות, עליהן נחרטו מפעליו, מסעות המלחמה וניצחונותיו של מלך.

[12] חוק אפודיקטי (מיוונית: αποδεικτικος, מוחלט), הוא חוק שאין עליו עוררין. החוק נקרא כך, כיוון שהוא מנוסח בצורה אבסולוטית, כמו הניסוח של עשרת הדיברות שמצויים בספר שמות, וכן רבים מחוקי התורה.