[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]
[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על בחירות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן]
דניאל ראם הוא ד"ר למתמטיקה. זהו מאמר שלישי ואחרון בסדרה של שלושה מאמרים.* * *
במאמרי הראשון עסקתי בתהליך השיטתי של זיופים וגנבת קולות בבחירות, ועל השלכותיה המעשיות על חיינו ועל הדמוקרטיה שלנו. במאמר השני סיפקתי הסבר חלקי לרפיסות הטיפול בתופעה. ההסבר הזה התמקד בשלושה מושגים מאותו עניין: במאמר הנוכחי אתמקד בסוגיית ההתמודדות עם התופעה.[למאמר הראשון של ד"ר דניאל ראם, 'גונבים לנו את הדמוקרטיה', לחצו כאן] [למאמר השני, 'למה גונבים לנו את הדמוקרטיה', לחצו כאן]
אז מה עושים?
אמנה עשר פעולות הכרחיות להתמודדות עם התופעה:
- קודם כל, העלאת המודעות לנושא הזיופים בבחירות: רבים וטובים, ורבות וטובות - כולל מקבלי החלטות - לא מודעים להיקף התופעה.
- חשיפה של האידאולוגיה הרגרסיבית והמוסר השטחי והמזויף - שנותנים לגיטימציה לתופעה - והבנתם.
- ייזום של קמפיין ציבורי נרחב, בפרט במגזרים הרלוונטיים, לצורך העלאת המודעות הציבורית לחומרה שבביצוע עבירות על טוהר הבחירות ולענישה הצפויה לעבריינים.
- פעולה ממשית של המשרד לביטחון פנים, משרד המשפטים ומשרד מבקר המדינה; לחקירה מקיפה, כנה ומיידית של התופעה.
- שדרוג החקיקה בנוגע להתמודדות עם התופעה והחמרת הענישה.
- שימוש באמצעים טכנולוגיים הן לצורך תיעוד העבירות (למשל, אמצעי הקלטה וצילום) והן לצורך מניעתן (לדוגמה: אמצעי זיהוי פנים/רשתית/טביעת אצבע). לא צריך בשביל זה מאגר ביומטרי ארצי: הכל יכול להיות מקומי.
- לפרוס, בימי בחירות, כוחות מתוגברים של המשטרה (שוטרים רגילים, מג"ב, שוטרים מתנדבים וכו') בכל הקלפיות; ובעיקר, במקומות המועדים לפורענות (כולל בחדרי ההצבעה, כולל בזמן ספירת הקולות).
- פריסה מקיפה של משגיחים בכל הקלפיות, ובמיוחד במקומות הבעייתיים, לשם הקטנת הסיכוי לרמאות (ובהזדמנות זו, תודה גדולה לכל אלה שהיו מעורבים בפעילות כזו לאורך השנים).
- אימוץ של גישה בוגרת ואחראית; שמצד אחד, מתייחסת בכבוד אל כל האזרחים, מכל המגזרים והעדות, ורואה בהם אינדיבידואלים בוגרים שזכאים לזכויות; ומצד שני לא מתפשרת על זה שבמקביל לזכויות, חלות עליהם חובות ויש להם, ולכולנו, אחריות לכבד את כללי המשחק ולא לעבור קווים אדומים מסויימים.
והפעולה העשירית והחשובה מכולם: החלטה הנחושה שלנו, הרוב הדומם, שהגיע הזמן להפסיק לשתוק, והגיע הזמן לתבוע בקול חזק מהגורמים הרלוונטיים במערכת הפוליטית, במערכת המשפט, במשטרה וכדומה לפעול בצורה ממשית ויעילה כדי להתגבר על התופעה האמורה (ובפרט, לדאוג לתקציבים מתאימים); ולבצע זאת בכבוד ובתקיפות, ברגישות ובנחישות.
יש לנו זכות מלאה לעשות זאת כי אנחנו, הציבור הרחב, הריבון האמתי במדינתנו הדמוקרטית. בהשאלה, אנחנו כמו בעלי המניות של חברה (המדינה); שאפשרנו, לזמן קצוב, את המינוי של בעלי תפקידים לצורך ניהול ותפעול החברה.
בעלי התפקידים הללו לא עושים לנו טובה: הם משרתי ציבור, שזו העבודה שלהם, ואנחנו מממנים אותם ואת מקומות עבודתם מכספי המסים שלנו ומהאשראי הציבורי שאנו נותנים להם.
הגיע הזמן לפעול, כדי שלא נתעורר יום אחד ונגלה, חלילה, שארצנו הפכה למדינת עולם שלישי של כל אזרחיה ותושביה, החוקיים והבלתי-חוקיים. ויפה שעה אחת קודם, כי אין לנו דמוקרטיה אחרת.
[לריכוז המאמרים על המגזר הערבי בישראל, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על בחירות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן]
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2017), רב תרבותיות: קריסתה של אשליה, ייצור ידע, 27/1/15.
- פנחס יחזקאלי (2015), תקינות פוליטית, ייצור ידע, 10/12/15.
- פנחס יחזקאלי (2017), ‘פוליטיקה של זהויות’: אסטרטגיה של פירוק חברתי?, ייצור ידע, 24/8/17.
- פנחס יחזקאלי (2014), פרדיגמה, ייצור ידע, 12/4/14.
- דניאל ראם (2019), גונבים לנו את הדמוקרטיה, ייצור ידע, 29/7/19.
- דניאל ראם (2019), למה גונבים לנו את הדמוקרטיה?, ייצור ידע, 6/8/19.
- אלי אסייג (2015), בעיית המשילות במגזר הערבי, ייצור ידע, 17/5/15.