[בתמונה:  מדוע, שואל איוב, שומר אלוהים את כל הידע שלו על העתיד לקרות בעולם, לעצמו? מדוע אינו מאפשר לאנשים ל"חזות את ימיו"  -  כלומר להבין את תכלית הקיום. למה כל הסיפור הזה שנקרא האדם, נועד. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי susannp4 לאתר Pixabay]

[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני).

החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

*  *  *

• שלום משה
• שלום איוב
•  קבלת תשובה?
• לא
•  גם אני לא. הוא לא מוכן לדבר איתי
• הוא ידבר אתך, אבל זה לא יעזור
•  מה עושים?
• זו שאלה קשה. זו אולי השאלה הקשה ביותר.

איוב מפרט את מעשיהם ומחשבותיהם של הרשעים. בנוסף לפירוט המעשים, מגדיר אותם איוב ככאלה הלוחמים באור: יג  הֵמָּה, הָיוּ--בְּמֹרְדֵי-אוֹר:    לֹא-הִכִּירוּ דְרָכָיו; וְלֹא יָשְׁבוּ, בִּנְתִיבֹתָיו. הכוונה כאן היא שהם מורדים באלוהים. הם אינם מכירים בו, בדרכיו ובתורתו.

[בתמונה: הרשעים, הלוחמים באור... [התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Foto-Rabe לאתר Pixabay]

אבל, איוב מפנה את חץ האשמה לא לרשעים, אלא לאלוהים עצמו. הוא עושה זאת בפסוק הראשון, הפותח את הפרק: א  מַדּוּעַ--מִשַּׁדַּי, לֹא-נִצְפְּנוּ עִתִּים; וְיֹדְעָו, לֹא-חָזוּ יָמָיו.

 מדוע, שואל איוב, שומר אלוהים את כל הידע שלו על העתיד לקרות בעולם, לעצמו? מדוע אינו מאפשר לאנשים ל"חזות את ימיו"  -  כלומר להבין את תכלית הקיום. למה כל הסיפור הזה שנקרא האדם, נועד.

איוב מבקש מאלוהים בדיוק את מה שביקש משה רבינו מיהוה, לאחר חטא העגל. בספר שמות, פרק לג', יהוה מחליט להתרחק ממגע קרוב עם העם כדי למנוע מצב שהוא יתעצבן ויממש את מה שמשה מנע ממנו בפרק הקודם – חיסול עם ישראל: ב וְשָׁלַחְתִּ֥י לְפָנֶ֖יךָ מַלְאָ֑ךְ וְגֵֽרַשְׁתִּ֗י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִי֙ הָֽאֱמֹרִ֔י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי ׃ ג אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֶֽעֱלֶ֜ה בְּקִרְבְּךָ֗ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֨רֶף֙ אַ֔תָּה פֶּן־אֲכֶלְךָ֖ בַּדָּֽרֶךְ.

את יציאת מצרים עשה יהוה בעצמו, ואילו את המשך המסע לארץ ישראל, המובטחת, הוא משאיר בידי מלאך. משה לא מרוצה מההחלטה ומנסה לשנות את רוע הגזירה. משה מנהל עם יהוה משא ומתן מרתק והם מדברים לכאורה כשווים, "בגובה העיניים": יא וְדִבֶּ֨ר יְהוָ֤ה אֶל־מֹשֶׁה֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים כַּאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר אִ֖ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ.

[בתמונה: משה מנהל משא ומתן עם האלוהים, בגובה העיניים... בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com]

אבל התוצאה היא שיהוה מבהיר בפרק הזה, בלשון ברורה וחדה, שלעולם לא יהיו שווים ושהוא מצפה מהעם לקבל את מרותו מבלי להבין את דרכיו של האל.

משה מבקש: יג וְעַתָּ֡ה אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֶ֗יךָ הוֹדִעֵ֤נִי נָא֙ אֶת־דְּרָכֶ֔ךָ וְאֵדָ֣עֲךָ֔ לְמַ֥עַן אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וּרְאֵ֕ה כִּ֥י עַמְּךָ֖ הַגּ֥וֹי הַזֶּֽה; כלומר – כדי שאוכל להנהיג את העם בדרך שאתה רוצה, גלה לי את דרכך.

ויהוה, בסופו של דבר, עונה למשה: יט וַיֹּ֗אמֶר אֲנִ֨י אַעֲבִ֤יר כָּל־טוּבִי֙ עַל־פָּנֶ֔יךָ וְקָרָ֧אתִֽי בְשֵׁ֛ם יְהוָ֖ה לְפָנֶ֑יךָ וְחַנֹּתִי֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר אָחֹ֔ן וְרִחַמְתִּ֖י אֶת־אֲשֶׁ֥ר אֲרַחֵֽם. כלומר – גם אם אני אראה לך את כל הטוב שבי ואפילו אקרא בשם שלי ממש קרוב אליך,  בסופו של דבר, אני עושה מה שאני עושה מבלי שאתה משה (אפילו אתה משה) לא תבין – " וְחַנֹּתִי֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר אָחֹ֔ן וְרִחַמְתִּ֖י אֶת־אֲשֶׁ֥ר אֲרַחֵֽם".

מאוד מזכיר את תשובת אלוהים, במעמד הסנה הבוער, כשמשה שואל את אלוהים מי הוא ויהוה עונה: "אהיה אשר אהיה" – כלומר – זה לא עניינך! אני אלוהים וזהו!

[בתמונה משמאל: אהיה באשר אהיה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Clker-Free-Vector-Images לאתר Pixabay]

משה יוצא להוביל את בני ישראל לארץ ישראל ולאמונה ביהוה מבלי לקבל הסבר על מהות דרכו של יהוה. ראינו שיהוה מפעיל על בני ישראל כל מיני טקטיקות כדי להביא אותו לידי אמונה:

• הבטחות לאברהם, יצחק ויעקב
• יציאה מופלאה, מלווה במכות רצחניות לפרעה ולמצרים
• ניסים מופלאים כמו מים מסלע ומזון פלא (מן)
• מופע אורקולי מהמם בהר סיני
• מסע רצח והפחדה של אנשי שבט לוי לאחר חטא העגל
• ועכשיו – דרישה להאמין עם הסבר כמו שאומרים ילדים: למה? ככה!!

אף אחד מהדברים האלה לא יצליח וגם כולם ביחד לא יצליחו. עם אנשים, צריך לדבר גם לשכל וגם ללב.

מסתבר שמשה ואיוב דרשו מאלוהים את אותו דבר: גלה משהו מדרכך כדי שנבין מה אתה רוצה.

אבל אלוהים מסרב. למשה הוא אמר זאת בפירוש. לאיוב, לפחות בינתיים, הוא אפילו לא עונה.

ואיוב, המורד באמונה העיוורת והמאמין הגדול באלוהים, מפנה את האצבע לאלוהים כאשם בריבוי הרשעים והחטאים בעולם.

אני אישית חושב שאיוב הרחיק לכת. אדם מאמין בוודאי שלא יוכל לקבל את עמדתו, ואילו אדם לא מאמין, כמוני, בוודאי מאמין ושואף לכך, שהמניע של האדם בעולם אינו הכרת רצונו של האל אלא מימוש רצונו של האדם לעשות "טוב" בעולם.

לבסוף, קורא איוב תיגר לרעיו (שהרי אלוהים לא עונה לו), ואולי לכולנו, ואומר: אם אני טועה – בבקשה תוכיחו לי את זה: כה  וְאִם-לֹא אֵפוֹ, מִי יַכְזִיבֵנִי;    וְיָשֵׂם לְאַל, מִלָּתִי.

 הייתי שמח להיפגש אתו ולהחליף דעות. איש מרתק...

הערה: על פי התלמוד, מסכת בבא בתרא דף יד/ב - משה כתב את ספר איוב.

[לאוסף פרקי ספר איוב, בפרשנותו של עופר בורין, לחצו כאן]