אלעד ארד (ראו בתמונה משמאל) הוא צייר ומוסיקאי חובב, בוגר אוניברסיטת בן גוריון בכימיה ובפילוסופיה.
* * *
תהיות בדבר יחסי הגומלין בין עוצמה תרבותית, לאומית, מדינית וגם צבאית.
עם ישראל שוב דבוק אל המרקע. ערוצי הטלוויזיה - שהבינו מזמן שאין שידור מקפיץ רייטינג יותר מיום-יומיים של לחימה - ברקיע השביעי.
הנה המתכון – מספר מנוחש של רקטות, כמעט פגיעות בנפש, כמה כתבים פרושים ברחבי השטחים הפתוחים של הנגב (עדיף שילבשו אפוד מגן) ומסך מפוצל מציג בלולאה אינסופית יירוטים (אגב, את השוט הזה אפשר להראות גם מהמלחמה הקודמת, אין צורך להוציא צוות חדש לשטח...).
הפעם, שוב, זה בגלל רצף הורמונלי משהו של חדירות-נפילות-קולות מטרידי אוזן ואורות מהבהבים. האם אלו ההכנות לאירווויזיון שעתיד להיערך שוב, משל היה גשם ברכה, בארץ הקודש? אולי אקורד סיום לבחירות מנומנמות ואפורות, שבסופן הכו חיילי הצבא הקיסרי את הרמטכ"ל המהולל שוק על ירך? אולי מישהו מנסה לסדר לנו חגיגה לאומית בין יום השואה ליום העצמאות, ולהזכיר שריבונות ועצמאות אינן מלים חסרות תוקף או הצהרות ריקות לכבוד האביב? מדוע סוברים הפלסטינים שזוהי שעת כושר למשא ומתן?
[בתמונה: מדוע סוברים הפלסטינים שזוהי שעת כושר למשא ומתן? למקור התמונה, לחצו כאן]
מוח אנליטי פשוט מקבל החלטות ברצועת עזה. הם רוצים להסיר את המצור הישראלי, שלפי מנהיגינו אמור היה להוריד אותם על ברכיהם כבר מזמן. אפעס, זה עוד לא קרה, וכנראה גם לא יקרה. מגבלות הכוח ברורות בנקל לכל מי שעיניים לו ויראה: כוח צבאי יחד עם עוצמה תרבותית דוגמת אירוח האירוויזיון אינם ערובה לביטחון או עצמאות. מהי העצמאות הזו שאנו מתגאים בה, אם הנגב המערבי מומטר השכם והערב בגשם של רקטות? מנהיגי ישראל לא מבינים את מה שהפלסטינים הבינו מזמן – מנהיגות איננה עניין טקטי. כדי לשנות את המציאות יש להשפיע על המניעים של האויב, על צפונות לבו, על אזרחיו ברחוב – רק כך ניתן לחולל שינויים מרחיקי לכת.
ממשל אובמה חתם על הסכם הגרעין עם איראן כדי להאט את תוכנית הגרעין. כידוע, ההסכם נקבר קבורת חמור עת עלה דונאלד טראמפ לשלטון. טראמפ טוען, כי ביטול ההסכם והחזרת משטר סנקציות עתיד לכפות על השלטון האיראני לחזור למו"מ, ואף לסגת מתכנית הגרעין. אין לדעת מה ילד יום, אולם בינתיים, "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" (שמות א') – העם מתאחד מאחורי משטר האייתולות ומשלוחי הנשק תכופים ונתקפים לפי דיווחים זרים. אובמה חשב ששינוי כלכלי יוכל להוביל תהליכי עומק באיראן, אשר בעתיד יאפשרו מנוף לחץ מסיבי של המערב – סנקציות לאחר תקופת שפע תשפענה מהותית על איכות החיים, ותכרחנה את השלטונות להגיע לפשרות עתידיות. יתר על כן, ההיסטוריה מלמדת ששפע ועושר מולידים רעיונות מתונים רחמנא ליצלן, ולעתים אף רגשות שמולניים-טפו. לפי אובמה, אין די במקל, כשהגזר ערטילאי ומדומין גרידא.
בלוג המודיעין המוצלח אינטלי-טיימס דיווח הבוקר כי ישראל ב"מלכוד 22". האירוויזיון ויום העצמאות הם חרב פיפיות אשר מרסנת כל תגובה אפשרית. חמאס והג'יהאד האסלאמי (גא"פ) קוראים את המפה בקלות – ידיה של ישראל כבולות; וזו העת להקשיח עמדות ולהעלות את המחירים, שכן ניתן לסחוט ולקבל הרבה יותר, בתמורה לתגובת אינסטנט ששולפת מערכת הביטחון הישראלית (ע"ע הפצצת מפקדות, ערימות חול או אתרי שיגור, שהם כולם שמות מכובסים לאתרים המקושרים לטרור, דהיינו אתרים הנמצאים בגבולות רצועת עזה).
[בתמונה משמאל: כריכת הספר 'מלכוד 22' לג'וזף הלר. אנו מאמינים שאנחנו עושים בתמונה שימוש הוגן]
בפני ישראל עומדות כמה ברירות (ווצלביק ואח', 1979):
- פתרונות מהמעלה ראשונה, דוגמת 'עוד מאותו הדבר' – שינוי מידתי בעוצמת התגובה הצבאית בהתאם לירי מעזה;
- או פתרון לא לינארי – "פתרון מהמעלה השנייה", אשר ישנה את הנוסחה באופן מהותי. ניתן אפוא למצוא פתרון צבאי יצירתי – תגובה לא מידתית, אשר תשנה את המצב אסטרטגית ותסדיר כללי משחק חדשים. לו הייתי רמטכ"ל ודאי הייתי מציע גם אפשרות כזו.
[להרחבה בנושא שינוי מהמעלה הראשונה, לחצו כאן] [להרחבה בנושא שינוי מהמעלה השנייה, לחצו כאן]
חרף כך, אין מנוס מפתרון מדיני כולל כפתרון ארוך-טווח. הפסדה של ישראל יוצא בשכרה – דווקא הצלחותיה באירוויזיון, הצלחותיה הטכנולוגיות והכלכליות, ויחסיה החמים עם המעצמות, הם המטילים עליה את תפקיד האחראית, זו שמצופה ממנה לאיפוק ואשר נושאת בעול העם הפלסטיני על תושביו הכלואים בכלא עזה.
מערכות הגנה אווירית מקנות לאזרחי ישראל שכבת הגנה נוספת, ולמקבלי ההחלטות בשני הצדדים חומר סיכה המרכך את עוצמת הפגיעה בביטחון הלאומי ובעוצמת ההכרעה. הפלסטינים יורים ולא פוגעים – ותנועות הטרור מרוויחות מהתגייסות מרשימה, אך לא נושאות בנטל ההסברה. מנהיגי ישראל נמנעים מלקבל החלטות קשות ומהותיות בזכות היעדר פצועים בגוף. היכולת הטכנולוגית אפוא מאפשרת למנהיגי ישראל "מרחב תמרון" ואורך רוח, המאריכים את הלחימה ומאפשרים מנהיגות רופסת ואימפוטנטית.
מהלומה צבאית מרוקנת מתוכן כאשר איננה מלווה בצעדים ארוכי טווח אשר משנים את המניע ללחימה ומביאים את האויב לשאלה יומיומית – האם דווקא היום כדאי לי להילחם ומה יהיה מחיר ההפסד. היום מחיר ההפסד זניח, כי מרוב שהפסידו אין להם מה להפסיד, ובכך יוצא שכרם בהפסדנו.
מאמר זה נחתם בשעת לילה מאוחרת. ייתכן שעד הבוקר יתייתר ויעטוף את הדגים של מחר.
מקורות והעשרה
- ווצלביק פ', וויקלנד ג', פיש ר' (1979), שינוי - עקרונות של יצירת בעיות ושל פתירת בעיות, תל אביב: ספריית הפועלים, 1979.
- פנחס יחזקאלי (2016), שינוי מהמעלה הראשונה: שינוי בתוך המערכת, ייצור ידע, 1/11/16.
- פנחס יחזקאלי (2016), שינוי מהמעלה השנייה: שינוי במבנה המערכת, ייצור ידע, 1/11/16.
