[לקובץ המאמרים על מקצועיות ומקצוענות, באתר ייצור ידע]
מוקדש ליהודה בריל (מנהל אתר מלחמת ההתשה), ולאלי הררי (מנהל אתר "חטיבה 600)
תת אלוף אמציה חן (פצי) היה מפקד אוגדה. לאחר שחרורו ב- 1991, מונה במילואים כאחראי על הפקת לקחים בצה"ל.
* * *
מזה שנים מהווה השרות הצבאי, מקפצה לחברות בכנסת ובממשלה. מה גם שלאחרונה, שלשה רבי אלופים הקימו את מפלגת "כחול לבן"; האלוף טל רוסו נכנס ובהרף פרש ממפלגת העבודה, בעוד האלוף יאיר גולן שוקל להתמודד על תפקיד יו"ר המפלגה. הגם שעל פי השמועות, נאמר כי רא"ל גדי אייזנקוט וויתר על חופשת השחרור. זאת, על מנת לקצר את תקופת ההשהיה, כדי להתמודד בעתיד על מנדט בכנסת.
על פני הדברים נדגיש לא פעם אלא פעמיים, כי אין פסול בהליכתם של בכירי צה"ל לפוליטיקה. ובלבד שבאותה נשימה יפנים כל בר דעת - כולל ובעיקר מנהלי אתרי זיכרון - על היותנו מצויים במלחמה מתמשכת. זה מה שהופך את הפקת לקחיה, לסוגיה חיונית מאין כמותה, שנאמר: כי "לקחי מלחמה שאינם מופקים בסיומה. דינם להופיע במלחמה הבאה ביתר עוצמה, ובנזק רב אף יותר מקודמתה".
אכן, כבר בימיו הראשונים של צה"ל, משום חובבנות מקצועית, יוקרה ופוליטיקה, נדחק הצורך להפיק את לקחי המלחמה. מה גם שתחושת האיום הקיומי שקיננה - בשנות החמישים של המאה הקודמת - אפשרה להשריש את "מבחן התוצאה", כאמת מידה בלעדית לחקר מלחמה.
בהתאמה לשקץ הזה ומשיקול פוליטי, וגם כדי העצמת יוקרתו של משה דיין. מלחמת "קדש" נחקרה אם בכלל, בעיקר לשם רישום היסטורי, בבחינת מה היה; בלי תת דעת לחקר הלמה. שם בלטו כשלי המטכ"ל והעומד בראשו, נלווה לחסרונו של הקרב המשולב הבין זרועי והחיילי - ולנוהל קרב חובבני, שגרם לירי כוחותינו זה על זה.
[מקור התמונה המקורית: אתר צה"ל]
הבעיה שאלה נתפסו כחוויות ולאו דווקא כלקחים. על יקל הכשל, משום שעסקינן ב"לקחי על" שחסרונם מנע מצה"ל אז וכהיום, למצות את פוטנציאל הלחימה. מה שהעצים את מחיר המלחמה, כמס מיותר של דמים ודם.
על כן, בהתחשב בתופעה הבלתי נסבלת, תוצרה של הרדידות השלטת בהבנת צבא. כל שכן כדמוקרט אמתי שהתחייב לעת פרישה - להתייצב ב"שפיץ" הבקרה הציבורית, בסוגיות ביטחון, בחרתי למקד את פעילותי הציבורית בניתוח המלחמות, בתקווה שבמדינת ישראל המתגוננת משחר הקמתה. ממש נדרש שינוי בשיח הציבורי המתקיים בכל אתר ואתר, במאמרים, ובשיח הפוליטי. מרכילות סתמית, מי אמר למי מתי כמה ולמה, לדיון ענייני בלקחי המלחמה.
שהרי על אף ניצחונות העבר, הגבורה והתהילה - מלחמת הקיום שלנו מתמשכת. בהתאמה לנבואתו של ח"נ ביאליק, המדברת אלי ואליכם לאמור: "קומו תעי מדבר צאו מתוך השממה, עוד הדרך רב, עוד רבה המלחמה".
