עופר בורין: מרות המואביה עד גירוש המסתננים

[בתמונה: ציורי תנ"ך/ רות ונעמי נפרדות / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

[בתמונה: ציורי תנ"ך/ רות ונעמי נפרדות / ציירה: אהובה קליין (c) שמן על בד]

[לסדרת מאמרי שבועות ומתן תורה, שהופיעו באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 3 ביוני 2022

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

אלוף משנה במיל', עופר בורין, נשוי + 3, שירת 20 שנה בחיל האוויר בתפקידי פיקוד טכנולוגיים. היום, הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. הוא מגדיר את עצמי כאדם חופשי (חילוני). החל לכתוב בתחום זה כשעלה לאוויר פרויקט 929 בניהול הרב בני לאו והעיתונאית גל גבאי. הוא מחפש בתנ"ך את ההקשרים לחיים במדינת ישראל בעידן המודרני.

זהו הפרק הראשון מתוך ארבעה העוסק במגילת רות. הופיעו בסדרה זו:

*  *  *

מאמר זה עוסק במגילת רות, פרק א - גרים; ונגיע בו גם לגירוש ה"מסתננים" בשנת 2019. אבל תחילה, השתלשלות העניינים המביאה לקשר בין רות המואביה לעם ישראל.

הכל מתחיל ברעב שהיה בארץ ישראל. רעב שמביא את אלימלך, איש משבט יהודה הגר בבית לחם, לקחת את משפחתו לגור במדינה שכנה – מואב.

המשפחה כוללת את אבימלך, נעמי אשתו ושני בניו: מחלון וכליון.

המשפחה משתקעת במואב ואז אבימלך, אבי המשפחה מת (לא כתוב ממה).

המשפחה החד-הורית נשארת במואב. מחלון נושא לאישה את ערפה וכליון נושא לאישה את רות. שתיהן נשים מואביות. הם גרים יחד במואב כעשר שנים. לרוע המזל, שני הבנים גם הם מתים (לפי השמות שלהם זה בהחלט היה צפוי). נעמי מחליטה לחזור לבית לחם לאחר שהרעב בארץ ישראל פסק.

אגב – קיום הרעב מופיע באופן סתמי, ואילו סופו נזקף לזכות יהוה: ו וַתָּ֤קָם הִיא֙ וְכַלֹּתֶ֔יהָ וַתָּ֖שָׁב מִשְּׂדֵ֣י מוֹאָ֑ב כִּ֤י שָֽׁמְעָה֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב כִּֽי־פָקַ֤ד יְהוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם לָֽחֶם.

בעודן הולכות בחזרה לארץ ישראל, פונה נעמי לשתי כלותיה ומפצירה בהן להישאר בביתן שבמואב. היא מסבירה להן, שהיא לא תוכל לעזור להן יותר והעתיד שלהן אתה הוא לוט בערפל. היא גם מברכת אותן ומבטיחה, שכשם שהן עשו חסד עמה יהוה יעשה חסד עמן.

 

מסתבר שבמשפחה היה נהוג לדבר על יהוה כבן בית, והוא לא היה זר לשתי המואביות.

נעמי ממש נותנת בשם יהוה הבטחות כאילו הייתה בה איזו רוח נבואה: ח וַתֹּ֤אמֶר נָעֳמִי֙ לִשְׁתֵּ֣י כַלֹּתֶ֔יהָ לֵ֣כְנָה שֹּׁ֔בְנָה אִשָּׁ֖ה לְבֵ֣ית אִמָּ֑הּ ֯יַעֲשֶׂה יְהוָ֤ה עִמָּכֶם֙ חֶ֔סֶד כַּאֲשֶׁ֧ר עֲשִׂיתֶ֛ם עִם־הַמֵּתִ֖ים וְעִמָּדִֽי ׃ ט יִתֵּ֤ן יְהוָה֙ לָכֶ֔ם וּמְצֶ֣אןָ מְנוּחָ֔ה אִשָּׁ֖ה בֵּ֣ית אִישָׁ֑הּ וַתִּשַּׁ֣ק לָהֶ֔ן וַתִּשֶּׂ֥אנָה קוֹלָ֖ן וַתִּבְכֶּֽינָה.

ערפה ורות לא מוכנות לחזור למואב ודורשות להישאר עם נעמי.

לאחר שכנוע נוסף המלווה בבכי והסברים, מחליטה ערפה לחזור למואב; ואילו רות מחליטה לדבוק בנעמי בעודה אומרת את המשפטים הבאים, שהפכו ל"נכס צאן ברזל" בתרבות היהודית: טז וַתֹּ֤אמֶר רוּת֙ אַל־תִּפְגְּעִי־בִ֔י לְעָזְבֵ֖ךְ לָשׁ֣וּב מֵאַחֲרָ֑יִךְ כִּי אֶל־אֲשֶׁ֨ר תֵּלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ וּבַאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֨ינִי֙ אָלִ֔ין עַמֵּ֣ךְ עַמִּ֔י וֵאלֹהַ֖יִךְ אֱלֹהָֽי ׃ יז בַּאֲשֶׁ֤ר תָּמ֨וּתִי֙ אָמ֔וּת וְשָׁ֖ם אֶקָּבֵ֑ר כֹּה֩ יַעֲשֶׂ֨ה יְהוָ֥ה לִי֙ וְכֹ֣ה יֹסִ֔יף כִּ֣י הַמָּ֔וֶת יַפְרִ֖יד בֵּינִ֥י וּבֵינֵֽךְ. בכרזה - רות א: טז וַתֹּ֤אמֶר רוּת֙ אַל־תִּפְגְּעִי־בִ֔י לְעָזְבֵ֖ךְ לָשׁ֣וּב מֵאַחֲרָ֑יִךְ כִּי אֶל־אֲשֶׁ֨ר תֵּלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ וּבַאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֨ינִי֙ אָלִ֔ין עַמֵּ֣ךְ עַמִּ֔י וֵאלֹהַ֖יִךְ אֱלֹהָֽי ׃ יז בַּאֲשֶׁ֤ר תָּמ֨וּתִי֙ אָמ֔וּת וְשָׁ֖ם אֶקָּבֵ֑ר כֹּה֩ יַעֲשֶׂ֨ה יְהוָ֥ה לִי֙ וְכֹ֣ה יֹסִ֔יף כִּ֣י הַמָּ֔וֶת יַפְרִ֖יד בֵּינִ֥י וּבֵינֵֽךְ. הכרזה: ייצור ידע

[הכרזה: ייצור ידע]

רות אומרת לנעמי שאם לא תאפשר לה לבוא אתה לבית לחם, זו תהייה למעשה פגיעה בה. היא אומרת לנעמי – לאן שאת הולכת – אלך. איפה שתשני –שם אשן. העם שלך – הוא עמי. האלוהים שלך – הוא אלוהי ואיפה שתמותי – שם גם אני אמות. רות אומרת בביטחון שזה רצון האלוהים - רק המוות יפריד בינינו.

כל הדיאלוג בין שלושת הנשים ובעיקר במונולוג האחרון של רות, נראה שמתקיים תחת הרמוניה הקשורה לאמונה בעתיד משותף ואמונה באלוהים משותף ששמו יהוה (לעשה גורל משותף).

רות אומרת 'עמך עמי ואלוהייך אלוהי', וזאת אחרי 10 שנים של חיים משותפים תחת קורת גג (או אוהל) עם נעמי ככלתה. רות בוודאי ראתה את כל מנהגי הבית ולא הייתה מוכנה לוותר עליהם ובעיקר על נאמנותה לחמותה. נעמי הבינה זאת ולקחה את רות אתה; ובכך, הפכה אותה לחלק בלתי נפרד ממשפחתה ולמעשה מעם ישראל. רות עברה גיור מעשי בתהליך של 10 שנים!

והמשפט 'באשר תמותי אמות ושם אקבר, כה יעשה יהוה לי וכה יוסיף – כי המוות, יפריד ביני ובינך' מעבר להיותו משפט המזכיר את שבועת הנישואין הנהוגה בנצרות, הוא גם מוודא שרות, גם לאחר מותה, תהייה קבורה בקבר ישראל, עפ"י רצון יהוה, אלוהי ישראל.

חשוב גם סדר הדברים:

  1. הקשר הוא קודם כל אישי (לאן שתלכי והיכן שתשני – שם גם אני).
  2. אחר כך לעם ('עמך עמי').
  3. ולבסוף לאלוהים ('אלוהייך אלוהי').

בסופו של דבר התהליך שעוברת רות הוא אישי מאוד, מעשי מאוד וניכר שהוא מאוד עמוק גם רגשית.

בסיפור הזה היו נעמי, אבימלך ומשפחתם, גרים מכורח הרעב במואב. בהמשך הייתה רות גרה "מגוירת" בישראל. וכל זה על רקע הצווי המופיע מספר פעמים בתורה: יט וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם (דברים פרק י')

בתמונה - גירוש המסתננים בשנת 2019: וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם... [בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: yehezkeally@gmail.com

[בתמונה - גירוש המסתננים בשנת 2019: וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם... [בעל הזכויות בתמונה זו לא אותר. לכן, השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. בעל הזכויות הראשי, אנא פנה ל: [email protected]. עוגן ברשת]

איפה הסיפור הזה ואיפה ישראל 2022?

[לסדרת מאמרי שבועות ומתן תורה, שהופיעו באתר 'ייצור ידע', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על מורכבות האהבה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

העשרה