[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

שוחרי ההפרדות - ובמיוחד אהוד ברק - מנסים להבהיל אותנו, ומאיצים בנו להיפרד; כי אם לא נמהר להיפרד, המציאות שתתהווה תוביל, או לאבדן המדינה היהודית כי יהיה רוב ערבי; או למדינה לא דמוקרטית שתתכנס לאפרטהייד.

זו הצגה דיכוטומית קלאסית שמציגה מציאות מורכבת באופן מקובע על שתי דרכים בלבד: ״או - או״. שתי אפשרויות בלבד, ועלינו לבחור ביניהן: שתי מדינות לשני עמים או מדינת אפרטהייד...

ססמאות הן סימן ההיכר של תופעה סוציולוגית מרתקת הקרויה מסגור של בעיה מורכבת (Framing); כאילו לקחנו תמונה מורכבת ובעזרת מסגרת קטנה, תחמנו רק חלק קטן ופשוט ממנה, באמונה שאם נתייחס רק אליו, המציאות תתיישר לפינו...

זה מזכיר לי פרדיגמה של קיבוץ, שהיא תפיסה מאוד גרמנית של ארגון מרחב: יש אזור משק ויש אזור חברים ואסור לערבב; ואם אני מנסה לגדל תרנגולת באזור החברים, יקראו לי מהר מאוד לסדר. זו תפיסה מאוד סכמטית, מכניסטית, טכנית ומאוד לא נכונה לנו. בעולם האמתי, המציאות מורכבת הרבה יותר, ולא ניתן להכניס אותה לקופסאות...

[להרחבה על תופעת המסגור, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'פרדיגמה', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן]

התבוננות מורכבת מגלה יותר משתי דרכים. אני רוצה לחזור לעבר בעניין הזה, לימיהם של יצחק טבנקין ומניה שוחט, שהתנגדה גם לגדר שבנו הבריטים בגבול לבנון (היא גדר הצפון, ראו תמונה למטה). בעולם מורכב, אלה שיודעים להסתדר במרחב ולא מנסים לכפות את עצמם עליו מנצחים. כשהעוצמה היא בידינו, אנו יכולים ליזום התהוויות המציאות, כדי שתתפתח לכיוון הרצוי לנו. הגדר/הקופסה מונעים מאיתנו להשפיע על ההתהוויות הנמצאות מצידה השני!

[בתמונה: גדר הצפון, כפי שנראתה בשנות ה- 30 של המאה העשרים. התמונה היא נחלת הכלל. המקור: Matson Collection - Library of Congress Catalog]

לכן אינני חושש ההפחדות אודות מדינת אפרטהייד. אם העוצמה להתוות מציאות נשארת בידינו; ומרגע שמשתחררים מפתרונות שכבר אינם רלוונטיים - כמו מדינה אחת לשני עמים - יש פה הרבה אפשרויות. יש פתגם בערבית: אין טוב זולת מה שישנו. יצחק רבין יצר פה, אחרי הסכם אוסלו הראשון, משהו, שיש לו דינמיקה משלו וניתן ללכת איתן הלאה:

• עזה היא מדינה דה פקטו, וטוב לי בזה; וצריך לפתח את עזה נפרדת, באפשרויות רבות;
• יהודה ושומרון מבחינה גאוגרפית ואקולוגית הם מרחב אחד עם מדינת ישראל, בלתי ניתן לחלוקה. יש שם סוג של אוטונומיה בשטחי A-B, והוויכוח הוא על שטחי C, שאנחנו זקוקים להם מאוד כי הם המפתח לשליטה על מבואות הירדן מחד גיסא; ועל מישור החוף, מאידך גיסא. יתרה מכך. מדינת ישראל מצויה כבר היום בצפיפות נוראה ושטח ההתרחבות הטבעי של האוכלוסייה הוא ליהודה ושומרון. רשתות התחבורה, החשמל, המים וביוב וסוגיות זיהום האוויר והסביבה, בלתי ניתקים לניתוק. מה שאפשר היה לעשות בימיה הראשונים של המדינה אי אפשר לעשות עם עשרה מליון תושבים שצומחים במהירות ויגיעו לעשרים מליון בפרק זמן קצר יחסית.

[לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן]

לכן, מרגע שהשתחררנו מ'גיבנת' שתי המדינות, צריך לאפשר התהוות, והכל פתוח! כדרכה של התהוות, הסמוי מן העין חשוב מהגלוי... אין לדעת מה יקרה אבל נכון וצריך לנסות ולמצב את המציאות העתידית, ויש בכוחנו לעשות זאת!

אי אופטימי מאוד!

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2015), מסגור: עובדים על עצמנו ועל אחרים…, ייצור ידע, 4/10/15.
• פנחס יחזקאלי (2014), פרדיגמה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), מורכבות, ייצור ידע, 12/4/14.
• יחזקאלי פנחס (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 23/8/18.