פנחס יחזקאלי: על רוטציה וגמישות אסטרטגית בכדור רגל

פאקו אייסטרן

[מקור התמונה: טוויטר]

[לאוסף המאמרים בנושא רוטציה ככלי ניהולי, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

אנחנו כבר יודעים שרוטציה בארגונים היא כלי ניהולי שרווחיו בצידו; וכיוון שאין ארוחות חינם, יש לו גם מחירים לא מבוטלים... ניהול של משחק כדור רגל אינו שונה בתחום זה. יש מאמנים שעושים שימוש נרחב בכלי הזה; וגם הם משלמים על כך לא מעט...

דוגמאות קלאסיות של מאמנים כאלה היו שניים ממאמני מכבי תל אביב בכדור רגל: הפורטוגלי פאולו סוזה (בעונות 2014-2013); ומחליפו, פאקו אייסטרן (בעונת 2014/15), שניהלו את המשחקים במה שמכונה, 'שיטת הרוטציה': הם לא שמרו, בדרך כלל, על הרכב קבוע, והחליפו שחקנים בסדר קבוע בדרך כלל, כמעט בלי קשר למתרחש במגרש. כך לדוגמה, ערך סוזה שינויי הרכב ב- 20 מתוך 22 משחקי הליגה.

נגדיר רוטציה בהקשר זה כביצוע שינויים תכופים בהרכב הקבוצה, להבדיל משיטת רוטציה אחרת בכדור רגל, הכדורגל הטוטאלי (Total football) שהומצא בהולנד בשנות ה-70 של המאה הקודמת, על ידי מאמן הכדורגל ההולנדי רינוס מיכלס, ועיקרו, רוטציה בין שחקנים על המגרש ומעבר בין עמדות (תחום מרתק המחייב מן הסתם פוסט משלו...).

[לאוסף המאמרים בנושא רוטציה ככלי ניהולי, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'רוטציה', לחצו כאן]

שינויי הרכב תכופים כשיטה נעשים על ידי המאמנים בקבוצות הגדולות באירופה, הנהנות מסגל שחקנים רחב, בכדי להפחית עומס ולחלקו בצורה מאוזנת יותר. מי שהעלה את השיטה לדרגת אמנות היה רפאל בניטז (ראו תמונה משמאל), כששימש מאמן ליברפול (אייסטרן אגב, שימש שם כעוזרו...). בניטז ניהל יומן מפורט ובו שיטה לחלוקת דקות המשחק בין השחקנים על פי חשיבות המשחקים. היום מופעלת השיטה גם בישראל, בעיקר (לא רק) על ידי מאמנים זרים.

[תמונתו של רפאל בניטז משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Doha Stadium Plus Qatar. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 2.0]

השיטה איננה אהודה על ידי פרשני הספורט בישראל. לטענתם, היא נוטלת מהקבוצות את הנכס העיקרי של קבוצה: את היכולת לפתח יציבות והמשכיות עבור שחקני ההרכב, שעם הזמן מתחברים אחד עם השני ומשתפרים ברמתם ובסנכרון ביניהם. אבל אליה וקוץ בה. כיוון שאין במערכות מורכבות ארוחות חינם, קבוצות עלולות להיפגע מאוד אם היציבות שלהן מתערערת. משברים במהלך עונה כמו פציעה של שחקני מפתח, עלולים לדרדר קבוצה יציבה לכאוס.

מאמנים הנוקטים ברוטציה ממירים את היציבות בגמישות אסטרטגית (אג'יליות), החשובה בטווח הארוך אף יותר. כאשר חוסר היציבות היא שיטה, והסדר מומר בהליכה מתמדת על סף הכאוס, מפתחת הקבוצה חסינות יחסית נגד משברים. ושוב, כיוון שאין ארוחות חינם, על אג'יליות צריך לשלם, והמחיר הוא ירידה מסוימת בפרודוקטיביות של הקבוצה,

אבל זהו מצב שקבוצות צמרת יכולות להרשות לעצמן (כמו גם את הביקורת של הפרשנים...).

  [להרחבת המושג: 'כאוס', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא רוטציה ככלי ניהולי, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על גמישות אסטרטגית, ארגונית ואישית, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'סדר', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'סף הכאוס', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן]

[בתמונה: עם מנהל ווסטהאם יונייטד ג'אנפרנקו זולה בשנת 2009. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Hilton1949. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

העשרה

3 thoughts on “פנחס יחזקאלי: על רוטציה וגמישות אסטרטגית בכדור רגל

  1. Pingback: קבוצות ספורט תחרותי: ניתוח רשתות ארגוניות, מורכבות וניהול - ייצור ידע

  2. Pingback: רוטציה ככלי ניהולי באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.