אמציה חן: אולי הפעם…

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי 12019 לאתר Pixabay]

תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.

*  *  *

הדבר "הטוב" שתפיק ישראל מפרשת חיסולו של אבו אל עטא, מצוי בסיכוי לסיומה של 'אסטרטגיית ההכלה', השלטת מזה 37 שנים. למרות שמעולם, לא התקבלה כהחלטת ממשלה.

חדירתה התאפשרה, לאחר ש'אסטרטגיית הברירה' (איתור סיכונים וטיפול בהם מבעוד זמן) שנקבעה ב- 1952 נגוזה, משום הפיכתה לסוגיה פוליטית במקביל למלחמת שלום הגליל.

ספק אם אי מי זיהה שהמדובר, במהפך בייחסי הדרג האזרחי לצבאי. שהרי עד אז, התמקד הצבא, כהליך קבוע, בזיהוי סיכונים ובהצגתם לרבות דרכי סיכולם לממשלה. מה שקדם ל"מלחמת קדש", ב"ששת הימים", במחצית השנייה של "מלחמת כיפור" ובמלחמת שלום הגליל.

לאחריה, הפך המטכ"ל את עצמו, "לשמאי נפגעים" ולקבלן הביצוע של הממשלה; כך שבאחת, נעלמה היזמה לקדם את הרעה, זולת מימוש 'מדיניות הכלה'. שנועדה לשמירת הנפש והרכוש, כמעשי אבותינו בגלות.

[לקובץ המאמרים על על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון, לחצו כאן]

כדי לעמעם את חסרונה של תפיסת הביטחון - זו שלאורה הוכן והופעל צה"ל למלחמה - סיפחו אבירי הביטחון ל'אסטרטגית ההכלה' פעולות גמול, לרוב באמצעות חייל האוויר; שהוליכו שולל שכאילו העצימו את ההרתעה. זאת, בעוד שבעיני אויבי ישראל, תגובות ה"יהוד" באמצעות חיל האוויר. נתפסו כהוכחה לחשש הישראלי, מהפעלת כוחות שריון ורגלי.

[לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן]

לא פלא שבמהלכי השנים - כשצה"ל החובבני משחזר את "קו בר לב" בלבנון - שודרו ונקלטו חולשותיו בהרי השומרון יהודה, ובמישורי עזה; מה שהיה פתח דבר לאינתיפאדה הראשונה, השנייה ובכלל. ככזו שהביאה למסירת ביטחון היהודים בא"י לידי יאסר ערפאת. בהנחה שיפעל, "בלי בג"ץ ובלי "בצלם".

כך, בהיעדר הרתעה צה"לית, הקימו הפלסטינים שתי סמי מדינות: האחת ביו"ש, והשנייה בעזה בשליטת החמאס; כשנוכח אלה, עומד צה"ל ופועל כ"שמאי נפגעים". זאת, כדי להדוף רעיונות של הדרג המדיני, בין השאר בציון מספרי נפגעים, למהלך שימנע הצטיידות החמאס באמל"ח מתקדם, ובכלל זה בטילים בעלי טווח ארוך, ויעלה את כוח ההרס ויכולת הדיוק שלו לכדי מטרים בודדים.

לפיכך יהיה ראוי כי שר הביטחון והרמטכ"ל, יביאו סוף ל'מדיניות ההכלה', לאחר שיבינו כי בזכותה המפוקפקת, פועלים בני פלסטין, בהשקט ובהתמדה, להשגת איזון אסטרטגי, צבאי ומדיני מול מדינת ישראל. אם כזאת יעשו אבירי הביטחון, מן הסתם יבינו כי מאז מלחמת העצמאות כשל צה"ל בהתכוננות למלחמה; מה שמחייב מפנה בהכנות, ובכלל זה ניצולו כתמרון אסטרטגי.

[לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן]

לפיכך:

יואיל ראש הממשלה לכנס מידית למעין "קבוצת פקודות", את הממונים על המערכות האזרחיות הקשורות למלחמה; לצידם ראשי מערכות הביטחון; וחשוב לא פחות, לשתף את התקשורת המקומית והבינ"ל. שם הוא יציין את זכותה של ישראל לנצל את זכות ההגנה העצמית. בכיבוש רצועת עזה, ובהשמדת תשתית הטרור; שסופה, במסירת השליטה לגורם בינ"ל ואו מקומי.

אפשר ויהיה די בעצם ההכנות - שיומחשו קבל עם ועולם - כדי ליצר לחץ בינ"ל על החמאס לשינוי מדיניותו; ואם לאו, תעמוד לידינו מערכת מיומנת, כזו שבמחיר ובזמן הקצר משניתן, יעלה בידה להביא לשינוי המתבקש.

מקורות והעשרה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *