[תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0,  שהועלתה על ידי coredaff לאתר flickr]

תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.

*  *  *

לאחר שהציבור עמד על אפסות תרומתם של וועדות החקירה, לבדיקה הכשלים - שעלו במלחמת כיפור, במלחמת שלום הגליל, ובמלחמת לבנון השנייה - עדיין חלק נכבד מטובי הישוב מעריך, כי רק מכה כפולה ומכופלת, מזו שנחתה עלינו במלחמת כיפור, תביא להסכמה לאומית, לשדרוג צה"ל ממליציה לצבא אחוד נחוש ומיומן.

אומנם נכון, שעל פי ביצועיו זקוק צה"ל לניעור של ממש; אלא שההמתנה למכה נוסח כיפור מיותרת. מה גם שאיש לא מונע מהממסד מהאקדמיה ומצה"ל עצמו, לתחקר את מלחמות ישראל אחת לאחת זאת, כדי להבחין כי הפגע הרע איננו בבחינת מכה משמים, אלא תולדת חובבנות השלטת בצה"ל מעת הקמתו בתש"ח.

[לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

[מקור התמונה: דובר צה"ל]

לחלופין, די בהאזנה לדברי הרמטכ"ל, אביב כוכבי, שהודיע על כוונתו לקצץ בדרג המסתער ביבשה - כדי להבין שמדובר בכשל כלכלי בתכנון ובפיקוח. זאת בנלווה לקריאתו, להשיב לצה"ל את יכולת ההכרעה והניצחון. כהוכחה, שזו פסה לאחר מלחמת שלום הגליל, כאילו לא הייתה.

לפיכך, בהתחשב באיכות האנושית הגבוהה, בממסד באקדמיה ובתקשורת - שלנגד עיניהם מתנהל צה"ל כחובבן מדופלם. ברי כי לדידם, אמות המידה לבחינת תפקודו של צה"ל - התקפים מאז מלחמת העצמאות - נתפסים כאילו התקבלו במעמד הר סיני. בעוד שבפועל, הם הוו מעין פשרה בין דרישת המקצוע לפוליטיקה.

שהרי אז ברוח הימים ההם, נתפסה הביקורת הפרודוקטיבית - כפגיעה ישירה במפלגה השלטת. מה שמנע, מחקר יסודי של מלחמת העצמאות, כמו חקר המלחמות שבאו אחריה. לא בכדי נתן להצביע על מלחמת שלום הגליל, כנקודה מפנה, משום שאחריה, נעלמה מסדר היום תפיסת הביטחון הלאומי, שראתה בשימור הברירה לצאת למלחמה, בקביעת המקום והמועד - מכפיל כוח השווה בערכו לאוגדות; בעוד שלאחר גניזתה - בגין מסקנותיה כביכול של וועדת כהן - לא הצליח "הצבא הכי חזק" במזה"ת, להשיג הכרעה וניצחון. כך שנוכח ממדי האיום המשתנים לרעה. עלינו בקדימות לבצע בדק בית יסודי. בצה"ל בכלל, ובפרט בתפקוד המטכ"ל, בזרוע היבשה ובהערכות העורף - וזאת מהר ככול שנתן.

[להרחבת המושג 'ניצחון', לחצו כאן]  [להרחבת המושג: 'הכרעה', לחצו כאן] [לסדרת מאמרי עצמאות וזיכרון, לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים באתר בנושא תפיסת/תורת הביטחון, לחצו כאן]

אלא שהנמקות המהלך ויעדיו, יזכו בוודאות לקבורת חמור. היה ושלשת רבי האלופים, גנץ, אשכנזי ויעלון. יקימו ממשלה בראשותם/ ואו יצטרפו לממשלה בראשותו של ביבי. שהרי מובטח שהללו יעשו הכול, כדי למנוע מהלך,שהצדקתו מבוססת על תפקודו הירוד של צה"ל, לעת עמידתם בראשו.

מכל מקום, ניתן עדיין לפנטז:

• אילו יעלון היה מציג סדרת לקחים להפקה, נוכח הימנעותו מהכנת צה"ל למלחמה. בהמתנה, ל"החלדת טילי החיזבאללה" במחסנים שבלבנון...
• אחריו היה אשכנזי, מצביע על הלקח המתבקש. מדרישתו המוזרה להפסקת מבצע "עופרת יצוקה", ממש בסמוך להכרעת החמאס...
• בעוד גנץ היה מציין ומבאר פשר, הישנות כשלי מבצע "עמוד ענן", ב"צוק איתן". כאסמכתא לקריאתו המנומקת, להחיל בלשכת הרמטכ"ל נוהל מחייב להפקת לקחים.

מכל מקום אני נושא תפילה, להפיכת החלום למציאות, בהנחה שלפעמים אכן חלומות מתגשמים...