סוזי בן ברוך: לרגל יום האמנה הבינלאומית לזכויות הילד

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Bessi לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים על התעללות בילדים, לחצו כאן]

ד"ר סוזי בן ברוך שרתה במשטרת ישראל 35 שנים בתפקידי חקירות ומודיעין, קהילה ומשמר אזרחי ועבריינות נוער. שימשה כקצינת נוער ארצית במשטרת ישראל. מרצה בנושאי משטרה וחברה. מאחריה כארבעים שנות ניסיון בעבודה עם נוער. בכתיבתה היא מסתייעת בניסיונה הרב בשטח, כמובילה וכשותפה לשינויים הרבים שנעשו בתקופת שירותה.

*  *  *

להבדיל מתקופת ימי הביניים והמהפיכה התעשייתית - בה לא הודגש ההבדל בין עולם הילדים לעולם המבוגרים, תקופה בה ילדות התלבשו בדומה לאימותיהן וילדים עבדו ושיחקו בחברת מבוגרים - הרי, המאה ה-19 (התקופות המודרניות - 1914 ואילך) הביאה עימה שינויים משמעותיים.

המאה ה-19 הביאה עימה תעשיות מבוססות תרבות נוער, תרבות הכוללת אופנה, מוזיקה, בידור, השכלה ורפואה, הייחודיים לבני נוער.

עם האצת הקידמה והחשיפה לעולם הגדול באמצעות המסך הקטן, חשיפה לצד הגלובליזציה - שהפכה את העולם לכפר אחד קטן - חלה תמורה מהותית בחיי ילדים ונוער (ובכלל) . נראה שנכון חזה אלוין טופלר בספרו "הלם העתיד" (1970) בציינו ש: "מה שמאפיין את האדם הצעיר זו – בחירת יתר.  זה מכניס חלק מהנוער למצבים של חרדה, אי וודאות, בשל ה"יתר" שהוא הולך להתמודד עימו"[1].

[להרחבת המושג: 'אי ודאות', לחצו כאן]

[הלם העתיד: ספרו של אלווין טופלר מ- 1970, שהפך את המושג אַד-הוֹקְרַטְיָה למפורסם]

ואכן, תחת כותרת השוויון, האצת הקידמה וזכות ההשתתפות והבעת הדיעה, נוצרה חשיפה מואצת של תרבות חדשה. המדיה חושפת בפני הילדים עולמות שהוסתרו מהם בכוונה לשמור עליהם מפני פגעי הזמן, חשיפה אשר מאלצת את המחוקק להזדרז בחקיקת חוקים חדשים שימנעו את היפגעותם של הקטינים.

התייחסות האמנה לנוער עובר חוק

מראשית הקמתה, נוטה מדינת ישראל לראות בקטין-עבריין תוצאה של נסיבות; שאם ניתן יהיה לשנותן בהצלחה, אזי, ייפתח בפניו חלון הזדמנויות שישיבו למעגל החיים הנורמטיבי. המדינה רואה בכישלונו של נער את כישלונה של המדינה[2]. לכן, על מוסדות המדינה לדאוג לחינוכו, להכוונתו  ולליוויו  של הקטין. מניעת כניסתו ל"רשימת העבריינים", תועיל לחברה, אשר תרוויח  אזרח שלא יהווה נטל עתידי עליה.

דפוס חשיבה זה הינו תולדה של תפיסות וגישות שונות שהלכו ותכפו עם השנים. תפיסות שהשפיעו על מרבית המדינות בעולם המערבי ועל מדינת ישראל בד בבד עם ה"תגלית" ההולכת ומתפתחת שילד הוא אדם, אמנם קטן אך  בעל  זכויות[3] !!!  אי לכך, שמה לה מדינת ישראל את הקטינים כיעד חינוכי-חברתי-טיפולי-חקיקתי(בן ברוך, 2009). ברוח זו, נקבעה מדיניות ונחקקו חוקים, הבאים להגן על קטינים המעורבים בפשיעה, על מנת למנוע את תיוגם והפיכתם לעבריינים חסרי גבולות ותקווה.

[להרחבה בנושא: תבניות/דפוסים חוזרים, לחצו כאן]

[הכרזה באדיבות אתר Rights of the Child]

חוקי הנוער במדינות נאורות ובישראל מלמדים על יחס דו-משמעי של הממסד כלפי עבריינים קטינים: יחס הנע בין גישה שוויונית (ההולכת ומתרחבת) לגישה פטרנליסטית כלפי קטינים. האמנה לזכויות הילד (Convention on the Rights of the Child - CROC) - שנכנסה לתוקף ב-1989 ואושררה על-ידי מרבית מדינות העולם, כולל ישראל (1991) - בשרה הגעתה של תקופה חדשה. תקופה בה חוברים גורמים רבים להגנה על קטינים; תקופה המשפיעה גם על החלטות בתי המשפט בישראל:

בפס"ד 2266/93 פלוני, קטין נ' פלוני[4] ביהמ"ש מציין: "הפרת חובה מחובותיו של הורה כלפי המדינה, אלא משום הפרת החובה כלפי ילדו; המדינה מתערבת כשהיא נחלצת להגן על הילד  (237 א-ב). כוחה של המדינה להתערב נעוץ בחובתה כ-PARENTS PATRIAE להגן על אלו מאזרחיה שאינם מסוגלים להגן על עצמם (237 ב).  

השופט מאיר שמגר (ראו תמונה משמאל) מוסיף בפס"ד זה את ס' 14 לאמנה לזכויות הילד: "המדינות החברות יכבדו את זכות הילד לחופש מחשבה, מצפון ודת". האמנה רואה בילד כבעל זכויות מתוקף היותו אדם. אין הילד "רכוש" הוריו, היכולים לעשות בו כרצונם, אלא אדם (אמנם קטן אך) בעל זכויות.

[תמונתו של השופט מאיר שמגר משמאל, נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Jonathan Klinger. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.0]

למעשה, לראשונה מופץ מסמך משפטי, המקובל על מרבית המדינות בעולם; מסמך המבטיח זכויות אזרחיות כאלה שלא הוכרו בעבר, כגון: חופש הביטוי והזכות לפרטיות. החוקים והאמנה מתייחסים לגיל הקטינות כערך מושגי בסיסי:

בסעיף 40 (א) לאמנת זכויות הילד באו"ם, צויין שעל כל מדינה לקבוע גיל מינימום לאחריות פלילית; אך לא צוין גיל מומלץ. כל מדינה קבעה לבדה גיל להחלת האחריות הפלילית ודרכי טיפול שונות להתמודדות.

גיל- הכוונה לגיל כרונולוגי, שנקבע על ידי המחוקק כמעין נקודת ציון, חומת הפרדה בין קטין לבגיר ללא התחשבות ברמתו השכלית, בבריאותו, ברצונו או ברצון האחראים עליו.

לציין שגיל יכול להוות תנאי חובה (אחריות פלילית); או תנאי לזכויות מסוימות (הגנה מפני התעללות  גופנית  ועבירות מין). לעומת זאת, קטינות[5]  נקבעת על פי חוקים היוצרים את סטטוס הקטינות בהתאם למדיניות המשפטית, המתחשבת בנסיבות ובצרכים חברתיים משתנים  ולוקחת בחשבון  שקטינות משפטית לא תמיד תחפוף את  הקטינות הטבעית (בן ברוך, 2011).

[התמונה המקורית: אתר האומות המאוחדות]

מושגים בסיסיים אלה (גיל קטינות, גיל אחריות פלילית) מושפעים מתפיסות ומגישות חברתיות, המשתנות בכפוף לרוח הזמן והתקופה של כל מדינה. שינויי הגדרות מייצרים שותפים שונים, המשתנים על פי ההגדרה החדשה.

כיום, ברור לנו ש: "על מנת לשקם ילד אחד, דרוש כל הכפר כולו...". (משפט סיני); מה שמסביר,לאחרונה, את החבירה של גורמים רבים להצלת כל ילד, באשר הוא. זהו תנאי בסיסי,אשר קשה לקיים בימים אלה בעקבות הקורונה; ועלול להותיר ילדים רבים במצוקה מחוץ לטווח הדיווח המקובל ממערכות החינוך. הוא מחייב את בני המשפחה, את השכנים ואחרים לשים עין מעמיקה יותר להצלת ילדים אלה; כי אם אין אנו להם, אין להם...

במלאות 31 שנה  לקיומה המבורך של אמנת זכויות הילד, אנו נתקלים בקושי לקיימה, בשל  קשיי התנאים שמתווה לנו הקורנה  ואנחנו נדרשים לפקוח עין . כי עת זו קשה להם, לילדים, במיוחד...

[לאוסף המאמרים על התעללות בילדים, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על הקורונה והשלכותיה באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן]

הערות, מקורות והעשרה

[1] הספר צפה פני העתיד בהציגו תובנה מהפכנית לזמנה. מציין שהעתיד צופן בחובו שינויים רבים ומהירים שאנשים רבים מתקשים ויתקשו להתמודד איתם. יותר מידי שינויים בפרק זמן קצר מידי. החברה התעשייתית תעבור מהפכה ותהפוך לחברה סופר תעשייתית והשינוי הזה יהלום באנשים. השינויים יהיו טכנולוגיים וחברתיים ויגרמו לאנשים רבים להימצא במתח נפשי ובלבול. אלווין טופלר התייחס גם לעודף האינפורמציה שהיא חלק מהלם העתיד.

 [2] הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק (1632-1704; ראו תמונה משמאל) במאמרו "כמה הרהורים על החינוך" (1693) התווה את הרקע הפסיכולוגי והקוגנטיבי  של הכרת המדינה בחובתה ואחריותה לחינוך ילדיה ובראיית חובה זו בסדר עדיפות לאומי. ג'ון טען שהילד נולד "טאבולאראסה" – (לוח חלק) וכל שייכתב בו, עם השנים, הינו פרי עמלם של הוריו, מוריו והממשלה. לטענתו, "כשלונו של ילד הוא כשלונה של המדינה".

[תמונתו של ג'ון לוק משמאל, הועלתה ע"י גודפרי קנלר לויקיפדיה, והיא נחלת הכלל]

[3] (עליון) ערעור אזרחי מס' 2266/93 פלוני, קטין נ' פלוני, 22/02/1995

[4]  שם.

[5] בישראל -גיל הקטינות הינו 18. (הגיל הועלה מגיל 16 ל-18 בשנים:1976-1978 ,בהדרגה).

2 thoughts on “סוזי בן ברוך: לרגל יום האמנה הבינלאומית לזכויות הילד

  1. Pingback: סוזי בן ברוך: אחריות פלילית, והתייחסות מערכת המשפט לקטינים עוברי חוק - ייצור ידע

  2. Pingback: התעללות בילדים באתר ייצור ידע - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.