[בתמונה: מנהרות החיזבאללה. רצוי שצה"ל לא יותיר את התווך התת קרקעי רק ליריביו,אלא יתחיל להיות בו גורם יוזם ופעיל; ולא רק גורם מגיב... התמונה: דובר צה"ל]

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן] [לאסופת המאמרים בנושא הלוחמה התת-קרקעית, לחצו כאן]

"הגישה העקיפה חיונית להשגת הניצחון" ~ סון טסו

הדף עודכן ב- 30 בינואר 2022

המחבר, אינג' יהודה כפיר, הוא מהנדס אזרחי, מנהל פרויקטי בנייה ותשתיות ובעברו קצין בינוי מבצעי, קצין מודיעין שדה ושטח ולוחם בסיירת גבעתי.

כל מי שמעוניין לעקוב אחר ההתפתחויות והפרסומים בנושא מוזמן להירשם לקבוצת הפייסבוק: "מוצאים פתרונות למנהרות!!!".

זהו מאמר שלישי בסדרה של מאמרים בתחום הלוחמה התת- קרקעית.

• למאמר הראשון, חזון הלוחמה התת-קרקעית – פתיח, לחצו כאן.
• למאמר השני: קרב איוו ג’ימה – קרב הגנה תת-קרקעי, לחצו כאן.
• למאמר השלישי: מנהרות תופת ומנהרות תקיפה, לחצו כאן.
• למאמר הרביעי: השימוש בתווך התת קרקעי בשטחים עירוניים, לחצו כאן.
• למאמר החמישי: שימוש בתווך התת קרקעי בעימות המוגבל, לחצו כאן.
• למאמר השישי: מגבלות הטכנולוגיה הקיימת בחפירת מנהרות, לחצו כאן.
• למאמר השביעי: לוחמה תת קרקעית - מיגון העורף, לחצו כאן.

*  *  *

המלחמה האחרונה בלבנון והלחימה בעזה יוצרים עבורנו מציאות שדה קרב חדשה, בעלת מאפיינים ברורים, הדומים - במידה מסוימת - למציאות של תחילת מלחמת העולם הראשונה.

השימוש בנשק נ"ט מתקדם בעל חדירות גבוהה - לטווח קרוב, בינוני ורחוק, כנגד רק"מ; וגם כנגד מטרות רבות, כגון כיתת חיילים או אפילו כנשק צלפים - הינו חסר תקדים. יעילות נשק זה כנגד רכבים משוריינים, מונע את ניידות כוחותינו בשדה הקרב; ממש כמו שבמלחמת העולם הראשונה, קצב האש של מכונת הירייה עצר ביעילות כל הסתערות המונית בסגנון "מלחמות נפוליאון"; וזאת, עוד לפני השימוש המתוכנן הנרחב ברחפנים, ובמעופפים אחרים, בתצורת נחילים או כבודדים, הסורקים את שדה הקרב בחיפוש אחר מטרות.

בסרטון: עידן חוסר הניידות של מלחמת העולם הראשונה חוזר... קטעי קרבות - מתוך 'במערב אין כל חדש' במלחמת החפירות בחזית המערבית:

[לאוסף המאמרים על מלחמת העולם הראשונה, לחצו כאן]

יכולתנו ליצור מסך אש - אשר ישמיד את מערכי האויב; או לפחות יגלה ויטריד את האויב - נמנעת מאיתנו, לא בשל חוסר ביכולת אש חלילה, אך בשל הימצאות אזרחים בשטח הבנוי, אשר מונעים מאיתנו "לשטח" את שדה המערכה.

לכן, אנו מוצאים את עצמנו נעים בצירים ידועים ומוכרים לאויב, אשר כמובן מנתב את האש המדויקת שלו לנקודות אלו.

כחלק מלוחמת הגרילה, מפעיל האויב מערכי הגנה תת קרקעיים, כגון: "שמורות טבע", המאפשרים לו לבטל את יתרוננו העצום באש מעל פני הקרקע. מערכות אלו מוגנות מהפצצות; ומאפשרות ללוחם הגרילה לצאת לשדה המערכה, במקום ובזמן המתאימים לו, מצויד בנשק מתקדם; תוך כדי ניתוח הקרקע בצורה הנכונה ביותר מבחינתו; ותוך גרימת נזק מקסימלי לכוחותינו.

נפגעים רבים לכוחותינו, או לאזרחים, הופכים גם הם לשיקול מכריע בשדה הקרב. ספק רב אם הפלישה המוצלחת של בעלות הברית לאירופה בנורמנדי - תוך הקרבת עשרות אלפי נפגעים חיילים ואזרחים - הייתה נחשבת, בקריטריונים של היום, ל"הצלחה". סביר יותר להניח כי הפלישה הייתה נחשבת לכישלון והגנרל איזנהאוור היה מודח מתפקידו; ולא מתמנה - בסופו של דבר - לנשיא ארה"ב.

[בתמונה: הפלישה לנורמנדי. האם היום - לאור מספר האבדות העצום בנפש - זה היה נחשב למבצע מוצלח? התמונה היא נחלת הכלל]

אם בעבר, כיבוש טריטוריה היה מספיק כשלעצמו להביא את האויב לידי תבוסה; הרי שהיום, כיבוש השטח אינו משמעותי ואף נחשב לנטל (סופר, 2012).

יכולת הצילום והעברת הנתונים המהירה, משדה הקרב לעולם הווירטואלי, יוצרת מציאות תודעה נטולת חשיבות גאוגרפית; ומחייבת לזכות בתמונת ניצחון, בכל נקודת חיכוך.

בשל כך, אנו נאלצים להילחם על אותם שטחים שוב ושוב; תוך כדי איבוד גורם ההפתעה והיזמה. כיבוש וטיהור שטח מחייב כיבוש אלפי אזרחים, שמהווים נשק בידי האויב ולא גורם התורם לתבוסתו.

ניתן לסכם ולומר כי שדה הקרב בו אנו לוחמים הינו רווי באש המונעת מאיתנו ניידות אפקטיבית. זה, בצירוף תנאים נוספים, יוצרים מצב שאינו מאפשר הוצאה משיווי משקל של האויב, והכרעה.

מאפיינים אלו דומים ביותר למאפייני "מלחמת החפירות", כמו מלחמת האזרחים האמריקאית ומלחמת העולם הראשונה. במלחמות אלו, מכונות הירייה היוותה גם "כוח האש" וגדר התיל מנעה את ניידות של הכוחות.

כל אלו מחייבים אותנו במחשבה חדשה ומקורית, תוך כדי שימוש בפתרונות טקטיים מהעבר, ביישום טכנולוגיות חדשות. אחד מהפתרונות הוא שימוש בתווך של לחימה תת קרקעית!

[בתמונה: מנהרות החיזבאללה כדוגמה קרובה לשימוש בתווך התת קרקעי... תמונת אילוסטרציה - חיים צח לע"מ]

רבים מהמתייחסים לנושא המנהרות, בוחנים אותו בראייה צרה של מציאת דרכים לגילוין ולהשמדתן - נושאים שהם חשובים כשלעצמם - אך נמנעים מדיון רחב יותר בנושא; ובכלל זה, גם בהזדמנויות הגלומות בו. מהם היתרונות של הלוחמה התת קרקעית?

המעבר התת קרקעי מאפשר הגעה מוסתרת ובטוחה לנקודת מפתח בשטח האויב, תוך כדי ניצול גורם ההפתעה; ובכך, מביא להכרעה תוך כדי מינימום אבדות לכוח התוקף ולאזרחים!

במבצעים מיוחדים, לשימוש בתווך התת קרקעי משמעות מיוחדת; היות והוא מאפשר חדירה שקטה לעורף האויב. הדוגמה המפורסמת ביותר הינה חדירת המחבלים לאזור כרם שלום, תקיפת כוח צה"ל תוך כדי עקיפת כל מערכי ההתראה, גרימת נפגעים וחטיפת גלעד שליט. כל זאת התאפשר רק הודות למנהרה, שנחפרה מתחת לאפם של החיילים בגזרה.

בשל מורכבות החפירה ובשל זמן הבנייה הארוך, לא ניתן לצאת למתקפה של כוח עיקרי דרך התווך התת קרקעי. לעומת זאת, ניתן לפרוץ מנהרות, מתחת למערכי אויב, בזמן רגיעה, כהכנה למקרה הצורך. היתרון הגדול הוא בכך שניתן להביא כוחות גדולים ו"כבדים" (שריון לדוגמה). בזמן קצר לנקודות אסטרטגיות בעורף האויב.

נכון שפעולת הכנה כזו יכולה להתפרש כצעד התקפי. מצד שני, אל לנו לשכוח שגם חדירה למרחב האווירי יכולה להתפרש כצעד התקפי; אך צבאות מבצעים גיחות מעל שטחי אויב לצרכים מודיעיניים; לא כל שכן, חדירה תת קרקעית בעומק רב שכמעט ואינה ניתנת לגילוי.

בשדה הקרב העתידי ניתן לשלוט באש ובתצפית על שטחים שנמצאים מאות קילומטרים בעורף האויב (ובעורף שלנו). הלחימה העתידית תתנהל, בעיקר, באמצעות כלים לא מאוישים וכוחות קטנים, שיציינו מטרות בעבור חימוש קטלני ומדויק, שישוגר ממרחק רב.

השליטה הכמעט מוחלטת על שטחים נרחבים, ובטווחים ארוכים, תגרום להיווצרותו של "שדה הקרב הריק", שהרי כל מה שיאותר יושמד זמן קצר לאחר מכן:

[לכתבה המלאה של אמיר בוחבוט בוואלה, לחצו כאן]

ובכן, היכן יהיו הכוחות?

אין ספק שהכוחות - הן השריון והן החי"ר - ייאלצו להסתתר בתווך התת קרקעי (בוט, 2015, ע' 528). ההתחפרות, תחזור ותתפוס מקום של כבוד, עם התפתחות הטכנולוגיות שיאפשרו מנהור מהיר, העמקת החפירות ושיפור יציבותן. הכוחות המגנים ימתינו בנקודות מפתח - במנהרות שהוכנו מראש - וייצאו לפעילות, רק בזמן המתאים (רייטר ובן מיימון, 2015). האתגר האמיתי יהיה לבנות מסתורים בקרקע במהירות ובאופן שיהיו חסינים מפני אמצעי האיסוף של האויב.

כוחות אחרים - קטנים יותר וייתכן שאף בלתי מאוישים - יחדרו לעורף מערכי האויב ולשטחי מפתח באמצעות מנהרות, ויפזרו שם חיישני תקיפה ותצפית. אלה יאפשרו שליטה באש מדויקת על מערכים קריטיים של האויב. החדירה התת קרקעית תתבצע בחשאיות מוחלטת, בלי שהאויב יוכל לגלותה, ממש כפי שכיום כמעט בלתי אפשרי לזהות צוללת, בעת שהיא שוהה בתווך התת מימי. הכוחות האלה יגרמו בסופו של דבר לנפילת מערכי האויב; ואולי אף יצליחו להגיע למפקדותיו התת קרקעיות, דרך המערכות שמזינות אותן.

לסיכום

ההתקדמות הטכנולוגית המהירה תאלץ את הכוחות הלוחמים לחפש מרחבים חדשים ליצירת מגע עם האויב, תוך כדי ביטול יכולותיו לאכן ולהשמיד כל מטרה, על פני שטחים נרחבים. התווך התת קרקעי מאפשר ללוחם הנחות טכנולוגית לעקוף מערכי התרעה ותצפית וליצור מגע בתנאים שבהם הוא מביא לידי ביטוי את יכולותיו.

.

משום שיש לנו עדיפות טכנולוגית על פני יריבינו עלינו להיות ערים להתפתחות האיומים בתווך הזה; ולפתח טכנולוגיה לאיכונם ולנטרולם של כוחות הנעים מתחת לקרקע (בוחבוט, 2019). לפתרון הבעיה הזאת חשוב לפתח פתרונות כוללים ולא נקודתיים

אולם בכך לא די, ורצוי שצה"ל לא יותיר את התווך התת קרקעי רק ליריביו,אלא יתחיל להיות בו גורם יוזם ופעיל; ולא רק גורם מגיב. טכנולוגיות מתקדמות לחציבת מנהרות מאפשרות ליצור ממד לחימה חדש, שעשוי להשיג הפתעה אסטרטגית בעימותים הבאים - אם וכאשר יפרצו - ולהביא להכרעה בשדה הקרב, תוך כדי תמרון התקפי תת קרקעי.

יש לזכור שרק ניסיון מבצעי אמתי של כוחותינו, בניצול התווך התת קרקעי, יאפשר לנו להבין הבנה מלאה של יכולות האויב בתווך הזה; ובסופו של דבר, להביסו גם שם.

אם נסתפק בפיתוח יכולות הגנה בלבד בתווך הזה, נופתע פעם אחר פעם מיכולות האויב בתחום התקיפה דרך התווך הזה:

[קצין הצבא הסורי לואיי שחאדה: אנו מומחים כיום בלוחמת מנהרות, גם התקפית וגם מתגוננת; מלחמת האזרחים העניקה לנו ניסיון רב ערך למלחמה עתידית עם ישראל... לכתבה המלאה ב- MEMRI, לחצו כאן]

התעלמות משימוש התקפי בתווך התת קרקעי, משולה לחיל אוויר המתבסס רק על אש נ"מ, מבלי להשתמש במטוסיו; או חיל ים, שלא עושה שימוש בצוללות, ומסתפק בשימוש בכלי שיט על פני הים.

שינויים קיצוניים בתפיסה מבצעית מעולם לא התקבלו בקלות ע"י הממסד הצבאי, אשר זלזל בכניסת התותח והטנק לשדה המערכה; ואף השתמש בהם בצורה שלא מיצתה את מלוא הפוטנציאל הגלום בהם.

הציווי של "בתחבולות תעשה לך מלחמה" - ואין הכוונה בהכרח לפיתוחי "היי-טק" - ימשיך להדהד בשדות הקרב של העתיד. חידושים, כגון: "צוללת תת קרקעית" וטילי טורפדו תת קרקעים (מלחי, ללא תאריך), עוד יתפוצצו בשדות הקרב של העתיד; ובקצב המואץ של ההתפתחויות הטכנולוגיות, יקרה הדבר מהר יותר מהתחזיות האופטימיות ביותר.

ככול שנשכיל להבין זאת מוקדם יותר ונפעל לשימוש בתווך התת קרקעי, כך נמצא את עצמנו מוכנים טוב יותר לאיומי העתיד ולהפתעות האויב, אשר כבר השכיל להבין ולפתח את היתרונות והטכנולוגיה של השימוש בתווך זה (בוט, 2015, ע' 528)

[לפודקאסט: 'ההיסטוריה והעתיד של לוחמת מנהרות', של יובל מלחי, לחצו כאן]

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן] [לאסופת המאמרים בנושא הלוחמה התת-קרקעית, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2020), מלחמת העולם הראשונה באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 5/3/20.
• ארנון סופר (2012), אתגרי לחימה באזורים מאוכלסים בצפיפּות - המקרה של ישראל, צבא ואסטרטגיה, כרך 4, גיליון 1, מאי, עמ' 16-9.
• אמיר בוחבוט (2019), הקרב נגד "האויב הנעלם": הציידים החדשים של משגרי הרקטות של חיזבאללה, חדשות וואלה, 3/4/19.
• מקס בוט (2015), חדשנות בלוחמה, בן שמן: מודן ומשרד הביטחון.
• תא"ל (מיל') אלי רייטר ואל"ם (מיל') שמעון בן מימון (שב"ם) (2015), המכ"ם היבשתי - משקפת מסוג חדש, מערכות, גיליון 461, יוני, עמ' 28-23.
• יובל מלחי (ללא תאריך),ההיסטוריה והעתיד של לוחמת מנהרות, פודקאסט היסטוריה, פרק 108.
• MEMRI (2019), Syrian Army Officer Lu'ayy Shehadeh: We Are Now Experts In Tunnel Warfare, Both Offensive And Defensive; Civil War Gave Us Valuable Experience For Future War With Israel, Special Dispatch No. 7942, March 14.