[בתמונה: בן סורר ומורה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Sammy-Williams לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על פרשת כי תצא, לחצו כאן]

עודכן ב- 22 באוגוסט 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

בפרשת כי תצא מובא דינו של בן סורר ומורה, כדלקמן: "כִּי-יִהְיֶה לְאִישׁ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה--אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ; וְיִסְּרוּ אֹתוֹ, וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם.  וְתָפְשׂוּ בוֹ, אָבִיו וְאִמּוֹ; וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, וְאֶל-שַׁעַר מְקֹמוֹ.  וְאָמְרוּ אֶל-זִקְנֵי עִירוֹ, בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה--אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקֹלֵנוּ; זוֹלֵל, וְסֹבֵא.  וּרְגָמֻהוּ כָּל-אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים, וָמֵת, וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ; וְכָל-יִשְׂרָאֵל, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ"[1].

חוק זה בא להפקיע חלק מסמכויות האב בביתו, בהקבלה למשפט הבכורה שבו נאמרו הדברים הבאים: "כִּי-תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה, וְיָלְדוּ-לוֹ בָנִים, הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה; וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר, לַשְּׂנִיאָה.  וְהָיָה, בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת-בָּנָיו, אֵת אֲשֶׁר-יִהְיֶה, לוֹ--לֹא יוּכַל, לְבַכֵּר אֶת-בֶּן-הָאֲהוּבָה, עַל-פְּנֵי בֶן-הַשְּׂנוּאָה, הַבְּכֹר.  כִּי אֶת-הַבְּכֹר בֶּן-הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר, לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם, בְּכֹל אֲשֶׁר-יִמָּצֵא, לוֹ:  כִּי-הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ, לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה"[2].

[לקובץ המאמרים על פרשת כי תצא, לחצו כאן]

בשני המקרים שיקול הדעת הסופי ופסק הדין מופקע מידי הורי הילד, אולם בניגוד למשפט הבכורה, בו עמד המקרא על זכויותיו של הבן בירושת הוריו, הרי במקרה של בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה עומד המקרא על חובותיו של הבן כלפי הוריו.

[בתמונה משמאל: בן סורר ומורה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי MoteOo לאתר Pixabay]

יש פרשנים [3] הרואים בביטוי בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה משמעות של אדם קשה עורף, או מורד: "וְלָעָם הַזֶּה הָיָה, לֵב סוֹרֵר וּמוֹרֶה:  סָרוּ, וַיֵּלֵכוּ" [4]. לשון אחר, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה מייצג מצב של סטייה מדרך הישר תוך מתן דגש על חומרת מעשיו של בן שכזה שאיננו מכבד את הוריו. התא המשפחתי על פי תפיסת המקרא נחשב לתא היסודי של כלל החברה, ולכן המקרא מטיל עונשים חמורים כנגד הפגיעה בכבודם של ההורים. לכן, מי שמכה את הוריו או אפילו רק מקללם נדון על פי המקרא למוות:" וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, מוֹת יוּמָת"; "וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, מוֹת יוּמָת" [5].

כאמור, הדין של בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה בא להפקיע את הסמכות של האב, ולמנוע ממנו מצב בו הוא מעניש במו ידיו את בנו. כדי שדין צדק יראה ויעשה עם הבן, דינו מועבר לדיון בפני זקני עירו. יתרה מזאת, המקרא כאן בניגוד להרגלו, מנסה להשוות בין האב לאם, כי האשמת הבן על ידי האב בלבד איננה מספיקה ויש לצרף אליה גם את האשמתו על ידי האם – איננו שומע בקול אביו ובקול אימו. הזקנים או ליתר דיוק בין הדין של העיר אמור להבטיח כי יעשה לבן משפט צדק.

עונשו של בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה בפרשתנו הינו מוות, אולם אם אנו מעיינים בספרות החכמה הרי שהעונש הצפוי לבן שכזה לא מגיע ממוסד משפטי אלא עונשו הוא טבעי ומיידי:" שְׁמַע-אַתָּה בְנִי וַחֲכָם; וְאַשֵּׁר בַּדֶּרֶךְ לִבֶּךָ.  אַל-תְּהִי בְסֹבְאֵי-יָיִן--  בְּזֹלְלֵי בָשָׂר לָמוֹ.  כִּי-סֹבֵא וְזוֹלֵל, יִוָּרֵשׁ; וּקְרָעִים, תַּלְבִּישׁ נוּמָה.  שְׁמַע לְאָבִיךָ, זֶה יְלָדֶךָ; וְאַל-תָּבוּז, כִּי-זָקְנָה אִמֶּךָ.  אֱמֶת קְנֵה, וְאַל-תִּמְכֹּר;    חָכְמָה וּמוּסָר וּבִינָה" [6], יתכן שעונש מיידי זה מכוון להנחה שדינו של בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה בספר דברים איננו מקרה שיכול להתרחש במציאות.

בבסיס הדברים, עונשו החמור של בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה בא בעקבות זלילה וסביאה, של בשר ויין, בקנה מידה מופרז. בניגוד לנהוג בעמי המזרח הקדום, אכילה שכזאת מנוגדת לערכי היסוד של המוסר החברתי כפי שאנו מוצאים במקומות נוספים במקרא:" וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן, אָכֹל בָּשָׂר, וְשָׁתוֹת יָיִן; אָכוֹל וְשָׁתוֹ, כִּי מָחָר נָמוּת"; "אַל-תְּהִי בְסֹבְאֵי-יָיִן--    בְּזֹלְלֵי בָשָׂר לָמוֹ" [7].

מרד של בן בהוריו, איננו ייחודי רק למקרא, והוא נידון גם בספרות המשפטית המסופוטמית. חוקי המשפחה השומרים מהמאה ה – 19 לפני הספירה אומרים כי:" אם בן אומר לאביו לא אבי אתה, האב את שיער ראשו יגלח, ישים עליו תו עבדות ובכסף ימכרנו" [8]. בהמשך נאמר כי אם בן זה פגע באימו אזי:" יגלחו את מחצית שיערו, יובילו אותו סביב העיר ויוציאו אותו אל מחוץ לבית". בחוקי חמורבי [9], סעיפים 168 – 169, דנים בבעיה של בן שכזה. על פי הסעיפים הללו עולה כי האב רשאי להדיר את בנו מנכסיו אם הבן חטא:

"בחטא הגדול שבגללו מדיחים בן מחלקו בירושה". נישול הבן מנכסי האב יכול לבוא לפי חוקים אלה, רק לאחר שהתנהגותו של הבן חוזרת על עצמה והוא הוזהר בפני חבר בית המשפט המקומי. החטא הגדול המוזכר כאן עניינו – אי קיום חובותיו של הבן כלפי אביו, בעיקר משום שאיננו מקבל את מרותו.

[בתמונה משמאל: בן סורר ומורה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

חוסר הציות של בן לאביו מופיע גם בתעודות מהעיר נוזי [10].  על פי אחת התעודות שנמצאו בה, כי בנים אשר לא ישמעו להוריהם ניתן לאסור אותם באזיקים, למכור אותם לעבדים או להשליכם לכלא. במקביל לכך, בן שכזה ינושל, על פי האמור, מהירושה המשפחתית.

בחז"ל אנו מוצאים גישה שונה בתכלית האומרת כי בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נענש על פי סופו. פירוש הדברים – היות ובן זה לא שומע לקול הוריו והוא מצוי במדרון חלקלק של פשיעה, הוא מסוגל להגיע למעשי שוד ורצח למלא את תאוותיו, הרי מקדימים תרופה למכה, ומטפלים בו בטרם יגדל להיות ראש משפחת פשע. פרשנות זו הינה פרשנות מצמצמת, והיא בנויה על פי פשט הדברים: הבן גונב רכוש מהוריו, ברכוש זה הוא קונה בשר ויין, זולל את הבשר וסובא את היין בכמויות גדולות. לכאורה יש כאן עונש מוות על עבירות שאולי יבוצעו בעתיד, אולם חז"ל מעבר לפרשנות המצמצמת שלהם קבעו כללים נוספים ההופכים את ההוצאה להורג של בן שכזה לכמעט בלתי אפשרית. להלכה פסקו חז"ל, שבֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה יוצא להורג רק אם שני הוריו מתלוננים נגדו, הייתה התראה כנגדו בבית הדין בפני שני עדים, אם חוזר על מעשיו נענש הבן בעונש מלקות, ורק אם הוא חוזר שוב ושוב על מעשיו הוא מובא בפני בית דין של עשרים ושלושה דיינים בלוויית שני עדים שיעידו אודות מעשיו, ויאמרו שלמרות ההתראות הקודמות ועונש המלקות שקיבל הוא חזר לסורו.

[בתמונה: בן סורר ומורה... Photo by Nikolai Ulltang from Pexels]

אחרית דבר

בפרשת כי תצא מוזכר דינו של בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. החוק האמור בא לצמצם את סמכויות האב בביתו, היות והמקרא הפקיע מידו את עונשו של בן שכזה, והעבירו לסמכות בית הדין. בנוסף, המקרא השווה במקרה זה את האם לאב, כלומר, ללא הסכמת או תלונת האם דין בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה לא יכול להתקיים.

במזרח הקדום, יש אזכורים של בן המורד בהוריו, וגם שם עונשו כבד ביותר. חז"ל אמנם פרשו את דינו של בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה על פי העקרון של הפרשנות המצומצמת, כלומר – על פי פשט הפסוקים. ברם, להלכה הם קבעו סדרה שלמה של תנאים, בדבר הענשתו של בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, ומכאן האמרה המפורסמת שלהם: "בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, לא היה ולא נברא ולא עתיד להיות. ולמה נכתב? לומר – דרוש וקבל שכר" [11].

על משמעות של המושג - דרוש וקבל שכר, עמדנו במקום אחר [12], ובתמצית דרוש וקבל שכר הכוונה במקרה דנן הוא - שעומק החקירה והתבססותה בדיני נפשות יכול להתקיים רק על עובדות מוצקות בלבד, תוך שהעדים נחשפים לאירוע בכללותו, מתחילתו ועד סופו.

[בתמונה: בן סורר ומורה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי aungkyawnyeindf לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על פרשת כי תצא, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

[1] דברים, פרק כ"א, פסוקים: י"ח – כ"א.

[2] שם, פסוקים: ט"ו – י"ז.

[3] עולם התנ"ך, דברים, הוצאת דברי הימים, ת"א, 1999, עמודים:164 – 165.

[4] ירמיהו, פרק ה', פסוק כ"ג.

[5] שמות, פרק כ"א, פסוקים ט"ו; י"ז בהתאמה.

[6] משלי, פרק כ"ג, פסוקים: י"ט – כ"ג.

[7] ישעיהו, פרק כ"ב, פסוק י"ג, משלי, פרק כ"ג, פסוק כ', בהתאמה.

[8] הערה 3, עמוד 165.

[9] חוקי חַמוּרָבִּי הם קודקס החוקים הנודע והמקיף בחוקי המזרח הקדום, והראשון שנתגלה בעת החדשה. הקובץ חובר ונחקק בשנת שלטונו האחרונה של חמורבי מלך בבל, השליט השישי בשושלת הבבלית הראשונה, במאה השמונה עשרה לפנה"ס.

[10] נוזי היא עיר עתיקה בעיראק, כ-15 ק"מ דרומית מערבית לכירכוכ, ממזרח לחידקל. נוזי הייתה עיר חשובה בממלכת מיתני - ממלכה של שבטים חוריים בצפון מסופוטמיה. בחפירות שנערכו בנוזי בשנים 1925–1931, נתגלו בה ארכיונים של תעודות כתובות בכתב יתדות על גבי לוחות חרס, מן המאות ה-15 וה-14 לפני הספירה. תעודות אלו מכילות חוקים רבים בנושאי שלטון, כלכלה, חברה ומשפחה. תעודות אלו, המוכרות כתעודות נוזי, הן בעלות השלכה רבה על חקר חיי החברה והמשפט בארצות המקרא. בין חוקים אלו, ישנן מקבילות רבות לחוקים המוזכרים במקרא. בהן: אימוץ עבד לבן אם האדון חסר בנים, בן סורר ומורה והמנהג בו אשה שלא ילדה ילד נותנת את שפחתה לבעלה לאשה.

[11] בבלי, סנהדרין, דף ע"א, עמוד א'.

[12] אבי הראל, עיר הנידחת, עיר ללא רחמים? ייצור ידע, אוגוסט 2017.

• פנחס יחזקאלי (2019), פרשת 'כי תצא' באתר 'ייצור ידע', יצור ידע, 7/9/19.