יצחק בריק: האומץ להביע דעה!

[בתמונה: האלוף בני פלד. התמונה היא צילום מסך מהראיון בערוץ הראשון]

[לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

האלוף במילואים יצחק בריק שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות. לחם כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים ועוטר בעיטור העוז; כיהן מעל עשור שנים כנציב קבילות חיילים. בשנת 2018 יצא בביקורת קשה על מוכנות צה"ל למלחמה, ונאבק באומץ, בהתנגדות צה"ל לביקורת זו.

*  *  *

מיד אחרי מלחמת יום הכיפורים, התייצב מפקד חיל האוויר דאז, האלוף בני פלד (ראו תמונה בראש המאמר) מול המצלמות של ערוץ 1 (הערוץ היחידי בישראל של אותם ימים).; ובאומץ רב הביע דעה שהייתה שונה תכלית שינוי מגרסת חבריו.

"יש סכנה שיסכלו אותי באבנים כשאני אצא מכאן..." התבדח פלד בתחילת הראיון וידע למה, אבל אמר באומץ את שעל ליבו...

[לראיון המוקלט עם האלוף בני פלד, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

תמללתי עבורכם את הדברים. שווה קריאה, ושווה להפיק לקחים...

אמר בני פלד:

"אני קורא תגר על חלק מהדברים המוסכמים שהתקבלו כלקחים אחרי המלחמה. היה לי קשה לקבל אותם תוך כדי המלחמה, ומיד אחרי המלחמה, והיום עוד יותר. בוא ניקח את הדברים שבדרך כלל נוהגים לומר:

  • הופתענו. אסור שנהיה מופתעים שנית;
  • או: לא היה לנו מספיק נשק בשביל לסיים את המלחמה. היינו תלויים במעצמות; ולכן, עשינו כך וכך.
  • או: אנחנו מאוד מאוד רגישים לאבדות. הרבה יותר מהאויב.
  • או: אין לנו אורך נשימה;
  • ושבוודאי, היה מחדל בנושא ההרתעה. על זה אין כמעט חולקים. לא?
  • ושהימ"חים לא היו בסדר...

ועוד ועוד... לקחים אלה ודומיהם הם הלקחים שכמעט כולם עוסקים בהם.

אני קורא תגר על זה מפני שקשה לי להאמין, שיש אדם ישר, שכפי שאומרים, היה בעניינים, או אפילו היה מופקד בזמנים מסוימים על הפרובלמות האלה, שלא ידע כמה עובדות יסוד:

  • למשל: האם באמת אדם מהסוג שאני מתאר יכול לבוא ולטעון, שהוא לא ידע ולא התכונן לכך שהאויב הוא שיפתח במלחמה? מפני שלמדינת ישראל אין שום רצון ושום תכנית לפתוח במלחמה; ולכן, זה יהיה האויב שיפתח בה? אז מה ההפתעה?
  • האם מישהו מהם יכול לבוא ולומר: אני חתמתי חוזה עם מישהו, שהוא יתן לי התראה בדיוק של 24 שעות ושלושים שניות? גם אם הוא יגיד אינני יכול לצפות שהוא לא ידע שדברים כאלה לא כתובים בחוזה...
מספיק לקרוא את ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה: מדוע כועסים כל כך על נשיא ארצות הברית רוזוולט שפרל הארבור עלתה בלהבות, כשהשגריר היפני שתה אצלו תה? אלה דברים שקורים. צריך רק לדעת לקחת אותם כמות שהם; ולא לבנות איזשהם מגדלים באוויר, ואחרי זה לייל.

[בתמונה: נמל פרל הארבור עולה בלהבות בהפצצות ההפתעה של היפנים, ב- 7 בדצמבר 1941. מלחמות רבות נפתחות בהפתעה... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי WikiImages לאתר Pixabay]

ואני יכול לעבור קטע קטע - ואינני חושב שזה המקום - ולהוכיח, שבעצם למי שהיה צריך לדעת, ושהיה לו ראש והוא לא ישב עליו, שההצגה הזו של הפתעה, ושהוא לא ידע, היא קצת מוזרה בעיני ואני אדם שתמיד מחפש סיבה למשהו...

ואני גיליתי כמה סיבות:

אחת הסיבות היא, שאנחנו אנשים נורמליים. שלא נעים לנו להודות, שבמצבים מסוימים אנחנו נכשלים קצת. זה נורמלי... אצלנו זה לא יכול לקרות. לכן, אנחנו נוהגים קצת כמו הערבים, שלגלגנו עליהם בפה מלא, כאשר הבסנו גדוד שלהם עם חצי גדוד שלנו; והם ברחו הביתה וסיפרו שעלו עליהם חמש אוגדות; אז אמרנו: "הנה, הם צריכים תירוצים... לכך שהובסו, שברחו...".

ואני גיליתי שאנחנו נורמליים בדיוק כמוהם. לא כל כך כמוהם, אבל קצת... כשאנשים נדרשו לתת הסברים על דברים שלא הלכו פרפקט, הם התחילו לחפש כל מיני תירוצים. זה טבעי.

אבל, יש גבול מסוים, שבו אתה יכול לתרץ תירצוים שלא ידעת... ידידי היקר, אתה באמת חשבת שאם האויב תוקף ראשון, אתה יכול לומר, שלא ידעת שהקרב עשוי להיות בנפח או במעלה אדומים, או בטסה או אפילו בביר גפגפה? למה החזקת את השטחים האלה כל הזמן? הלא כך קראת לשטחים: 'גבולות הביטחון'. למה ציפית?

לפתוח במלחמה על זה שהפרו איתך את ההסכמים לא פתחת. רצית לשבת בדיזנגוף; וללכת לראות את 'מלכת האמבטיה'...

[שתי הערת עריכה:

  1. המצרים הפרו את הסכם הפסקת האש בתום מלחמת ההתשה, מיד עם כניסתו לתוקף. סעיף 3 בהסכם הפסקת האש קבע: "שני הצדדים יימנעו מלשנות את הסטטוס קוו הצבאי בתוך האזורים המשתרעים 50 קילומטר מזרחה ומערבה לקו הפסקת האש. אף צד לא יכניס או יקים מתקנים צבאיים חדשים כלשהם באזורים אלה". סעיף זה הופר על ידי מצרים מיד ביום כניסתו לתוקף (ראו גיחות צילום אמריקאיות בסיני 1970), בצורת קידום סוללות טילי קרקע-אוויר לקרבת התעלה. צעד זה נתן למצרים ביטחון ביכולתם לחצות את תעלת סואץ מבלי שיופרעו על ידי חיל האוויר הישראלי, ואיפשר להם להתקדם בתכנון מלחמת יום הכיפורים [ויקיפדיה: מלחמת ההתשה].
  2. "מלכת אמבטיה" הוא מחזה סטירי מאת המחזאי חנוך לוין שהוצג לראשונה בתיאטרון הקאמרי בשנת 1970, בעיצומה של מלחמת ההתשה, כשלוש שנים לאחר מלחמת ששת הימים. בינואר 1970, המועצה לביקורת סרטים ומחזות פסלה את כל הטקסט של המחזה, שהוגש לאישורה, אך חזרה בה כשנדרשה לנמק את החלטתה. ההצגה עוררה סערת רוחות ציבורית חסרת תקדים ונפסלה להופעה אחרי 19 הופעות.]

[לאסופת המאמרים על מלחמת ההתשה, לחצו כאן]

.

... בנית שכפ"צים במקום לצאת למלחמה. עכשיו כשתקפו אותך אתה בא בטענות שאתה צריך להילחם על כביש החת"ם, וליד נפח? הם הרי היו מיועדים ללחימה הזו!

או אשאל את זה בצורה יותר ציורית: האם אותו חיל בחטיבה 16, שהפתיעו אותו, המסכן הזה שהפתיעו אותו בתעלה, לפני מלחמת יום הכיפורים, כשהוא התייצב לתפקידו, מה אמרו לו? כשהוא ילבש את הנעלים, אז מחר בבוקר הוא קם ויוצא לעבר קהיר? אני משוכנע שהוא ידע - אם הוא כן עם עצמו - שהוא יושב שם למקרה שהמצרי יתחיל לעבור את ה- 180 מ' האלה.

מה שקרה לעם ישראל זה שהוא נהפך סכיזופרני. יש לו פיצול אישיות. הוא לא מודה שעכשיו ערב. במקום אחר הוא יגיד, הוא יודה שעכשיו ערב, אבל יגיד שהוא לא יכול להגיד את זה.

עכשיו אני רוצה להגיד דבר שאולי תמחקו אותו אחר כך: לפי דעתי, אני גם לזה צריך לקבל הסבר. איך זה שעם נהיה פסיכוטי. שהוא אומר את ההיפך ממה שהוא ידע; ומתנהג כאילו שהוא לא ידע. מה, הוא לא ידע שבצדק, לא היה מספיק כסף לצה"ל; שאת הציוד בימ"חים החזיקו במפוזר, כי זה יותר זול; מה, הוא התעלם מזה? הוא לא ידע שצה"ל היה בשבילו קבלן לענייני ביטחון במחירים קבועים לפני? הוא לא ידע שזה לוקח 96 שעות לגייס את כל הצבא?

את כל זה הוא ידע. מה ההפתעה? אז מדוע הסכיזופרניה הזו? ואני גם לזה הייתי מוכרח לחפש הסבר:

הגעתי למסקנה שהאויב שיושב מחוץ לגבולותינו גילה, את מה שאנחנו צעקו בפה מלא שהעצמה שלנו היא רוחנו, שכלנו. העובדה שאנחנו בעלי יושר אינטלקטואלי. אנחנו יודעים מה שאנחנו רוצים, אנחנו לא משקרים לעצמנו, אנחנו לא מתרצים תירוצים, אנחנו פשוט כאלה. והוא החליט לתקוף בדיוק את זה. זה כלי הנשק הכי חזק של עם ישראל. ואם אני הולך אחורה, אני רוצה להניח הנחה זוועתית, שהם הצליחו:

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

לאט לאט, הם הצליחו להכניס אלמנט של שבר. של סכיזופרניה:

  • הם הצליחו במערכת החינוך, להטיל ספק בצדקת קיומנו בארץ הזו:
  • הם הצליחו במחזאות ('מלכת האמבטיה');
  • הם הצליחו בשירה;
  • והם הצליחו אפילו בסיכומי המלחמה.

לי היה הגיוני שאם מישהו רוצה לתקוף את מדינת ישראל ולשבור אותה, הוא לא יצליח בשום דרך אחרת אלא לשבור את הרוח שלה. אם לנו היה אויב שרוחו כפי שהיינו בעבר, האם לא היינו שמים לנו כיעד לשבור את רוחו? זה הכי זול... הכי משתלם... הרבה יותר יעיל מכל מיני מטוסים ופצצות ודברים כאלה!

מה אנחנו למדים מהראיון הזה?

המצב היום חמור בעשרות מונים. האם שמעתם בשנים האחרונות מפקד בכיר שמוכן ללכת נגד כולם, להודות ולומר טעינו (למעט מפקד פיקוד העורף שפרסמתי את המאמר שלו השבוע)? לא רק שהפיקוד הבכיר לא היה מוכן לקבל ביקורת, אלא ניסו באמצעות דובר צה״ל ליפות את התמונה ולבנות דימוי שלא מתאר את המציאות העגומה. אני מקווה שהרמטכ״ל כוכבי יוביל לדרך חדשה!

[לריכוז המאמרים בנושא מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

3 thoughts on “יצחק בריק: האומץ להביע דעה!

  1. Pingback: 'קוד הנאמנות' באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  2. Pingback: למה ארגונים צבאיים לא אוהבים אינטלקטואלים? - ייצור ידע

  3. Pingback: המלחמה הבאה באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *