חגית לרנאו: שורשים במשפט

[מקור התמונה: אתר משרד המשפטים]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

חגית לרנאו 2ד"ר חגית לרנאו (בתמונה למטה משמאל), משפטנית, קרימינולוגית ומכהנת בעשור האחרון כמשנה לסנגור הציבורי הציבורי הארצי. מחברת הספר עבריינות ואכיפת חוק ומנהלת דף פייסבוק בשם זה, העוסק בסוגיות הקשורות למשפט פלילי, עבריינות ואכיפת חוק.

*  *  *

ב- 5/5/19 השיק משרד המשפטים פרויקט מרתק בשם "שורשים במשפט". העבודה על הפרויקט החלה בשנת השבעים להקמת המדינה, וכללה כתיבה וקיבוץ של 140 טקסטים קצרים, המסודרים לפי שנים ומתייחסים לאירועים משפטיים משמעותיים שהתרחשו באותה השנה.

רוב הטקסטים מערבים מרחב פומבי, המבליט את החשיבות המכוננת של פסק דין או דבר חקיקה לעיצוב עקרונות המשפט הישראלי, לבין מרחב אישי הנוצר מהעובדה שלחלק גדול מהכותבים נגיעה אישית ומקצועית באירועים אלו.

כאמור בדברי הפתיחה היפים שכתבה עו"ד דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט ציבורי ומינהלי), הפרויקט נועד "להפנות זרקור היסטורי לעושר, למגוון, לחיוב, ולתרומה המצטברת של מערכת המשפט לחברה הישראלית." והוא " דולה מתוך היום-יום המשפטי את רגעי המשבר, המפנה, המחלוקת והשיאים החשובים והמשמעותיים במשפט הישראלי, ומסביר כיצד באמצעותם, בהדרגה, לעתים מבלי לתת על כך את הדעת בזמן אמת, הפכנו למי שאנחנו." מתוך 'על שורשים וכנפיים' בדף הפתיחה לפרויקט.

לפרויקט המלא ראו: https://www.gov.il/…/Depar…/publications/reports/roots-intro

מבין הפנינים הרבות שניתן לשלות מפרויקט זה, אתמקד, ברוח ימים אלו, בשני טקסטים שעיון משותף בהם מעורר מחשבות על מעבר של מדינת ישראל משלבים מכוננים, המאופיינים בפאתוס ויצירה של אתוס משותף, לשלבים של התבגרות, המאופיינים בספקנות וחששות מפני אפשרות להחמצה: האחד מתייחס למשפט אייכמן שהתקיים בשנת 1961, והשני להחלטת הזיכוי של בית המשפט העליון במשפט דמיאניוק בשנת 1993.

משפט אייכמן 1961

הטקסט 'ת"פ 40/61 היועץ המשפט לממשלה נגד אדולף אייכמן' נכתב במשותף על ידי בתו ונכדתו של גדעון האוזנר, עורכות הדין תמי האוזנר-רוה ועו"ד טלי רוה-רונן, שתיהן עובדות משרד המשפטים בעבר או בהווה.

האוזנר התמנה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה שבועיים לפני הודעתו של דוד בן גוריון בכנסת על הבאתו של אייכמן לישראל על ידי סוכני המוסד, ועל הכוונה להעמידו לדין על פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. מתוקף תפקידו, היה האוזנר מעורב באיסוף הראיות, ואף עמד בראש צוות התביעה.

הטקסט נע בין מרחב אישי, המבוסס על זיכרונות אישיים של תמי האוזנר-רוה כנערה העדה ללבטיו של אביה על אופן ניהול המשפט ועל המאמץ שהשקיע בשכנוע ניצולי שואה לעלות על דוכן העדים ולספר את סיפורם, לבין הסבר הרובד המשפטי והדגשת החשיבות ההיסטורית שהייתה למשפט, אשר "שינה את התייחסותה של החברה הישראלית אל השואה ואל ניצוליה והשפיע על עיצוב תודעת השואה בעולם".

בינואר 2011 כתב שמעון פרס ז"ל, נשיא המדינה דאז, בהקדמה למהדורה החדשה של ספרו של האוזנר (ראו כריכת המהדורה המקורית משמאל), כך:

[תמונת הכריכה של ספרו של גדעון האוזנר: משפט ירושלים, ראה אור בשנת 1980, בהוצאה הקיבוץ המאוחד. אנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

"משפט אייכמן בירושלים היה מאורע תודעתי היסטורי מכונן, שפרץ מחסום תת-הכרתי וחולל תגובת שרשרת אדירה בישראל ובעולם. ניהולה המזהיר של התביעה במשפט, בידיו האמונות של גדעון האוזנר, הציג לראשונה בפני העם בישראל ובפני האנושות כולה את השואה בכל מוראותיה. הוא פתח את סגור לבם של הניצולים והעניק להם לגיטימציה ותחושת רשות וזכות לפרוק את הנטל הנורא שרבץ בנפשם".

[בתמונה: משפט אייכמן. גדעון האוזנר עומד, לשמאלו רוברט סרווציוס. אייכמן יושב בתא הזכוכית. התמונה היא נחלת הכלל]

לטקסט המלא ראו: https://www.gov.il/…/Depart…/publications/reports/roots_1961

משפט דמיאניוק 1993

הטקסט 'משפט דמיאניוק – על חובתו המקצועית והמוסרית של התובע' נכתב על ידי עורכי הדין יונתן קרמר ויניב ואקי מפרקליטות המדינה. הוא מתמקד בהחלטה הזיכוי שניתנה בשנת 1993 בערכאת הערעור, בעקבות ראיות חדשות שהתגלו בברית המועצות לאחר שכבר נשמעו הטיעונים בערעור.

על אף הביטחון שהיה בקרב צוות הפרקליטים שניהל את התיק בדבר אשמו של דמיאניוק (ראו תמונה משמאל), יצא הצוות לברית המועצות לצורך איסוף ראיות שעשויות להיות רלוונטיות והגשתן לבית המשפט. ראיות אלו הובילו לזיכויו של דמיאניוק בערעור. בניגוד לאתוס החגיגי, המדגיש את החשיבות הלאומית של הכרעות על אופן ניהול המשפט, בו נכתב הטקסט על משפט אייכמן מאופיין הדיון במשפט דמיאניוק בלבטים בדבר אשמו ובדבר התפקיד החצוי שמילאו צוות הפרקליטים במהלך ניהול המשפט; הבאים לידי ביטוי בפסקה: "פרשת דמיאניוק המשיכה לרדוף את המעורבים בה. הדברים נכונים כמובן לגבי העדים הניצולים, והם גם נכונים לגבי משפטנים שעסקו בה:

[בתמונה משמאל: ג'ון דמיאניוק בשנת 1943. "הספק לא נמוג..."]

כך למשל, נשיא בית המשפט העליון לשעבר מאיר שמגר, ראש ההרכב בערעור, כתב שנים לאחר הזיכוי כי "הספק לא נמוג, והוא ירדוף אותי עד יומי האחרון". לעומתו, שופטי הערכאה הראשונה, דליה דורנר וצבי טל, עדיין בטוחים שדמיאניוק הוא איוון האיום מטרבלינקה. גם אחד מחברי צוות התביעה בתיק, מיכאל שקד, עמד לאחרונה על כך שהוא עודנו סבור שהראיות החדשות לא היו אמורות להוביל לזיכויו של דמיאניוק, לכל הפחות בכל הנוגע לפשעיו בסוביבור."

[בתמונה: משפט דמיאניוק. התמונה היא נחלת הכלל]

לטקסט המלא ראו: https://www.gov.il/…/Depart…/publications/reports/roots_1993

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

2 thoughts on “חגית לרנאו: שורשים במשפט

  1. Pingback: מאיר שמגר באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  2. Pingback: שואה ומלחמה באתר ייצור ידע - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *