אלי בר און: במלחמה אנחנו נהיה לבד!

[בתמונה: במלחמה אנחנו לבד. התמונה מתוך התקשורת האיראנית]

[לאוסף המאמרים בנושא המערכה שבין המלחמות (מב"ם), לחצו כאן]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים

*  *  *

העקרונות החשובים של תורת הביטחון הלאומי:

מדוע אנחנו חייבים כעת ובדחיפות לחזק את צבא היבשה; וזאת, אם נדרש גם ע"ח תקציב הרכש של חיל האוויר?

כשיגרת חיים, מערכת הביטחון שלנו נערכת ומטפלת כל העת בשני סוגים של מלחמה:

1, מב"מ, שהיא המערכה שבין המלחמות: זהו מושג מאסטרטגיית צה"ל, שמתאר את ההתמודדות הצבאית בפרקי הזמן שבין מלחמות. למשל, את הפעילות הצבאית - הגלויה והסמויה - שמנהל צה"ל נגד חמאס בעזה, בין פרצי האלימות, שיוצאים משליטה; או המאבק לעקירת האיראנים מסוריה.

[לאוסף המאמרים בנושא המערכה שבין המלחמות (מב"ם), לחצו כאן]

[תמונת החיילים היא תמונה חופשית שהועלתה על ידי ResoluteSupportMedia לאתר flickr]

במסמך אסטרטגיית צה"ל מוגדרת 'המערכה בין המלחמות' כמערכה פעילה ומתמשכת, שתכליתה להרחיק את המלחמה ולאפשר למדינה תקופת רגיעה ארוכה ככל האפשר. אנחנו מבצעים פעילות נקודתית, מתמדת ומוגבלת בעוצמתה, שמתבצעת מעת לעת בהתאם לנסיבות ולסיכונים: הפעילות הנ"ל מתבצעת בעומק השטח של מדינות האויב ומטרתה הסופית היא סיכול סיכונים נוכחיים והאטה של תהליכים מסוכנים מתפתחים, תהליכים שיש להם את הפוטנציאל לסכן אותנו בעתיד.

דרך הפעלת הכוח במב"ם

באשר לפעילות באזורי הגבול, עיקר הפעילות של צה"ל מתבצעת באמצעות כוחות קטנים של חי"ר וחיל הים. לעיתים, משתתפים גם מטוסי חיל האוויר, השריון והתותחנים, שתוקפים מטרות. זאת, כתגובה לאש צלפים, פצמ"רים ורקטות שמשוגרות ע"י האויב לשטחנו. אנחנו תוקפים מטרות בשטח הרצועה וגם בתדירות נמוכה יותר בגבולות סוריה ולבנון. הפעילות הנקודתית בעומק שטח האויב מתבצעת, מעת לעת, ע"י חיל האוויר, חיל הים וכוחות מיוחדים לרבות של מודיעין משובח. הצלחות? בגדול, במסגרת פעילות המב"מ אנחנו "מסתדרים". רמת הפגיעה באוכלוסייה האזרחית נמוכה יחסית, "נסבלת" ע"י מרבית האוכלוסייה. הכלל הוא ש"אם לא נהרגים אנשים אז הכל בסדר". גורמים טכנולוגיים שמאפשרים לנו "לחיות" עם ההטרדות התכופות של תוקפנות האויב הם:
  •  מערכת היירוט כיפת ברזל שמיירטת את מרבית הרקטות שמסכנות חיי אדם ושמשוגרות במסגרת המב"מ. יש לדעת שהיקף השיגורים של הרקטות לשטחנו קטן יחסית ברוב הזמן; וזה מקל על המערכת.
  • המערכות לאיתור מנהרות לאורך הגבולות, מערכות שכפי שפורסם נכנסו לאחרונה לשימוש.
  • הגדרות החכמות שפרוסות מול הרצועה ובגבולות סוריה ולבנון, גדרות שמתריעות ומונעות חדירות של גורמים מסוכנים.

[בתמונה: פגיעד גראד בבאר שבע. הפגיעות נסבלות בימי "שלום"... התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Morag Agmon. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.5]

אבל, מלחמה היא סיפור אחר וכאן לצערי אנחנו ובלשון המעטה לא "מסתדרים" כבר עשרות שנים!

מלחמה היא פעילות נרחבת שם חייבים להפעיל את כל עוצמת צה"ל, הסדיר והמילואים ואת כלל משאבי האומה. יש לדעת כי כעקרון, מלחמה היא פעילות שאנחנו כמדינה דמוקרטית, בדרך כלל,"ניגררים" אליה בעקבות הסלמה של פעילות האויב; והיא לצערנו חוזרת ומתבצעת אחד לכמה שנים.

כאן אני שוב חוזר על העיקרון שפעל בהצלחה תמיד מאז הקמת המדינה לפני כ- 72 שנים: צה"ל מתוך גבולותינו, לא היה מסוגל לכפות על האוייב את הפסקת האש על שיטחנו, על הישובים האזרחיים שלנו. לא יעזרו כל הפצצות המדויקות חיל האוויר והפגזות התותחנים גם לא פעילות חיל הים ופעילות הקומנדו הנקודתית. הוכח תמיד כי האש על העורף האזרחי שלנו תמשך גם עשרות ימים, זאת עד להשגת הפסקת אש (זמנית) בתיווך ובלחץ בין לאומי. זאת מאחר ומדינת ישראל כמדינה מערבית ודמוקרטית, אינה יכולה להחריב את ישובי האוייב, כפי שביצע חיל האוויר הרוסי בסוריה; וכפי שמבצעים חילות אוויר של מדינות אחרות.

[בתמונה: הקריקטורה האיראנית אומרת הכל... מתוך התקשורת האיראנית]

איך בכל זאת אנחנו תמיד מגיעים, אם גם באיחור רב, להפסקת אש זמנית? בדרך כלל, באמצעות כיבוש שטחים באזורי הגבול; ולעיתים גם מעט יותר גם בעומק השטח. מסתבר כי האויב הערבי-מוסלמי מסוגל לספוג אבדות כבדות מאוד והרס נרחב, גם פגיעה קשה בכוחתיו וכד'. אבל, הוא אינו מסוגל, ציבורית ונפשית, לספוג אובדן נירחב של שטחי אדמה.

[להרחבת המושג: 'מלחמה', לחצו כאן]

ברגע שהם מאבדים שטחים, הם מייד הם פונים למעצמות ולמועצת הביטחון שממהרת לפעול, זאת בשונה מהמצב בו אנחנו מותקפים. אז, עד שלא כבשנו שטח, אין צורך להחפז.

באופן כזה, מהר מאוד נכפית עלינו ו'עליהם' הפסקת אש. זו מושגת, בתמורה לחזרה שלנו לקווי הגבול שהיו טרם המלחמה, מה שמכונה: 'הסדרים'. ה'הסדרים' תמיד מופרים כי הם זמניים; וברור גם למי שחתם עליהם שהם יופרו במוקדם או במאוחר.

אם כך מה הבעיה?

השאלה היא האם צבא היבשה שלנו במצבו הנוכחי - צבא שקוצץ שוב ושוב, צבא שנשחק עד העצם - האם צה"ל הנוכחי מסוגל היום לכבוש ולהחזיק בשטחים נרחבים של האויב בלחימה; שבוודאות תתרחש במקביל, גם ברצועת עזה בדרום וגם בדרום לבנון שבצפון. התשובה להערכתי היא שצה"ל אינו מסוגל לכך. בכך צודק האלוף בדימוס שמתריע על כך, הוא האלוף יצחק בריק (ראו תמונה משמאל).

[בתמונה משמאל: בריק צודק... האלוף במיל' יצחק בריק]

במלחמה הבאה, בשונה מהעבר, עוצמת הפגיעה הרקטית בעורף עד שתחדל האש, תהיה עצומה. היא תהיה גדולה, בוודאות, לפחות פי 10 ואולי גם פי 100 מזו שהייתה במלחמת לבנון השניה. האויב בחסות איראן, התעצם מאוד מאז מלחמת לבנון השניה. הוא התעצם באלפי רקטות וטילים כבדים, שמרביתם מגיעים למרכז הארץ ודרומה. כך גם במאות אלפי רקטות לטווח קצר, רקטות שיאלצו את התושבים בעוטף עזה וגבול הלבנון לפנות את ביתם ולנוס לאיזורים מרוחקים.

בעוד הוא מתעצם בטילים, ההנהגה המדינית/ביטחונית שלנו בחרה להשקיע במה שדחוף, במב"מ; והפקירה את החשוב מכל את מטרת הביטחון העליונה: הרתעה וכשיש צורך, הכרעת האויב במלחמה. הם החליטו לחזק את חיל האוויר ולהזניח את צבא היבשה. זאת למרות שברור להם, על סמך נסיון העבר, כי במלחמה חיל האוויר לא יוכל למנוע את המטחים היומיים בהיקף של אלפי רקטות שישוגרו על העורף האזרחי והמתקנים החיוניים. אני מתקשה להבין את פער הרלוונטיות הזה של ההנהגה!

אם הנשיא טראמפ לא יבחר שוב, אזי סכנת המלחמה הגדולה באיזור תגדל; כי יקטן החשש ממעורבות ישירה של ארה"ב לטובת ישראל במקרה ותותקף.

[לקובץ המאמרים על 'פער רלוונטיות' והשלכותיו, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'הכרעה', לחצו כאן]

[תמונת ה- gif מתוך התקשורת האיראנית]

במלחמה הבאה אנחנו נהיה לבד; ואנחנו לא ערוכים לה!

[לאוסף המאמרים בנושא המערכה שבין המלחמות (מב"ם), לחצו כאן]

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.