גרשון הכהן: למי אכפת משטחי C?

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Free-Photos לאתר Pixabay]

[מאמר זה ראה אור לראשונה בכתב העת ליברל. הוא מועלה לכאן באישורו ובאישור המחבר]

ליברלגרשון הכהן

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים. משמש היום כעמית מחקר במרכז בגין-סאדאת (בס"א), באוניברסיטת בר אילן.

*  *  *

איך לא אכפת ליהודים מהתפשטות בנייה פלסטינית בשטחי C... 

תנועת רגבים יצאה לאחרונה בקמפיין לעצירת הבנייה הפלסטינית בשטחי C ביו"ש.

קובי אלירז, שהיה עוזר שר הביטחון להתיישבות, ופוטר לפני כחודשיים בנסיבות מתמיהות, ניהל במהלך תפקידו עבודת מטה מקיפה בנושא. במאמר שפרסם בכתב העת 'השילוח' (יולי 2019), תיאר את הסוגיה במלוא ממדיה.

במסגרת תכנית פיאד, בעשור האחרון נבנו בשטחי סי, 28,651 מבנים ערביים לא חוקיים, נפרצו מאות קילומטרים של דרכים; ונכבשו מאות אלפי דונם חקלאים, בקרקע שלא הייתה שייכת מעולם לאדם פלסטיני. מגמת הפלישה מתנהלת במעורבות ובהכוונה של האיחוד האירופי ובתמיכה כספית רחבה.

[למאמרו של קובי אלרז ב'השילוח', לחצו כאן]

בינתיים פרסם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, תכנית לאישור בניית 700 בתים לפלסטינים בשטחי C. זאת, במקביל לתהליך תכנון ל-6000 יחידות דיור חדשות ליהודים במרחבי יו"ש. למרות ביקורת בהנהגת המתנחלים, שרי הקבינט בכללם השרים רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' נתנו תמיכתם. גם קובי אלירז - שהרים את דגל המאבק כנגד הפלישה הפלסטינית לשטחי C - תמך במהלך.

משמעות ה'ריבונות'

ההיגיון המוביל לתמיכתם נובע מהבנה בסיסית כי ריבונות במרחב מחייבת לקבוע, לא רק מגבלות בנייה אלא גם היתרים לבנייה.  זה המפתח עתיק היומין להתנהלות ריבון: כאשר הוא מוציא אדם להורג בכיכר העיר הוא מבטא את יכולתו ליטול חיים. מידי זמן רצוי לו לבטא גם את ההיפך. כאשר הנידון למוות עולה לגרדום והמלך גוזר חנינה, ריבונותו וחירות רצונו מתבטאים כמופת לכוח  הענקת החיים המצוי בידיו.

ריבונות בהיבט זה, כפי שהובן כבר בעת העתיקה, היא פעולה החותרת לשוות לשליט את כוחות  השליטה וההענקה המיוחסים לאל. היא מתבטאת  במקום בו נכרכים יחד שתי היכולות: ליטול חיים או להעניק חיים.

[למאמר: 'ריבונות, ‘גבולות מוכרים’ ולגיטימציה בינלאומית', לחצו כאן']

שטחי C אינם שונים בהיבט זה מאתגר מימוש הריבונות של מדינת ישראל בכל יתר אזורי המדינה, ובמיוחד בנגב. מדינה ריבונית נבחנת – בשטחי C כמו בשטחי הנגב - ביכולת  לתכנון כולל שיקבע היכן ומה אסור לבנות ומה והיכן מותר לבנות, בהתייחסות  לכולם, גם ליהודים גם לפלסטינים .

במקום להמשיך לפתח את תיאור האיום  שמציבה הבנייה בשטחי C  לאינטרסים הלאומיים והביטחוניים של מדינת ישראל, בחרתי לפנות לשאלה אחרת: מדוע הנושא לא זוכה לתשומת לב בדעת הקהל הישראלית? האדישות בדעת הקהל היא, בין היתר, מה שמאפשר לראש הממשלה נתניהו להתעלם בעקביות מהמגמה הפלסטינית. גם התנהלות נתניהו בסוגיה תמוהה למדי:
  • אם מנוי וגמור עמו להעביר את השטח הפתוח לפלסטינים לקראת הסדר שתי המדינות, בוודאי רצוי לו שהשטח יימסר בתמורה להסדר; ולא יילקח על ידי הפלסטינים בתהליך זוחל חד צדדי.
  • אם מצד שני המרחב נחוץ לו כאינטרס ישראלי, כפוטנציאל עתידי להתרחבות ההתנחלויות ולהגנה עליהם ועל צירי התנועה, מדוע אינו מונע את תהליך הפלישה?

כדאי לברר, מה מבינים כאן הפלסטינים והאירופים שנעלם מעיני הישראלים?

מנקודת המבט הפלסטינית האינטרס גלוי: מובן להם כפי שהובן לאירופים, שמעלה אדומים כעיר לכל דבר, אינה ניתנת לפינוי. אולם בבניה פלסטינית מואצת מסביב לה ובצדי הדרכים המובילות אליה, אפשר להפוך אותה למובלעת מאוימת הולכת ומדלדלת. כל כך פשוט ומתמיה, עד כדי חרדה ביחס להתעלמות הישראלית. גם הממסד הביטחוני הישראלי די מתעלם.

התשובה הראשונה העולה על הדעת תסביר, שרוב היהודים ממש לא מסתובבים שם ואינם מכירים במה מדובר. אבל מה נגיד על  רוב הבריטים, שלא ביקרו מעולם באיי פוקלנד ואולי גם לא ידעו בדיוק היכן הם; בכל זאת, בגאווה לאומית מאוחדת תמכו ביציאה למלחמה להשבת הריבונות על האיים הרחוקים?

תשובה מעניינת יותר, כרוכה אולי בנכות יהודית "תורשתית", בתפיסת המרחב הפתוח שמחוץ לערים. בגלותם הארוכה נעשו היהודים לאנשי עיר. המרחב הפתוח היה בעבורם לא יותר מתווך ריק, חסר חשיבות. יורי סלזקין, יהודי שהיגר מבריה"מ לארה"ב הסביר בספרו: "העידן המודרני הוא העידן היהודי, והמאה העשרים היא המאה היהודית.

[בתמונה משמאל:הגרסה העברית של ספרו של יורי סלזקין, המאה היהודית, שראה אור בהוצאת אוניברסיטת תל אביב, ב- 2009. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

מודרניזציה פירושה להפוך לעירוני, נייד, בעל מורכבות אינטלקטואלית, פירושה ללמוד כיצד לטפח אנשים וסמלים לא שדות או עדרים...אף אחד אינו מוצלח בלהיות יהודי, יותר מהיהודים עצמם. בעידן ההון הם היזמים היצירתיים ביותר, בעידן הניכור הם הגולים המנוסים ביותר..." (המאה היהודית, עמ'11)

בדיוני האוטונומיה שהובלו על בסיס הסכם השלום עם מצרים, נבחן המושג "ריבונות פרסונלית", במגמה לכונן הסדר שיעניק לפלסטינים ריבונות פרסונלית במרחבי מגוריהם, אך יותיר את הריבונות על השטח בידי מדינת ישראל. על פי הבחנה זו ניתן לתאר התהוותה של מגמה הפוכה. עם התכנסותם של היהודים לריכוזי הערים, הפלסטינים נטלו דה פקטו ריבונות במרחב הפתוח והותירו ליהודים ריבונות פרסונלית באזורי מגוריהם.

המגמה מתקיימת לא רק ביהודה ושומרון. גם בנגב, בגליל ובעמק יזרעאל, היהודים מתכנסים למגדלי הדירות והמרחב הפתוח הולך ונשלט בידי לא יהודים. קרקעות חקלאיות פרטיות במטולה וראש פינה הולכות ונמכרות וגם אדמות הקיבוצים מוחכרות ברובן לערבים.

[למאמר: 'ההשתלטות הערבית על קרקעות מתחת לרדאר', לחצו כאן]

במבט הנשקף ממגדלי רצועת החוף מערבה אל הים, למי אכפת מבניית עוד בית פלסטיני אי-שם בשטח C?

מקורות והעשרה

One thought on “גרשון הכהן: למי אכפת משטחי C?

  1. Pingback: ריבונות, 'גבולות מוכרים' ולגיטימציה בינלאומית - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.