פנחס יחזקאלי: מוסר וצביעות בפוליטיקה. למה היא כל כך מגעילה?

תקציר: מגעיל… להסתכל על הפוליטיקה שלנו ושל אחרים ולהקיא… כולם מטילים רפש איש ברעהו וכולם מתלוננים על הריח; מספרים, שמעולם לא היה כל כך מגעיל (לא נכון… היה!); ומחפשים ערכים ומוסר בפוליטיקה…

[בכרזה: ניצחונות פוליטיים מדיפים, בדרך כלל, צחנה... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]
[בכרזה: ניצחונות פוליטיים מדיפים, בדרך כלל, צחנה... התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay. הכרזה: ייצור ידע]

עודכן ב- 9 באפריל 2025

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר 'ייצור ידע'.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

"פרנצ'סקה פוליטיקה, את זונה לא קטנה" - שר אריק איינשטיין וידע למה - "פותחת רגליים ללא הבחנה; אומרת שלום ועושה מלחמה, אין מה לומר, את זונה לא קטנה"... (ראו הסרטון למטה).

איינשטיין מעולם לא התבטא קודם לכן בשיריו בגסות כזו, אבל קשה שלא להבין אותו. נשאר רק לשאול ולהבין, למה הפוליטיקה שלנו כל כך מגעילה? [למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: שירי מחאה, פרנצ'סקה פוליטיקה, גם צחנה עשויה לעתים להיות בקונצנזוס!, לחצו כאן].

מגעיל... להסתכל על הפוליטיקה שלנו וגם של אחרים (גם הפוליטיקה הארגונית, אבל זה נושא למאמר אחר), ולהקיא... זהו מגרש משחקים שבו כללי המוסר גמישים ולעתים אף מופרים בגלוי: כולם מטילים רפש איש ברעהו וכולם מתלוננים על הריח; מספרים, שמעולם לא היה כל כך מגעיל (לא נכון... היה!); ומחפשים ערכים ומוסר בפוליטיקה.

במאמר זה נבחן כיצד מתבטאת הצביעות הפוליטית, מדוע היא נפוצה כל כך, ומהן השלכותיה על החברה והמשטר הדמוקרטי.

[בסרטון: פרנצ'סקה פוליטיקה - אריק איינשטיין ומיכה שטרית]

מוסר וצביעות – הגדרות ומאפיינים

מוסר איננו ערך מוביל במאבקים פוליטיים, כמו שהוא לא ממלא תפקיד משמעותי, לא בזירה הבינלאומית; לא בזירה הלאומית והעירונית (משמע, בפוליטיקה); לא בזירה הארגונית (משמע, בפוליטיקה הארגונית); ולצערנו, פעמים רבות, גם לא בזירה המשפחתית והאישית.

אך למרבה ההפתעה, חלק מהציבור עדיין מצפה ממנהיגיו להתנהג באופן אתי ולשמור על עקרונות מוסריים (לפחות ביחס אליו, פחות ביחס ליריב הפוליטי...). הסתירה בין הציפיות הציבוריות לבין המציאות הפוליטית מובילה לתופעה נפוצה של צביעות פוליטית.

המוסר בפוליטיקה מתייחס לכללי ההתנהגות ולערכים שמנחים את מקבלי ההחלטות בפעולותיהם. מוסר זה כולל יושרה, שקיפות, אחריותיות, מחויבות לרווחת הציבור ושמירה על עקרונות דמוקרטיים. לעומת זאת, צביעות פוליטית מתבטאת כאשר פוליטיקאים מציגים חזות מוסרית כלפי חוץ, אך בפועל נוהגים בניגוד לעקרונות שהם עצמם מטיפים להם. דוגמאות לכך הן מנהיגים המטיפים ליושרה, בעוד שהם עצמם מעורבים בפרשיות שחיתות, או פוליטיקאים הדורשים שקיפות אך מסתירים מידע מהציבור.

הגורמים לצביעות בפוליטיקה

  1. שיקולים אלקטורליים – פוליטיקאים מבקשים לזכות באהדת הציבור ולכן מציגים עמדות מוסריות שמתקבלות על הדעת, גם אם בפועל אינם דבקים בהן.
  2. לחצים פוליטיים ומפלגתיים – חברי מפלגות מחויבים לעיתים לעמדות קולקטיביות שאינן מתיישבות עם עמדותיהם האישיות, מה שמוביל להצהרות סותרות.
  3. ריאליזם פוליטי – ההבנה כי פוליטיקה היא אומנות האפשרי, ולעיתים יש לקבל החלטות שאינן אידיאליות אך נחוצות להשגת מטרות רחבות יותר.
  4. חוסר ענישה מספקת – כאשר הציבור אינו מעניש פוליטיקאים צבועים, הם ממשיכים בהתנהלות זו מתוך הבנה שאין לכך מחיר פוליטי משמעותי.

מאבקי עוצמה והמוסר כמותרות

מערכת פוליטית היא מערכת מורכבת, שמתפתחת דרך מאבק עוצמה מתמיד בין מרכיביה. במאבקים אלו, לעתים קרובות "המטרה מקדשת את האמצעים", וכלים בלתי מוסריים הופכים לחלק בלתי נפרד מהתחרות על כוח ושליטה. ערכים ומוסר הם רק אסטרטגיה אחת מתוך רבות - בדרך כלל של החלש - וממש לא זו המועדפת על אלה שבאמת שרוצים לנצח... מי שמתנהג מוסרית בזירה זו משול למתאבק שקשר את אחת מידיו ונאבק ביד אחת בלבד, בעוד יריביו משתמשים בכל הכלים האפשריים להשגת ניצחון. מכאן עולה כי מוסר הוא סוג של מותרות, שבעלי עוצמה גדולה יכולים להרשות לעצמם, אך רק כאשר כוחם מספיק חזק כדי לנצח גם ללא שימוש באמצעים לא מוסריים.

תפיסה זו מסבירה מדוע פעמים רבות פוליטיקאים שואפים להצטייר כמוסריים, רק לאחר שהבטיחו את כוחם הפוליטי, בעוד שבדרכם לפסגה הם אינם מהססים להשתמש בטקטיקות נוקשות ואף בלתי מוסריות.

כדרכן של , היא מתפתחת באמצעות . במאבק הזה, ולכן, ניצחונות פוליטיים מדיפים, בדרך כלל, צחנה. וכשהם אינם מסריחים, זה קורה מהסיבות הלא נכונות. מוסר וערכים הם רק כלי נשק אפשריים, במלחמה שהכל מותר בה. שולפים אותם כשזה אפקטיבי, ומסתירים אותם כשלא; וכשקוראים לנו לדגל בשמם של אותם ערכים, זה, בדרך כלל אחיזת עיניים!

[בכרזה: כל ניצחון פוליטי מדיף צחנה... התמונה המקורית היא תמונה חופשית מאתר Pixabay הכרזה: ייצור ידע]
[בכרזה: כל ניצחון פוליטי מדיף צחנה... התמונה המקורית היא תמונה חופשית מאתר Pixabay הכרזה: ייצור ידע]

פרדוקס הערכים של הפוליטיקה

מערכת מורכבת בנויה, כאמור, מניגודים, הנאבקים ביניהם. כשאנחנו נלחמים/מתחרים, במקביל לאחרים, על השגתה של מטרה, לא די שנפעל בכל הכוח להשגתה. עלינו לסכל, במקביל, את ניסיונותיהם של אחרים להגיע לשם לפנינו.

זו שלימות הניגודים. השילוב המתחייב של הקמפיין הפוליטי החיובי והשלילי... שני הצדדים - היפה והמכוער של המירוץ אל המטרה.

ברוכים הבאים לפרדוקס הערכים של הפוליטיקה: לדבר על ערכים זה סקסי. אבל, כשאתה נוהג לפיהם אתה נחלש ביחס ליריביך. כשיריבך חלש, אתה יכול להרשות לעצמך. אולם ככל שהוא מתחזק, תאלץ להיפרד מערכיך (אם אתה עדיין מאמין בהם), ללכלך את ידיך בגועל נפש, ולמרוח אותו על פרצופו של יריבך.

ומה עם הסכמים בין מתמודדים לעשות הכל 'נקי', ושהטוב ינצח? תלוי כמה הניצחון חשוב למפסיד. מדוע? כיוון שברגע שייחלש יצטרך לבחור בין הסיכוי לנצח לבין הערכים...

[בתמונה: ברוכים הבאים לפרדוקס הערכם של הפוליטיקה... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי perianjs לאתר FIXABAY]
[בתמונה: ברוכים הבאים לפרדוקס הערכים של הפוליטיקה... תמונה חופשית לשימוש ברמה CC BY 2.0, שהועלתה על ידי perianjs לאתר FIXABAY]
בכרזה: ברוכים הבאים לפרדוקס הערכים של הפוליטיקה: לדבר על ערכים זה סקסי. אבל, כשאתה נוהג לפיהם אתה נחלש ביחס ליריביך. כשיריבך חלש, אתה יכול להרשות לעצמך. אולם ככל שהוא מתחזק, תאלץ להיפרד מערכיך (אם אתה עדיין מאמין בהם), ללכלך את ידיך בגועל נפש, ולמרוח אותו על פרצופו של יריבך. [הכרזה: ייצור ידע]
[בכרזה: פרדוקס הערכים של הפוליטיקה. המקור: ייצור ידע]

מתי השימוש בערכים אפקטיבי?

חברי לאינטרנט המכנה עצמו 'האזרח דרור', הציג בתגובה לאחד ממאמרי שתי דוגמאות להצלחה של מאבק ערכי. הוא כתב כך:

"יש דווקא 2 דוגמאות מפורסמות לכך שהתעקשות על ערכים, שהייתה קשה בטווח הקצר הועילה בטווח הארוך. שתי הדוגמאות הן המאבק של מהאטמה גנדי מול האנגלים בהודו ושל מרטין לוטר קינג על זכויות השחורים (וזכויות האדם בכלל) בארצות הברית.

בשני המקרים היו שקראו לאימוץ של טקטיקות ודפוסי מחשבה אלימים שהציגו לכאורה "פרס מהיר" שכן על ידי איום באלימות יגבר הלחץ על הצד השני להגיע להסדר. אלימות היא גם משלהבת וגורמת לתגובת נגד שיוצרת שלהוב של המחנה שלך (ראו כיצד זה עובד מצוין בישראל ובפלסטין - שני המחנות הימניים משני צידי המתרס מעודדים שנאה ואלימות כלפי הצד השני – מקבלים תגובות אלימות ובונים עם תגובות אלה את המחנה שלהם עוד).

גם גנדי וגם קינג סרבו לדרך הזו והלכו לדרך ערכית, דרך שהתבררה כ"דרך ארוכה קצרה", לקח שנים לגבש מחנה מספיק גדול רחב וכזה שפועל ביחד בצורה אפקטיבית, אבל הפרס היה שתכנון ארוך טווח השתלם ושתי התנועות האלה השיגו הרבה ממה שהן חלמו עליו. בשני המקרים רצח המנהיגים הותיר הרבה אלימות ועם האלימות והחשיבה לטווח קצר גם ירדו חלק מההישגים לטמיון".

ומסכם האזרח דרור: "כמובן שתמיד ניתן להציג דרישות גבוהות יותר של ערכים שיקשו עוד יותר על הפעילות, אולם הימנעות מכל ערכים כלשהם מותירה את הפוליטיקה כלי לקידום פרסונלי / כלי לקידום אינטרסים כלכליים בלבד. הנשיא או השר וכו' נבחרים אבל ההשפעה שלהם לטובת הציבור עצמו היא נמוכה".

[בכרזה: דוגמאות לניצחון בעזרת אסטרטגיה של ערכים... שתי התמונות - של מהטמה גנדי מימין, ושל מרטין לותר קינג משמאל - הן נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]
[בכרזה: דוגמאות לניצחון בעזרת אסטרטגיה של ערכים... שתי התמונות - של מהטמה גנדי מימין, ושל מרטין לותר קינג משמאל - הן נחלת הכלל. הכרזה: ייצור ידע]

שתי הדוגמאות הללו נהדרות ללמוד, מתי נכון לדבוק באסטרטגיה של ערכים:

כאשר עוצמתך היחסית נמוכה מאוד ביחס ליריב, השימוש בכוח הוא הימור, והיגררות לעימות ישיר עלולה להביא לחיסולך. הדבקות בערכים מאפשרת לך מאבק לאורך זמן, מקשה על היריב לבצע מעשים נחרצים לחסלך, ותמיד יש סיכוי שהתפתחויות בסביבה המשימתית תפעלנה לטובתך עד שיתהפך הגלגל, ותשתנה המציאות.

השלכות הצביעות הפוליטית

הצביעות בפוליטיקה אינה רק עניין של דימוי ציבורי; יש לה השפעות ממשיות על החברה והמשטר:

  1. שחיקת אמון הציבור – כאשר הציבור מגלה חוסר עקביות בהתנהלותם של נבחריו, האמון במערכת הפוליטית נפגע.
  2. ערעור הנורמות המוסריות – כאשר נורמות מוסריות מופרות תדיר, הציבור עלול להפנים כי חוסר יושרה הוא חלק בלתי נמנע מהמשחק הפוליטי.
  3. פוליטיקה פופוליסטית – פוליטיקאים עשויים לנצל את הציניות הציבורית כדי לקדם מדיניות פופוליסטית שאינה בהכרח לטובת הכלל.
  4. ערעור היציבות הדמוקרטית – כאשר הצביעות הופכת לנורמה, המערכת הדמוקרטית עלולה להיחלש, שכן הציבור עשוי להירתע מהשתתפות פעילה בפוליטיקה ולחפש פתרונות חוץ-דמוקרטיים.

דרכים לצמצום הצביעות הפוליטית

הספרות מלאה בעצות, כיצד להקטין את הצביעות בפוליטיקה, אולם אנחנו כבר בוגרים פוליטית מספיק כדי להבין שהצחנה היא חלק בלתי נפרד מה'משחק':

  1. שיפור השקיפות הציבורית – הגברת הפיקוח והדיווח על התנהלותם של נבחרי הציבור.
  2. חינוך אזרחי מוגבר – טיפוח מודעות בקרב הציבור לחשיבותו של מוסר בפוליטיקה ולדרכים לזיהוי צביעות.
  3. חיזוק המוסדות הדמוקרטיים – מערכת משפט חזקה ותקשורת חוקרת עשויות להוות גורמים מרתיעים לפוליטיקאים.
  4. דרישה לאחריות אישית – על הציבור לפעול כדי להעניש פוליטיקאים צבועים בקלפי ולהעדיף נציגים בעלי יושרה מוכחת.
[התמונה היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]
[התמונה היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי OpenClipart-Vectors לאתר Pixabay]

סיכום

הצביעות הפוליטית היא תופעה עתיקת יומין, ובלתי נמנעת. מודעות ציבורית, חיזוק מנגנוני הפיקוח והגברת הדרישה הציבורית להתנהלות מוסרית עשויים לצמצם את הפער בין הצהרותיהם של פוליטיקאים לבין מעשיהם בפועל. ללא התמודדות הסיזיפית עם תופעה זו, הסכנה היא פגיעה מתמשכת באמון הציבורי וביציבות הדמוקרטית.

נספח מדף הטוויטר של Michal Behagen: אז הבנו שאין מוסר בפוליטיקה?

כשאיל נווה גנב טנק, "לוחמי כיפור" (אנשי ימין לא נלחמו כידוע במלחמת יום כיפור...) תמכו בו ללא סייג במאבקו "לשמור על ערכי הארץ הטובה שלנו". עכשיו - כשהסתבר שחלק מ"ערכי הארץ הטובה שלנו" זה להיצמד לנשים במדים מאחור, ולהחזיק נשקים בבית - הם שומרים על דממת אלחוט תומכת. למה?

כי כל מערכת מורכבת, בוודאי המערכת הפוליטית היא זירה של מאבק עוצמה, והמוסר מחליש. מי שמאמין ומכניס מוסר למערכת, דומה למתאבק שקושר את אחת מידיו לפני שהוא נכנס לזירה.

לכן עצתי לכם: בכל פעם שאתם רואים שמישהו מכניס מוסר במאבק פוליטי, תדעו ש'מסיידים' אתכם, אלא אם כן זה אתם, ש'מסיידים' אחרים!

[בתמונה: אז הבנו שאין מוסר בפוליטיקה? המקור: דף הטוויטר של Michal Behagen. אנו מאמינים כי אנו עושים בתמונה שימוש הוגן]
[בתמונה: אז הבנו שאין מוסר בפוליטיקה? המקור: דף הטוויטר של Michal Behagen. אנו מאמינים כי אנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

[לאוסף מאמרים על 'הפער שבין המוסר לחיים עצמם', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על גועל הנפש של הפוליטיקה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא קבלת החלטות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על סמכות, אחריות ואחריותיות, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

5 thoughts on “פנחס יחזקאלי: מוסר וצביעות בפוליטיקה. למה היא כל כך מגעילה?

  1. Pingback: פנחס יחזקאלי: סמכות, אחריות ואחריותיות באתר ייצור ידע | ייצור ידע

  2. Pingback: פנחס יחזקאלי: קבלת החלטות באתר 'ייצור ידע' | ייצור ידע

  3. אשמת השיטה והאופי הישראלי
    כאשר "רוחות בחירות" מנשבות בחלל, חלק ניכר מהציבור מתחלחל מלשוב לסיוט הפוליטי בישראל עם ספק לפתרון המבוי הסתום שאנו חווים מזה שנים. הבעיה היא תוצאה של הדפוס הבלתי יעיל והמושחת של שיטת הממשל המיושנת הארכאית שאולי תאמה את צרכי המדינה שבדרך, אך עם הזמן איבדה מתקפותה בסטגנציה שאינה מאפשרת יצירת קואליציה בעלת יכולת לממש קדנציה שלמה אחת עם משילות שלטונית.
    אנו נמצאים בנקודת זמן המאפשרת לנו לחולל שינוי היכול לייצב מערכת שלטונית בעל יכולת משילות אפקטיבית החיונית כול כך למדינה, וללא קשר לנטייה פוליטית כזו או אחרת. וזה הרעיון:
    לאחר שיתפרסמו תוצאות הבחירות, יחדו שתי המפלגות הגדולות כוחות (יהיו אשר תהיינה, שהניסיון מלמד שבפועל אין ביניהם הבדלים מהותיים), ויחד עם 70 מנדטים (לפחות) – יקבעו סדר יום מוסכם ומחייב, יעלו את אחוז החסימה ל 5% לפחות. מפלגות אחרות יוכלו להצטרף לקואליציית השתיים לפי המסגרת והמצע שנקבעה ללא תנאים וסחטנות סקטוריאלית (אם כול חטאת).
    הייתה לנו הזדמנות לעשות כך בימי ממפלגת כחול-לבן והליכוד באחד מסבבי הבחירות האחרונים, אך הרעיון לא הבשיל מהנסיבות הידועות, וגם כי קשה היה להאמין שבקונסטלציה דאז יסכימו נבחרי הציבור לגדוע את הענף.
    לדעתי זו הדרך לאפשר הקמת ממשל יציב לאורך זמן בעל יכולת משילות לקדם את המדינה להתמודדות עם אתגרי המחר. אחרת- נמשיך לדשדש בחוסר תוחלת תוך בזבוז משאבים יקרים שאיננו יכולים להרשות לעצמו יותר- כי בנפשנו הדבר.
    כדי לחולל רפורמה (אם לא מהפכה) בשיטת הבחירות, הבשורה לכך צריכה לבוא מתוך הציבור המואס בפוליטיקה הרדודה שאנו חווים מדי יום שאת מחירה- כולנו משלמים. זאת בתמיכה והובלה של עורכים וכתבי תקשורת, ואנשי ציבור רציניים שאכפת להם, והנהנים מהערכה ציבורית..

    הערה: אני ער לסוגיות העשויות לעלות עם ימומש שינוי זה כמו מתן אפשרות ביטוי לקבוצות מיעוט (היכן זה קיים בעולם?). להערכתי ניתן להתגבר על סוגיה זו לפתח מנגנון מתאים מבלי להוות "לשון מאזנים" סחטני.

  4. "כאשר עוצמתך היחסית נמוכה מאוד ביחס ליריב, השימוש בכוח הוא הימור, והיגררות לעימות ישיר עלולה להביא לחיסולך." ראה מרד צדקיהו בבבלים ומרי הבריונים ברומא — לשתי המרידות לא היה סכוי מלכתחילה

  5. המצחיק והביזאר הוא שלמחרת הבחירות כל האויבים שלכלכלו וטינפו אחד על השני עד ליום הבחירות, יושבים למשא ומתן ומחזרים אחד אחרי השני כאילו לא היו אתמול ושלשום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *